סקר - בנים ותפרים

[תאירU4]

פעם כשנסענו ליד הבית חולים.

והייתי ממש קטנה - אמרתי לאמא שלי - אופס, מזמן לא הינו כאן, לא נורא, בקרוב... אז זה היא לא שכחה לי אף פעם זה היה בדיחה משפחתית כזאת. ולהיות אמא שלי, באמת לא קל. הייתי שובבה בטירוף, עצים וסוסים ומה לא..

 

[אמא לשני גוזלים]

תרגישו טוב, נשיקות לת מאיתנו../images/Emo24.gif

 

[שדה שיבולים]

3 בנים- 2 תפירות (ל- 2 ילדים)

2 גבסים (לגדול) ועוד שתי נסיעות למיון שהסתיימו בשלום. באחת הפעמים הגענו למיון, לאחר שאחד הדודים שיחק עם הגדול כשהיה בן 3-4 ומשכו לו את הזרוע, כי חשבו שפרק מרפק או כתף, איך שהוא צרח!!!!! בסוף זה היה סדק במרפק=גבס. צלקות למזכרת- כבר לא סופרים... אפשר גם לצרף את ההורים לרשימה? כי אז יש לנו תוספות מכובדות מהשנים האחרונות... הרבה בריאות לכולם!

 

[זואי של ירדן ויסמין]

כן, כן, תצטרפי!../images/Emo6.gif

בנתיים לפי מה שרואים כאן זה הכל סטיגמה, הבנות הן הפרא האמיתי

אמאל'ה סדק במרפק. נשמע נורא!

 

[שדה שיבולים]

בתור ילדה

5 נקיעות של שני הקרסולים (זה כילדה, כבוגרת וטיילנית- עוד מספר פעמים), פעמיים מסמר חלוד המחובר לקרש נתקע ברגל (פעם בכף הרגל, פעם בירך מעל הברך, עד היום צלקת). סריטות מקוצים, שיחים, שיפשופים וסימנים כחולים, מאז ומתמיד, עד היום...) הקטע שלי היה- התעלפויות- פעם נפלתי מסולם גבוה של מגלשה בגיל 4-5, זוכרת את המטפלת בגן צועקת עלי למה ירדתי הפוך, לאחר שהתעוררתי מהעלפון... פעם בגיל בי"ס יסודי השתוללנו בבוקר, לפני שהמטפלת הגיעה (בית ילדים בקיבוץ...), אחד הילדים דחף אותי ופגעתי עם הגב בידית שלארון- התעלפתי ושוב, כשהתעוררתי המטפלת צעקה עלי וכעסה למה השתוללנו... פעם אחרת התעלפתי סתם כי הייתי חולה והרגשתי רע ופתאום החלקתי בחדר האמבטיה, פעם נוספת בשיעור חליל צד בכיתה ו'. כבוגרת התעלפתי רק פעמיים. למדתי להתיישב כשאני חשה שאני מסוחררת. לחץ דם נמוך... כילדה הייתי בבי"ח, סביב דלקת כליות. כבוגרת- 2 שברים בו זמנית בשתי הבליטות שבכף הרגל, באזור הקרסול = חודשיים גבס מכף הרגל ועד לחיבור הרגל עם הגוף. תפרים עמוקים בברך, בירך ולרוחב האף- הכל עקב תאונת דרכים לפני 10 שנים. את התפרים של הלידות גם סופרים?

 

[זואי של ירדן ויסמין]

נה, תפרים של הלידות זה נקודה לא

פיירית על הגברים בתחרות הנ"ל

את ותאיר לוקחות בגדול. רציתי להשוויץ ב12 תפרים לא צפופים שהיו לי בברך לפני כ4 שנים אבל עכשיו כבר לא נעים לי להדחף

(האמת נקודת הגאווה שלי היא ההתנהגות. מרוב שזה קרה לי מיליון פעמים, נהייתי כל כך עדישה לכל העסק שבהיותי בוגרת כבר לא טרחתי להזיל דמע, אלא רק קללתי את עצמי. בפעם ההיא נסענו לבי"ח וחוץ מ"פאק, איזה מטומטמת אני" פעמיים לדקה לא אמרתי כלום. וכשהגענו ניסיתי להסביר להם במיון שכל הסגול שמסביב זה רק צלקת ישנה, שלא יבהלו, והרופא הסתכל על הברך הקרוע והפעורה לגמרי ואמר לבעלי "שים לב, היא מרגיע אותי וטוענת שזה כלום"

)

 

[שדה שיבולים]

מה זה לא נעים להדחף?

את עומדת יפה בתחרות...

 

[האגן דאז]

שלי בן ארבע וחצי..והוא פתח את

הראש כבר 4 פעמים...אני מפחד שלא יגיע לשנתו החמישית ) וזו לא סטיגמה...בנים הרבה יותר שובבים מבנות זה עובר..הנה תראי אותי חח

 

[תאירU4]

נו.. ספר על המעללים שלך.

כי בינתיים בתחרות ההורים האמהות מנצחות בגדול!

 

[זואי של ירדן ויסמין]

או! סוף סוף מישהו מנציגות הילדים-

בנים הצטרף

אז אתה אומר שלעומתו הבנות שלך לא בקטע?

זה מצויין, כי אני בונה קצת לחסוך על הקטנה (אלא אם כן בניגוד למה שיאה לליידי היא תצא כמו כמה מהאמהות כאן

)

 

[אמא של דפנה]

הנה אמא שלי הזכירה לי משהו

שאני בטיול בת מצווה (בת 12.5) בבית של בן גוריון שברתי 2 שיניים קדמיות ויד ימין. וזה עוד לפני ששברתי אותה שוב בצריף של תנועת הנוער. ואת החברה שלה יד שמאל היה לי נקע רציני ככה ששתי הידיים היו מגובסות טוב טוב וכל השכבה חתמה וציירה כיד הדמיון הטובה. באמצע אפילו החליפו לי גבס והורידו אחד. בקיצור חגיגה וזה לא היה הסוף.

 

[נורית של תום וניבי]

4 פעמים עם הגדול ו-3 עם הקטן והיד

עוד נטויה. אצלינו, חוץ מפעם אחת- הכל היה בסנטר והפעם האחת היתה מעל העין. אבל גם אותנו כבר מכירים ובקרוב ישלחו עודת סוציאלית לבדוק מה קורה בבית. ניבי פתח את הסנטר לפני שבוע- הדבקה, חודש לפני- תפרים ו-3 חודשים לפני גם תפרים. במשך השבוע הזה, הוא כבר הספיק ליפול עוד כמה פעממים על הסנטר, אבל זה נפתח רק קצת- שטחי, אז העדפתי לוותר על המיון ולהסתפק בפלסטר. עכשיו הוא ילך לגן שבוע עם פלסטר- גם אחרי שהפצע כבר נסגר. אבל- כן! ככה זה בנים.... אני מחכה כבר לבנות.

 

[זואי של ירדן ויסמין]

בדיוק ככה אני מרגישה גם!

כאילו זה קורה לו יותר מילדים אחרים. בחיי שאותה עובדת סוציאלית צריכה לבקר גם אותנו בדרך אליכם

 

[מיכליתשלהצאט]

או אה!

עם גל הגעתי פעמיים למיון כי הוא פתח פעמיים את הגבות - כל פעם גבה אחרת. פעם אחת הוא נפל בגן בעת חוג ג'ימבורי, שם החליטו לשים כסאות מסביב. הוא קפץ ונחת על כסא עם הגבה. לקח שנה עד שזה החלים. פעם שניה, עלינו במדרגות ואמרתי לו "כל הכבוד גל, אתה עולה יפה" (הוא היה בן פחות משנתיים), ואז הוא נפל על המדרגה עם הגבה השניה. חמי ז"ל ואני אחזנו אותו שלא יזוז והוא צרח עד לב השמים בבכי קורע לב. היו עוד פעמים שהגענו למיון. הרבה פעמים בגלל קוצר נשימה ופעמיים הגענו בגלל גוף זר. פעם אחת הוא דחף לאף עין זזה של בובה ("אמא, קשה לי לנשום יש לי עין באף" - ולך תבין את הילד) ופעם שניה הוא דחף ניר כסף שגילגל. ההפרש בין הפעם הראשונה עם העין והניר כסף - 3 חודשים. לא עזרו כל נסיונותינו לשכנע אותו שאסור להחדיר גופים זרים (במילים שלנו, וגם הרופא הסביר). החלמה מהירה לילדון - ולשמור שהפצע לא יפתח שוב.

 

[זואי של ירדן ויסמין]

רגע, כל זה רק של גל?../images/Emo6.gif

אבל אבל אבל יש לך שני בנים

איזה מתוק! ("יש לי עין באף") תודה, בנתיים אני תכף בדרך למוקד כי הסנטר התנפח ויש לן חום בשמיים

(זה חדש לנו)

 

[מיכליתשלהצאט]

כל הכבוד על הזכרון ../images/Emo6.gif

עם אמיר לא היו תקלות

למעט קצרי נשימה הולכים ומתמשכים עד היום, שגררו אשפוזים ארוכים ומייגעים מהיום שהוא נולד. הרבה בריאות לכולם

 

[נורית של תום וניבי]

כנראה זיהום. לא נתנו לכם אנטיביוטיק

 

[שדה שיבולים]

../images/Emo24.gifזואי- מה קורה עם הילד?

שירגיש טוב ותעדכני.

 

[זואי של ירדן ויסמין]

../images/Emo41.gifעדכון../images/Emo10.gif

היינו במוקד... קיבלנו אנטיביוטיקה... הפצע פתוח עכשיו ומטפטף מוגלה (הפעם הייתה הדבקה לניגוד לפעמיים הקודמות עם התפרים), הסנטר נפוח אדום-סגול ומפחיד, הילד קודח מחום ודעוך לגמרי לגמרי (ולא מתאים, בד"כ הוא גם עם חום 38 משתולל כמיטב יכולתו). הקיצור בלגן אטומי

אחרי שתיים אמור להיות שם במוקד המנתח ואז יחליטו אם לפתוח (עוד יותר ממה שפתוח גם ככה

) או לא... אז בעצם לא עשינו כלום אתמול, חבל בכלל שהגענו למיון, עדיף שהייתי הולכת הביתה ומחטאה לו טוב טוב כמו שאני תמיד מקפידה עם כל השפשופים (אני מנסה לשחזר ובעצם בכל השהות של כשעתיים עד ההדבקה לא חיטאו לו את הפצע!!! אבל זה לשרשור אחר, אחרי שארגע אברר עם אם אלו שמבינים כאן אם יש מקום לבירורים, מכתבי מחאה או אפילו תביעה - רק שיעבור בנתיים) תודה

 

[Kalla]

אוי, שיהיה בריא המסכן!