ב1 באפריל הא....
מצחיק כל פעם מחדש מצד אחד, ומצד שני- זה מאוד מאוד עצוב. וואו, רק המחשבה שאתה לא תהיה בסביבה ממש מדכאת. עצוב לי רק לחשוב על זה. ואני כולה מפסיד את אחד ה"חברים הווירטואלים שפעם ב3 חודשים נפגשים". אני לא יודע איפה אתה עומד, אבל אם אני מרגיש ככה- מעניין איך אתה מרגיש- "לאבד" את הכל- כל החברים, המשפחה ולצאת לעידן חדש. זאת בטח סערת רגשות, ואני בטוח ב100 אחוז שאתה חדור מוטיבציה להמשיך, כי יש את הרגעים האלה, וזה קרה גם לי, שאתה הולך לאן שהו או שמשהו קורה לך ואתה משיג אנרגיות בשביל להתחיל להצטיין, לקחת את עצמך בידיים. בתחילת השנה, אני למשל, הלכתי לחטיבה שלי איפה שלא ביקרתי שנתיים, אחר הצהריים, והמקום במרחק דיי ארוך. מה ראיתי? כמה חברים ישנים, פעם היו החברים הכי טובים שלי, חלקם היו איתי ביסודי- מסטולים זרוקים בחצר. אתה מכיר את הרוסים המטאליסטים האלה.. ואז זה הכה בי, הבנתי איפה אני עומד ואיזה מזל יש לי- פעם היינו באותם כיתות! עכשיו הם בדרך למטה ולי עוד יש הזדמנות לצאת עם 5 5 5 (כמו הסטטס של קובי). הארוע הזה נתן לי אנרגיות לצאת לדרך חדשה. וכשאני חושב על זה, עליך יעבור או עובר אירוע הרבה יותר גדול משמעותי ומעצב דפוסי התנהגות, אם תתחיל עכשיו הכי טוב שאתה יכול ותצא לדרך החדשה, בעידוד של האנרגיות וכל האמוציות מסביב תוכל להיות האיינשטיין הבא! תנצל את מה שאתה עובר כרגע עם כל הפחדים\ סקרנות\ עצב\ שמחה לקחת אותך קדימה. זה מה שהגדולים מכולם עושים. למצוא משהו שייתן לך את הדרייב, שייתן לך את הכח להיות השחקן הכי טוב בהיסטוריה למרות שמייבשים אותך על הספסל בתיכון- LET LOVE LEAD YOU. אם אצלי קרה שינוי ממש גדול מאירוע דיי זניח של חברות רוסים שלא הייתי איתם בקשר שנתיים, אני רק יכול לדמיין מה טרום גיוס יכול לעורר בך. go for it עצוב, אבל עוד מעט אני יצטרך לגמור את ההודעה ב HAVE A GOOD LIFE.
