לבקשתכם......
- פותח הנושא ה ס י פ ו ר ש ל י
- פורסם בתאריך
ה ס י פ ו ר ש ל י
New member
המשך
יעלי בדרך לאימה יעלי צעדה בצעדים נחושים לעבר בית אימה, אך בלבה היססה, מה אימא תגיד? היא תשאיר אותי או תחזיק אותי? אימה גרה בבתי רכבות, סבתה גרה בתחילה השביל ואימה בסופו, יעלי פסחה במהירות דרך ביתה של הסבתא היא רצתה להגיע מיד לאימה. היא עלתה בשתי המדרגות של הבית וקראה א מ א אימה ענתה בפליאה יעלי מה את עושה פה? יעלי מיד פרצה בבכי קורע, אני לא רוצה להישאר אצל דודה (כל כינו את האם אומנת) אני רוצה לגור אצלך. אבל מה קרה ספרי לי, הן ישבו בפתח המדרגות, אימא הם מרביצים לי, הם לא אוהבים אותי, לא טוב לי שם ואתמול בלילה דודה הרביצה לי ואמרה לי את לא תצאי זונה כמו אימא שלך אני לא אתן לך, למה היא אמרה לי ככה למה אמרה שאת זונה? יעלי לא ידעה שמשפט זה יהיה משפט המחץ ש"ירתיח" את אימה, האם החלה לצעוק: אף אחד לא יכנה את הבת שלי זונה... את תישארי כאן שמרי על לירון אני הולכת אליה להביא לך את הדברים, את נשארת כאן. יעלי הייתה מ א ו ש ר ת, יש יש יש אמרה בלבה אני אגור עם אימא, תהיה לי אימא אמיתית. האם התלבשה ונסעה, יעלי הייתה במתח, מה אימא תגיד מה דודה תענה? (עד היום איני יודעת מה בדיוק נעשה או נאמר שם). לאחר כשעתיים חזרה האם עם בגדיה ועם ציוד בית הספר . לא הייתה יותר מאושרת מיעלי באותו היום, אימא קיבלה אותה אליה זה היה לה הכי חשוב. היה זה חודש האחרון ללימודים, רובו ככולו היה מוקדש לחזרות לקראת מסיבת הסיום, יעלי מסיימת בי"ס יסודי. כל יום יעלי נסעה לביה"ס, וכשחזרה אימה לא הגבילה אותה, היא עשתה מה שרצתה בלי פחד שמא יכו אותה, או יענישו אותה. מידי פעם אף הייתה מבקרת בשכונה בה גדלה אך לא העזה לעלות למשפחה האומנת חששה כי כועסים עליה שם. היא הייתה מבלה עם חבריה, בימי שישי היו מסיבות ריקודים אימה לא הגבילה אותה בשעות אדרבה אף נתנה לה כסף למונית, כשתחזרי כבר לא יהיו אוטובוסים אז תחזרי בשירות מיוחד, תגידי לנהג שאת בתי כולם מכירים אותי והוא ייתן לך את המחיר הזה והייתה נוטלת בידה את הכסף למונית, הבת התמימה אכן עשתה כך. מסיבת הסיום הייתה נפלאה ומרגשת אימה של יעלי הוזמנה, היא לא הזמינה את האם אומנת (לעולם לא אסלח לעצמי על כך). חופשת הקיץ החלה יעלי הכירה חברים חדשים בשכונה החדשה, גם שם הפכה להיות פופולרית. אך לא זנחה את חבריה הישנים והמשיכה ללכת למסיבות הריקודים אתם. באחת המסיבות הכירה את אלי שהפך להיות בן זוגה, כמעט כל החברים היו "מחולקים" לזוגות זוגות. יעלי פשוט לא ידעה עצמה מאושר, היא מתחילה לחיות. כמעט ולא היו ויכוחים עם אימה, כבר לא היו לה המטלות של ניקוי הבית, היה לה חדר משלה... מידי פעם הייתה מבקשת האם מיעלי כי תשמור על לירון שהייתה כבר בת שנתיים יעלי בת חמש עשרה האם לימדה אותה כיצד להכין את הדייסה לילדה והייתה יוצאת בלילות, ליעלי לא היה איכפת גם לאימא מותר לצאת לפעמים ובמיוחד כשלמחרת הייתה מקבלת דמי בייבי סיטר גבוהים במיוחד. לשאלתה של יעלי לאן היא יוצאת ענתה האם חזרתי קצת לעבודה, יעלי קיבלה זאת בהבנה. האם החלה להפריז בעבודתה ויעלי מצאה את עצמה שומרת על לירון המון שעות ביממה, תחילה נהנהתה כי אימה נתנה לה המון כסף, אחר כך החל הדבר להציק ליעלי כי חיי החברה שלה בעצמה הצטמצמו לסופי שבוע בלבד, ועם חברי השכונה הנוכחית מצאה את עצמה מבלה עם לירון אחותה. יום אחד ואיני זוכרת מה הסיבה לכך, אנט לקחה את יעלי למקום עבודתה, היום אני לא עובדת אני הולכת לגבות את השכר, יעלי שמחה על הנסיעה בחברת אימה. הן הגיעו למקום ואכן ראתה יעלי לא מסעדה אבל מה שמכונה היום בר, האם והבת ישבו בפנים עם מנהלי המקום, כיבדו את יעלי בשתייה וממתקים. חברותיה של אנט החלו מגיעות לעבודה, וכמובן גם הלקוחות שלהן, מנהלת המקום רמזה לאנט תוציאי את הילדה מכאן, ואז כרעם ביום בהיר נפל על יעלי רגש חזק, כעס מעורב בכאב וסיננה בלבה אימא שלי מגישה במסעדה??? אימא שלי מגישה את הגוף שלה היא באמת זונה. יעלי חזרה מוכת הלם הביתה, היא לא רצה להאמין למה שראו עיניה ולא הפסיקה לחשוב במה אימא שלה עוסקת , זו עבורה ויתרה על משפחה אמיתית. אנט המשיכה לעבוד ויעלי שמרטפית ללירון, היחסים בין יעלי לאנט החלו להתדרדר, החלו ויכוחים בתחילה על השמרטפות, אחר כך על כך שאנט נוטשת את שתיהן להרבה שעות. תחילה היו הויכוחים ברמה של צעקות בלבד, פעם אחת יעלי בלי משים לב בלהט הויכוח דחפה את אנט ואנט צנחה על הרצפה, יעלי נבהלה ומיהרה לעבר אימה, זה לא היה בכוונה אימא נשבעת... אכן הפעם הזו לא הייתה בכוונה, אך בפעמים אחרות יעלי עשתה דברים בזדון, היא הפכה להיות אלימה מויכוח לויכוח, ניפצה דברים בבית ואף הכתה את אימה שוב. יעלי הייתה מאוכזבת החיים בבית אימה לא היו כפי שציפתה להם. לא עבר יום ללא ויכוח, אימה אף סילקה אותה כמה פעמים מן הבית והסבתא שהייה לצידה של אנט לא תמיד קיבלה את יעלי לביתה ויעלי ישנה אצל חברות. אנט החלה שוב לארח אנשים בביתה.... יעלי אם חשבה שעד היום חייתה בגיהינום עכשיו הרגישה שהיא חווה אותו. יעלי שעדיין שמרה על קשר עם מזכירת בית הספר סיפרה לה על המשבר החד וביקשה ממנה לעזור לה, אני לא רוצה להישאר אצל אימא תעזרי לי בבקשה, המזכירה חיבקה את יעלי בחום, אל תדאגי בתי אני יעזור לך את לא תישארי שם. היה זה בסוף חופשת הקיץ, ואכן כהרף עין הצליחה המזכירה להוציא את יעלי מבית אימה ושיבצה אותה בקיבוץ שהיה התווך נסיעה קצרה מהעיר בה גרו.
יעלי בדרך לאימה יעלי צעדה בצעדים נחושים לעבר בית אימה, אך בלבה היססה, מה אימא תגיד? היא תשאיר אותי או תחזיק אותי? אימה גרה בבתי רכבות, סבתה גרה בתחילה השביל ואימה בסופו, יעלי פסחה במהירות דרך ביתה של הסבתא היא רצתה להגיע מיד לאימה. היא עלתה בשתי המדרגות של הבית וקראה א מ א אימה ענתה בפליאה יעלי מה את עושה פה? יעלי מיד פרצה בבכי קורע, אני לא רוצה להישאר אצל דודה (כל כינו את האם אומנת) אני רוצה לגור אצלך. אבל מה קרה ספרי לי, הן ישבו בפתח המדרגות, אימא הם מרביצים לי, הם לא אוהבים אותי, לא טוב לי שם ואתמול בלילה דודה הרביצה לי ואמרה לי את לא תצאי זונה כמו אימא שלך אני לא אתן לך, למה היא אמרה לי ככה למה אמרה שאת זונה? יעלי לא ידעה שמשפט זה יהיה משפט המחץ ש"ירתיח" את אימה, האם החלה לצעוק: אף אחד לא יכנה את הבת שלי זונה... את תישארי כאן שמרי על לירון אני הולכת אליה להביא לך את הדברים, את נשארת כאן. יעלי הייתה מ א ו ש ר ת, יש יש יש אמרה בלבה אני אגור עם אימא, תהיה לי אימא אמיתית. האם התלבשה ונסעה, יעלי הייתה במתח, מה אימא תגיד מה דודה תענה? (עד היום איני יודעת מה בדיוק נעשה או נאמר שם). לאחר כשעתיים חזרה האם עם בגדיה ועם ציוד בית הספר . לא הייתה יותר מאושרת מיעלי באותו היום, אימא קיבלה אותה אליה זה היה לה הכי חשוב. היה זה חודש האחרון ללימודים, רובו ככולו היה מוקדש לחזרות לקראת מסיבת הסיום, יעלי מסיימת בי"ס יסודי. כל יום יעלי נסעה לביה"ס, וכשחזרה אימה לא הגבילה אותה, היא עשתה מה שרצתה בלי פחד שמא יכו אותה, או יענישו אותה. מידי פעם אף הייתה מבקרת בשכונה בה גדלה אך לא העזה לעלות למשפחה האומנת חששה כי כועסים עליה שם. היא הייתה מבלה עם חבריה, בימי שישי היו מסיבות ריקודים אימה לא הגבילה אותה בשעות אדרבה אף נתנה לה כסף למונית, כשתחזרי כבר לא יהיו אוטובוסים אז תחזרי בשירות מיוחד, תגידי לנהג שאת בתי כולם מכירים אותי והוא ייתן לך את המחיר הזה והייתה נוטלת בידה את הכסף למונית, הבת התמימה אכן עשתה כך. מסיבת הסיום הייתה נפלאה ומרגשת אימה של יעלי הוזמנה, היא לא הזמינה את האם אומנת (לעולם לא אסלח לעצמי על כך). חופשת הקיץ החלה יעלי הכירה חברים חדשים בשכונה החדשה, גם שם הפכה להיות פופולרית. אך לא זנחה את חבריה הישנים והמשיכה ללכת למסיבות הריקודים אתם. באחת המסיבות הכירה את אלי שהפך להיות בן זוגה, כמעט כל החברים היו "מחולקים" לזוגות זוגות. יעלי פשוט לא ידעה עצמה מאושר, היא מתחילה לחיות. כמעט ולא היו ויכוחים עם אימה, כבר לא היו לה המטלות של ניקוי הבית, היה לה חדר משלה... מידי פעם הייתה מבקשת האם מיעלי כי תשמור על לירון שהייתה כבר בת שנתיים יעלי בת חמש עשרה האם לימדה אותה כיצד להכין את הדייסה לילדה והייתה יוצאת בלילות, ליעלי לא היה איכפת גם לאימא מותר לצאת לפעמים ובמיוחד כשלמחרת הייתה מקבלת דמי בייבי סיטר גבוהים במיוחד. לשאלתה של יעלי לאן היא יוצאת ענתה האם חזרתי קצת לעבודה, יעלי קיבלה זאת בהבנה. האם החלה להפריז בעבודתה ויעלי מצאה את עצמה שומרת על לירון המון שעות ביממה, תחילה נהנהתה כי אימה נתנה לה המון כסף, אחר כך החל הדבר להציק ליעלי כי חיי החברה שלה בעצמה הצטמצמו לסופי שבוע בלבד, ועם חברי השכונה הנוכחית מצאה את עצמה מבלה עם לירון אחותה. יום אחד ואיני זוכרת מה הסיבה לכך, אנט לקחה את יעלי למקום עבודתה, היום אני לא עובדת אני הולכת לגבות את השכר, יעלי שמחה על הנסיעה בחברת אימה. הן הגיעו למקום ואכן ראתה יעלי לא מסעדה אבל מה שמכונה היום בר, האם והבת ישבו בפנים עם מנהלי המקום, כיבדו את יעלי בשתייה וממתקים. חברותיה של אנט החלו מגיעות לעבודה, וכמובן גם הלקוחות שלהן, מנהלת המקום רמזה לאנט תוציאי את הילדה מכאן, ואז כרעם ביום בהיר נפל על יעלי רגש חזק, כעס מעורב בכאב וסיננה בלבה אימא שלי מגישה במסעדה??? אימא שלי מגישה את הגוף שלה היא באמת זונה. יעלי חזרה מוכת הלם הביתה, היא לא רצה להאמין למה שראו עיניה ולא הפסיקה לחשוב במה אימא שלה עוסקת , זו עבורה ויתרה על משפחה אמיתית. אנט המשיכה לעבוד ויעלי שמרטפית ללירון, היחסים בין יעלי לאנט החלו להתדרדר, החלו ויכוחים בתחילה על השמרטפות, אחר כך על כך שאנט נוטשת את שתיהן להרבה שעות. תחילה היו הויכוחים ברמה של צעקות בלבד, פעם אחת יעלי בלי משים לב בלהט הויכוח דחפה את אנט ואנט צנחה על הרצפה, יעלי נבהלה ומיהרה לעבר אימה, זה לא היה בכוונה אימא נשבעת... אכן הפעם הזו לא הייתה בכוונה, אך בפעמים אחרות יעלי עשתה דברים בזדון, היא הפכה להיות אלימה מויכוח לויכוח, ניפצה דברים בבית ואף הכתה את אימה שוב. יעלי הייתה מאוכזבת החיים בבית אימה לא היו כפי שציפתה להם. לא עבר יום ללא ויכוח, אימה אף סילקה אותה כמה פעמים מן הבית והסבתא שהייה לצידה של אנט לא תמיד קיבלה את יעלי לביתה ויעלי ישנה אצל חברות. אנט החלה שוב לארח אנשים בביתה.... יעלי אם חשבה שעד היום חייתה בגיהינום עכשיו הרגישה שהיא חווה אותו. יעלי שעדיין שמרה על קשר עם מזכירת בית הספר סיפרה לה על המשבר החד וביקשה ממנה לעזור לה, אני לא רוצה להישאר אצל אימא תעזרי לי בבקשה, המזכירה חיבקה את יעלי בחום, אל תדאגי בתי אני יעזור לך את לא תישארי שם. היה זה בסוף חופשת הקיץ, ואכן כהרף עין הצליחה המזכירה להוציא את יעלי מבית אימה ושיבצה אותה בקיבוץ שהיה התווך נסיעה קצרה מהעיר בה גרו.
ה ס י פ ו ר ש ל י
New member
לא
ה ס י פ ו ר ש ל י
New member
תודה למתמידים לעקוב בסבלנות...
המשך החיים בקיבוץ יעלי לא ידעה בדיוק מהם חיים בקיבוץ, כשהגיעה לקיבוץ הכל היה לה מוזר ומנוכר, החדרים המשותפים, המקלחות.... היא חשבה לעצמה שתנסה אולי כאן יהיה טוב. היא גם הייתה בטוחה שתוכל מיד להתחבר לחברי הקבוצה כיוון שתמיד בכל חברה הייתה מקובלת ואהובה. החיים בקיבוץ שילבו בתוכם לימודים עבודה ומש"פ מאמצת . היא למדה בבוקר, עבדה הצהרים ואחרי הצהרים הייתה הולכת למשפחה המאמצת.בלימודים מיד השתלבה ציוניה היו כמובן גבוהים מיד התחבבה על המורים שראו בה פוטנציאל , גם בעבודה השתלבה יפה חברי הקיבוץ אהבו אותה מאוד והתייחסו אליה יפה, גם המשפחה המאמצת אהבה אותה מאוד פינקה אותה בממתקים בדברים טובים בארוחות חמות וכו. אך, לא הצליחה להתחבר עם ילדי הקיבוץ שהציקו לה בלי הרף ע"י כל מיני תעלולים, יעלי השתוממה מדוע הם מתנהגים אליה בהתנכלות כזו, הן תמיד הייתה מקובלת בחברה. הסבירו לה שנהוג בקיבוץ להציק לילדי חוץ – זה מעין מבחן קבלה, היא החליטה שהיא תתמודד עם זה ולא יעבור זמן והיא תעבור את המבחן. בחופשות וסופי השבוע בילתה אצל אימה, ובחרת חבריה . האם גם באה לבקר אותה לעיתים. בהזדמנות זו גם ראתה את טלי מידי פעם. פעם אחת טלי אמרה לה למה את לא באה לבקר את דודה היא מתגעגעת אלייך? יעלי: באמת טלי היא לא כועסת עליי? טלי באמת יעלי תבואי בבקשה תבואי. יעלי אזרה אומץ והלכה לבקר אצל המשפחה, היא התקבלה שם יפה מאוד, קיבלה ארוחה חמה,נשאלה לשלומה ואיך היא מסתדרת, ואם היא צריכה משהו. יעלי הייתה מרוצה מקבלת הפנים אך, לבה נכמר על כך שעזבה בצורה שעזבה, היא הרגישה לא הוגנת כלפי האם האומנת ואף ביקשה את סליחתה, האם סלחה לה ואף הזמינה אותה לבקר שוב. בביקורים חוזרים האם אף נתנה לה בגדים, יעלי טענה שבקיבוץ מתלבשים אחרת מבעיר והאם מיד סיפקה לה כמה חולצות שיתאימו, יעלי הרגישה טוב עם הקשר שחודש. כל פעם שחזרה לקיבוץ הייתה מועקה גדולה עוטפת אותה, לא היה לה טוב הילדים עדיין הציקו לה בהתמדה, ההצקות היו בלתי נסבלות, היו מעירם אותה בלילה בבהלה, היו רצים אחריה עם נחש אמיתי וחי כדי להפחיד אותה,היו מנדים אותה מחברתם. היא ניסתה לשחד אותם בכך שנתנה להם להעתיק ממנה שיעורי בית ובמבחנים, כל בוקר הייתה עושה סבב איתור מחברותיה אצל המעתיקים, היא הסכימה לעשות כל מיני דברים ולו רק שיפסיקו להציק לה. היא חיכתה שתקופת המבחן תעבור.... החורף החל ויעלי בעת ביקור אצל חלתה, היא ביקשה מאימה להישאר בבית עד שתבריא ואכן נשארה לאחר שהודיעו בקיבוץ על סיבת היעדרותה. יעלי שכבה במיטה קודחת מחום אמנם אימה טיפלה בה אך לא וויתרה על צאתה ל"עבודה". יעלי נזכרה כיצד חלתה לעיתים קרובות אצל ה"דודה" ואיך היא טיפלה בה, הייתה מכינה לה משקאות חמים עד המיטה, מרקים, תרופות בזמן האימא אומנת הייתה לוקחת אותה לרופא איתה והזמינה רופא עד הבית כשיעלי לא יכלה ללכת. דבר שאנט לא עשתה בשבילה היא הייתה צריכה לטפל בעצמה. כשיעלי הייתה קטנה היא הייתה כמעט תמיד חולה (אם אתם שואלים אותי אני פיתחתי מחלות ולו כדי לזכות בתשומת לב אותה קיבלתי באהבה כשהייתי חולה) בתחילה היו אלה דלקות ריאות מאוד חריפות, שעברו אחר כך לדלקות גרון מאוד חריפות וכל פעם שחלתה היא נפלה למשכב וקיבלה את הטיפול הכי טוב שאפשר. בגיל 8 בערך היא פיתחה כאבי ראש (שהיום קרואים בשם מיגרנות שעד היום אני סובלת מהן) היא הייתה נוהגת לצעוק לאימא אומנת " הראש נחתך לחצי עולה למעלה" האם האומנת טיפלה בה במסירות בכאבי הראש ולא הייתה בדיקה שלא נעשתה כדי לגלות ממה נבעו כאבים אלה, לא האמינו כי ילדה מסוגלת לפתח מיגרנה בגיל צעיר כזה. הזיכרונות האלו העלו דמעות בעיניה של יעלי והיא אמרה לעצמה בעצם דודה אהבה אותי אם היא טיפלה בי בכזו מסירות, האם עשיתי טוב שעזבתי מקום אוהב וחמים והיום אני במקום מנוכר וקר??!! יעלי החלימה וחזרה לקיבוץ, היא לא אהבה להיות שם הילדים לא הפסיקו להציק אע"פ שעברה כבר תקופה ארוכה - 4 חודשים, כלום בקיבוץ לא דיבר אליה. בשבת אחת ביקרה אותה אימה וקראת סוף הביקור בכתה יעלי : " אימה לא טוב לי פה קחי אותי אתך" עילי אני לא חוזרת הביתה אני נוסעת, אך יעלי התעקשה לחזור הביתה אימה אמרה לה טוב בואי איתי, בלי להודיע לאף אחד יעלי הלכה עם אימה. אימה שרצתה לנסוע העלתה את יעלי על טרמפ לעיר (איני מסוגלת להבין עד היום איך לא פחדה לשלוח אותי ככה, אם הנהג היה פוגע בי????) ונסעה לדרכה. יעלי הגיעה לבית והחליטה שלקיבוץ היא לא חוזרת ויהי מה. במשך השבוע הגיעו מדריכים ומורים לשכנע את יעלי לחזור היא סירבה בכל תוקף. לאחר כמה ימי הירגעות יעלי ואימה כמובן לא הסתדרו ושוב החלו המריבות הקללות, החיים בבית היו (ליחה על הביטוי) בית זונות וסמים אחד גדול. יעלי הציעה לאימה: אימא בואי נלך לדודה ונבקש ממנה שתחזיר אותי אליה, האם הסכימה ונסעה איתה למשפחה אומנת. מה היה שם תכף תגלו...
המשך החיים בקיבוץ יעלי לא ידעה בדיוק מהם חיים בקיבוץ, כשהגיעה לקיבוץ הכל היה לה מוזר ומנוכר, החדרים המשותפים, המקלחות.... היא חשבה לעצמה שתנסה אולי כאן יהיה טוב. היא גם הייתה בטוחה שתוכל מיד להתחבר לחברי הקבוצה כיוון שתמיד בכל חברה הייתה מקובלת ואהובה. החיים בקיבוץ שילבו בתוכם לימודים עבודה ומש"פ מאמצת . היא למדה בבוקר, עבדה הצהרים ואחרי הצהרים הייתה הולכת למשפחה המאמצת.בלימודים מיד השתלבה ציוניה היו כמובן גבוהים מיד התחבבה על המורים שראו בה פוטנציאל , גם בעבודה השתלבה יפה חברי הקיבוץ אהבו אותה מאוד והתייחסו אליה יפה, גם המשפחה המאמצת אהבה אותה מאוד פינקה אותה בממתקים בדברים טובים בארוחות חמות וכו. אך, לא הצליחה להתחבר עם ילדי הקיבוץ שהציקו לה בלי הרף ע"י כל מיני תעלולים, יעלי השתוממה מדוע הם מתנהגים אליה בהתנכלות כזו, הן תמיד הייתה מקובלת בחברה. הסבירו לה שנהוג בקיבוץ להציק לילדי חוץ – זה מעין מבחן קבלה, היא החליטה שהיא תתמודד עם זה ולא יעבור זמן והיא תעבור את המבחן. בחופשות וסופי השבוע בילתה אצל אימה, ובחרת חבריה . האם גם באה לבקר אותה לעיתים. בהזדמנות זו גם ראתה את טלי מידי פעם. פעם אחת טלי אמרה לה למה את לא באה לבקר את דודה היא מתגעגעת אלייך? יעלי: באמת טלי היא לא כועסת עליי? טלי באמת יעלי תבואי בבקשה תבואי. יעלי אזרה אומץ והלכה לבקר אצל המשפחה, היא התקבלה שם יפה מאוד, קיבלה ארוחה חמה,נשאלה לשלומה ואיך היא מסתדרת, ואם היא צריכה משהו. יעלי הייתה מרוצה מקבלת הפנים אך, לבה נכמר על כך שעזבה בצורה שעזבה, היא הרגישה לא הוגנת כלפי האם האומנת ואף ביקשה את סליחתה, האם סלחה לה ואף הזמינה אותה לבקר שוב. בביקורים חוזרים האם אף נתנה לה בגדים, יעלי טענה שבקיבוץ מתלבשים אחרת מבעיר והאם מיד סיפקה לה כמה חולצות שיתאימו, יעלי הרגישה טוב עם הקשר שחודש. כל פעם שחזרה לקיבוץ הייתה מועקה גדולה עוטפת אותה, לא היה לה טוב הילדים עדיין הציקו לה בהתמדה, ההצקות היו בלתי נסבלות, היו מעירם אותה בלילה בבהלה, היו רצים אחריה עם נחש אמיתי וחי כדי להפחיד אותה,היו מנדים אותה מחברתם. היא ניסתה לשחד אותם בכך שנתנה להם להעתיק ממנה שיעורי בית ובמבחנים, כל בוקר הייתה עושה סבב איתור מחברותיה אצל המעתיקים, היא הסכימה לעשות כל מיני דברים ולו רק שיפסיקו להציק לה. היא חיכתה שתקופת המבחן תעבור.... החורף החל ויעלי בעת ביקור אצל חלתה, היא ביקשה מאימה להישאר בבית עד שתבריא ואכן נשארה לאחר שהודיעו בקיבוץ על סיבת היעדרותה. יעלי שכבה במיטה קודחת מחום אמנם אימה טיפלה בה אך לא וויתרה על צאתה ל"עבודה". יעלי נזכרה כיצד חלתה לעיתים קרובות אצל ה"דודה" ואיך היא טיפלה בה, הייתה מכינה לה משקאות חמים עד המיטה, מרקים, תרופות בזמן האימא אומנת הייתה לוקחת אותה לרופא איתה והזמינה רופא עד הבית כשיעלי לא יכלה ללכת. דבר שאנט לא עשתה בשבילה היא הייתה צריכה לטפל בעצמה. כשיעלי הייתה קטנה היא הייתה כמעט תמיד חולה (אם אתם שואלים אותי אני פיתחתי מחלות ולו כדי לזכות בתשומת לב אותה קיבלתי באהבה כשהייתי חולה) בתחילה היו אלה דלקות ריאות מאוד חריפות, שעברו אחר כך לדלקות גרון מאוד חריפות וכל פעם שחלתה היא נפלה למשכב וקיבלה את הטיפול הכי טוב שאפשר. בגיל 8 בערך היא פיתחה כאבי ראש (שהיום קרואים בשם מיגרנות שעד היום אני סובלת מהן) היא הייתה נוהגת לצעוק לאימא אומנת " הראש נחתך לחצי עולה למעלה" האם האומנת טיפלה בה במסירות בכאבי הראש ולא הייתה בדיקה שלא נעשתה כדי לגלות ממה נבעו כאבים אלה, לא האמינו כי ילדה מסוגלת לפתח מיגרנה בגיל צעיר כזה. הזיכרונות האלו העלו דמעות בעיניה של יעלי והיא אמרה לעצמה בעצם דודה אהבה אותי אם היא טיפלה בי בכזו מסירות, האם עשיתי טוב שעזבתי מקום אוהב וחמים והיום אני במקום מנוכר וקר??!! יעלי החלימה וחזרה לקיבוץ, היא לא אהבה להיות שם הילדים לא הפסיקו להציק אע"פ שעברה כבר תקופה ארוכה - 4 חודשים, כלום בקיבוץ לא דיבר אליה. בשבת אחת ביקרה אותה אימה וקראת סוף הביקור בכתה יעלי : " אימה לא טוב לי פה קחי אותי אתך" עילי אני לא חוזרת הביתה אני נוסעת, אך יעלי התעקשה לחזור הביתה אימה אמרה לה טוב בואי איתי, בלי להודיע לאף אחד יעלי הלכה עם אימה. אימה שרצתה לנסוע העלתה את יעלי על טרמפ לעיר (איני מסוגלת להבין עד היום איך לא פחדה לשלוח אותי ככה, אם הנהג היה פוגע בי????) ונסעה לדרכה. יעלי הגיעה לבית והחליטה שלקיבוץ היא לא חוזרת ויהי מה. במשך השבוע הגיעו מדריכים ומורים לשכנע את יעלי לחזור היא סירבה בכל תוקף. לאחר כמה ימי הירגעות יעלי ואימה כמובן לא הסתדרו ושוב החלו המריבות הקללות, החיים בבית היו (ליחה על הביטוי) בית זונות וסמים אחד גדול. יעלי הציעה לאימה: אימא בואי נלך לדודה ונבקש ממנה שתחזיר אותי אליה, האם הסכימה ונסעה איתה למשפחה אומנת. מה היה שם תכף תגלו...
ה ס י פ ו ר ש ל י
New member
זה כואב..
הביקור כשהגיעו לבית מצאו רק את האב שם, יעלי שאלה הכין האם הוא אמר שהיא בקופ"ח , יעלי הסבירה לו שהיא רוצה לדבר איתה כי היא רוצה לחזור אליהם , הוא אמר לה היא צריכה להגיע נחכה לה. עבר זמן מה והאם לא הגיעה , נלך לחפש אותה בקופ"ח אמרה יעלי לאב ואכן כך עשו אך לא מצאו אותה שם. הם חזרו לביתה ומצאו כי עדיין לא חזרה, אנט שפקעה סבלנותה אמרה לאב : תודיע לה שהיינו וכי נחזור מחר או מחרתיים, הוא ענה לה שזה בסדר נשק ליעלי והן הלכו. יום למחרת יושבת יעלי אצל שכנתה מול המראה מסדרת את שערותיה שארכו עד לכתפיים, היא שמחה ששעירה צמח שוב, ונזכרה כיצד נשלחה ע"י האימא אומנת להסתפר קצוץ , וזאת מסיבה שהאם לא הצליחה להשתלט על הכינמת החוזרת בראשה עם שערה הארוך עד המותניים, ולאחר הערות ומכתבים מבית הספר לא הייתה ברירה אלה לגזוז את השיער היפה והארוך. בעודה מסרקת את שיערה היא שומעת את אימה צועקת יעליייייייייייייייייייי יעלי קפצה ממקומה ורצה לכיוון הדלת אימה צועקת לה : דודה מתההההההה יעלי הייתה המומה לרגע לא הבינה מה אומרת לה אימה, יעלי בואי מהר ההלוויה עכשיו, מה אומרת יעלי? נו בואי דודה מתה ההלוויה עכשיו בואי לבית העלמין, בית העלמין היה בשכונה שבה גרו אבל במרחק רב, יעלי בוכה ורצה לכיוון בית העלמין כלא מאמינה , תוך כדי היא חושבת אתמול הייתי אצלה רציתי לחזור ומגבירה את ריצתה ועוזבת את אימה מאחור. היא הגיעה לבית העלמין בדיוק בזמן הדרשה היא עמדה המומה הסתכלה מסביב כל המשפחה הייתה בוכייה וכואבת יעלי נעמדה ללא ניע, לפתע פנתה אליה בת משפחה הנה יעלי בואי בואי חמודה ואז יעלי פרצה בבכי, אני לא מאינה אמרה לעצמה בלבה הסיכוי האחרון שלי מת. היה בה דחף לגשת לגופה לטלטל אותה ולהגיד לה את לא יכולה לעשות לי את זה לא עכשיו כשאני צריכה אותך, היא לא עשתה זאת רק עמדה המומה ובוכיה, אחותה טלי לא הייתה בהלוויה. בחזרה אמרה לאימה אני חוזרת איתם לשם, היא הגיעה לבית כלום היום עצובים ובוכים גם הם הופתעו ממותה הפתאומי , יעלי ישבה בחדר שהיה בזמנו שלה וביקשה להישאר שם. אני רוצה לישון פה אמרה, אסור לך חמודה (כיוון שאיה האם הביולוגית שלי אסור היה לי לשבת שבעה עליה), יעלי הרגישה צורך להתאבל על האבדה הנוראה אך לא נתנו לה. באותו לילה ישנה אצל השכנה ולמחרת חזרה לבית אימה. מחשבות רבות עלו במוחה של יעלי, מה יהיה עם טלי עכשיו? מה יהיה איתי עכשיו? מה עליי לעשות? שאלתו ותהיות רבות עלו במוחה של יעלי, אסון כבד פקד אותה זה עתה הייתה בלבה התחושה שהאם האומנת תסכים לקבלה בחזרה ואחרי הלקח שלמדה יהיה לה שם טוב, כל תקוותיה התפוגגו והיא לא ידעה מה עליה לעשות כעט איזה פתרון היא יכולה למצוא כעט, שום דבר לא עלה במוחה. המשך יבוא... אחזור יותר מאוחר
הביקור כשהגיעו לבית מצאו רק את האב שם, יעלי שאלה הכין האם הוא אמר שהיא בקופ"ח , יעלי הסבירה לו שהיא רוצה לדבר איתה כי היא רוצה לחזור אליהם , הוא אמר לה היא צריכה להגיע נחכה לה. עבר זמן מה והאם לא הגיעה , נלך לחפש אותה בקופ"ח אמרה יעלי לאב ואכן כך עשו אך לא מצאו אותה שם. הם חזרו לביתה ומצאו כי עדיין לא חזרה, אנט שפקעה סבלנותה אמרה לאב : תודיע לה שהיינו וכי נחזור מחר או מחרתיים, הוא ענה לה שזה בסדר נשק ליעלי והן הלכו. יום למחרת יושבת יעלי אצל שכנתה מול המראה מסדרת את שערותיה שארכו עד לכתפיים, היא שמחה ששעירה צמח שוב, ונזכרה כיצד נשלחה ע"י האימא אומנת להסתפר קצוץ , וזאת מסיבה שהאם לא הצליחה להשתלט על הכינמת החוזרת בראשה עם שערה הארוך עד המותניים, ולאחר הערות ומכתבים מבית הספר לא הייתה ברירה אלה לגזוז את השיער היפה והארוך. בעודה מסרקת את שיערה היא שומעת את אימה צועקת יעליייייייייייייייייייי יעלי קפצה ממקומה ורצה לכיוון הדלת אימה צועקת לה : דודה מתההההההה יעלי הייתה המומה לרגע לא הבינה מה אומרת לה אימה, יעלי בואי מהר ההלוויה עכשיו, מה אומרת יעלי? נו בואי דודה מתה ההלוויה עכשיו בואי לבית העלמין, בית העלמין היה בשכונה שבה גרו אבל במרחק רב, יעלי בוכה ורצה לכיוון בית העלמין כלא מאמינה , תוך כדי היא חושבת אתמול הייתי אצלה רציתי לחזור ומגבירה את ריצתה ועוזבת את אימה מאחור. היא הגיעה לבית העלמין בדיוק בזמן הדרשה היא עמדה המומה הסתכלה מסביב כל המשפחה הייתה בוכייה וכואבת יעלי נעמדה ללא ניע, לפתע פנתה אליה בת משפחה הנה יעלי בואי בואי חמודה ואז יעלי פרצה בבכי, אני לא מאינה אמרה לעצמה בלבה הסיכוי האחרון שלי מת. היה בה דחף לגשת לגופה לטלטל אותה ולהגיד לה את לא יכולה לעשות לי את זה לא עכשיו כשאני צריכה אותך, היא לא עשתה זאת רק עמדה המומה ובוכיה, אחותה טלי לא הייתה בהלוויה. בחזרה אמרה לאימה אני חוזרת איתם לשם, היא הגיעה לבית כלום היום עצובים ובוכים גם הם הופתעו ממותה הפתאומי , יעלי ישבה בחדר שהיה בזמנו שלה וביקשה להישאר שם. אני רוצה לישון פה אמרה, אסור לך חמודה (כיוון שאיה האם הביולוגית שלי אסור היה לי לשבת שבעה עליה), יעלי הרגישה צורך להתאבל על האבדה הנוראה אך לא נתנו לה. באותו לילה ישנה אצל השכנה ולמחרת חזרה לבית אימה. מחשבות רבות עלו במוחה של יעלי, מה יהיה עם טלי עכשיו? מה יהיה איתי עכשיו? מה עליי לעשות? שאלתו ותהיות רבות עלו במוחה של יעלי, אסון כבד פקד אותה זה עתה הייתה בלבה התחושה שהאם האומנת תסכים לקבלה בחזרה ואחרי הלקח שלמדה יהיה לה שם טוב, כל תקוותיה התפוגגו והיא לא ידעה מה עליה לעשות כעט איזה פתרון היא יכולה למצוא כעט, שום דבר לא עלה במוחה. המשך יבוא... אחזור יותר מאוחר
ה ס י פ ו ר ש ל י
New member
ממשיכה לכתוב...
אני יודעת שהסיפור "קצת" יותר מידי ארוך, אני מאוד משתדלת לקצר אותו ולהשמיט פרטים לא חשובים, אך יש דברים שאם לא אספר אותם יגרמו לבילבול בעתיד. (וחוץ מזה מה כ'פת לכם יש לכם סיבה לחטט כאן כל יום ) תודה על הסבלנות וההקשבה.. ליעלי לא היו הרבה ברירות והיא נשארה אצל אימה. היא רשמה אותה לבי"ס תיכון בעיר,יעלי הלכה לבי"ס פעם כן שבוע לא, התקווה שאי פעם יהיה לה טוב נעלמה , לא היה מי שידריך אותה מי שיווה אותה הלאה, לא היה לה איכפת מכלום חוץ מחייהם של אחיה. אבי- האח הגדול, לו לא היה צורך לדאוג הוא גדל אצל הסבתא שסיפקה אל כל צרכיו פינקה ואהבה אותו, חוץ מזה שלא ממש הצליח בלימודים, דבר שלא ממש הפריע לא לו ולא לסבתא חיוו כילד היו טובים. טלי- נשארה בינתיים בבית המשפחה אומנת, עד ששנת הלימודים הנוכחית תסתיים, יעלי ביקרה אותה מידי פעם ואת האבא שהעניק לה המון ואהבה בביקוריה , היה מתחנן לפניה שתשב עוד כשרצה ללכת, וכשפנתה ללכת הייתה מנשקת אותו על לחיו והוא היה מתחנן לעוד אחת ועד אחת ועוד אחת...... דבר שגרם ליעלי לעצב כשהלכה משם. כלנית - היא הייתה ילדה עצובה ומופנמת, היא לא סיפרה לאף אחד כמה לא טוב לה, כמה רע לה במש"פ האומנת שלה, יעלי ראתה זאת במבטיה ובפניה נטולות החיוך. יום אחד בביקורה של כלנית אצל אימה יעלי לקחה אותה לים כדי לגרום לה טוב, בדרך חזרה נשמטה מידה גופיה שלה, כלנית נכנסה ללחץ והחלה לבכות, כשיעלי ניסתה לנחמה היא אמרה לה הם יהרגו אותי עכשיו.... יעלי מיד הבינה שאחותה ילדה מוכה וסובלת ודרבנה אותה לספר לה מה קורה. כלנית פתחה את לבה ליעלי וסיפרה לה כי מכים אותה, כי הם כל הזמן היו מפחידים אותה שאימא מכשפה שבאה לטרוף אותה וזה כדי שהיא לא תרצה לבוא לאימה, כי אינה יוצאת לטיולים בבית ספר כי הם לא מוכנים לשלם. כלנית בכתה בלי הרף , יעלי הבטיחה לה כי תעזור לה, היא דאגה שאנט תצייד אותה בגופיות ובבגדים חדשים כדי שלא יבחינו בגופיה החסרה. היא שלחה אותה חזרה בעצב למשפחה אך עם הבטחה כי תעשה הכול כדי לעזור לה. לירון- את לירון בעצם יעלי גידלה, היא הייתה צמודה אליה רוב שעות היממה למעט השעות בהן הייתה במעון יום בבוקר, יעלי נאלצה לזנוח כמעט לגמרי את חיי החברה שלה ולשמש כאם ללירון. גם מאלי שהיה החבר שלה היא נפרדה, החברים היחידים שלה היו חברי השכונה איתם התראתה בלווי אחותה הקטנה. יעלי פנתה למשרד הרווחה, וסיפרה להם על מצוקתה של כלנית, ואמרה להם כי הם חייבים להוציא את לירון מבית האם כיוון שזה לא בית הגון לגדל בו ילדה קטנה. שם נאמר לה את תדאגי לעצמך אנחנו נדאג לכלנית. ובקשר ללירון אנו נבדוק את הנושא. יעלי אמרה לעו"ס נחרצות לא אנוח ולא אשקוט עד שלכלנית ולירון יהיה טוב. אטומים מטומטמים חשבה לעצמה יעלי כשחזרה הבית, הם לא רואים כי הבנות סובלות. אני לא אוותר.... את אחיה מצד האב ביקרה , מידי פעם כשלא היה איש בבית הייתה מתגנבת מהחלון מנקה ומסדרת את הבית שהיה מוזנח באופן קבוע, מעבר לכך לא היה בידה של יעלי לעזור להן והתנחמה בעובדה כי הם גדלים אצל אימא אוהבת מעניקה ומפנקת אם כי לא במידה מספקת, אך הכי חשוב שזכו למה שכן היה ביכולתה לתת. יעלי החליטה כי זו תהיה במטרה שלה בעתיד, לדאוג לאחיה ולמנוע מהם כמה בפחות עצב וסבל. עו"ס הגיעה לביתה של אנט כדי לדבר איתה על לירון , אנט לא הייתה בשום פנים ואופן לשמוע על כך כי היא תמסור את בתה הקטנה, איננו יכולים לעשות כלום בלי אישורה של אנט אמרו ליעלי, אבל..?! אמרה יעלי וידעה שאין סיכוי. ולקחה על עצמה את השמירה על לירון שכמה שפחות תיחשף... ליעלי הייתה חברה שגרה לא רחוק מביתה, אימה של חברתה הייתה חברה של אימה של יעלי, יעלי בילתה בביתה של חברתה המון שעות ביום, היה זה בית תוסס, בו התקבלו כל ילדי השכונה והתארחו בו, מה שנקרא "בית ללא הפסקה" יעלי התקבלה שם ע"י אימה של חברתה באהבה ובחום לא ככל הילדים שהגיעו לשם, היא הרגישה שם בת בית, ואף התייעצה עם האם בכל מיני בעיות שהיו עליה, וכיצד היא יכולה לעזור לכלנית ולירון, ואכן האם ניסתה לעזור ליעלי, אך כמו יעלי היא נתקלה באוזניים אטומות. ערב אחד כרגיל התפתח וויכוח סוער בין יעלי לאנט אנט שלפה סכין מטבח והתכוונה לדקור בו את יעלי, יעלי מיד הסתובבה ורצה ללא מטרה רק לברוח, היא משוגעת אמרה בלבה היא רוצה להרוג אותי, האם דלקה אחריה עם הסכין השלופה בידה ותוך כדי גינתה אותה בשמות רבים.. יעלי הייתה זריזה מאימה ואיך שהוא הגיעה לבית חברתה שהיה הומה מאדם, יעלי נכנסה והתיישבה כשנשאלה מה קרה שהיא מתנשפת אמרה כלום רצתי, דקתיים אחר כך שומעים את אנט צועקת ברחוב, יעלי מיד קמה והחלה בורחת, אביה שלא הבין מה קרה דלק אחרי יעלי ואנט אחרי שניהם. הוא הצליח להשיג את יעלי ותפס אותה בחיבוק כדי שלא תברח. היא רוצה להרוג אותי צעקה לעברו תן לי לברוח, אל תפחדי אני פה אני אשמור עלייך. בינתיים הגיעה אליהם אנט עם הסכין ביד, האב "ירד" עליה וצרח עליה שתלך משם. הוא חיבק את יעלי חיבוק אוהב ואמיץ ולקח אותה חזרה לבית, את תישארי כאן אמר לה. ואכן יעלי נשארה שם כמה ימים, מאז אימצה אותה אימה של חברתה כבתה שלה , אמנם יעלי השלימה עם אימה וחזרה לגור בבית האם אך תמיד היה לה שמור מקום בבית חברתה. יעלי החליטה כי היא חייבת לעזוב את בית אימה....
אני יודעת שהסיפור "קצת" יותר מידי ארוך, אני מאוד משתדלת לקצר אותו ולהשמיט פרטים לא חשובים, אך יש דברים שאם לא אספר אותם יגרמו לבילבול בעתיד. (וחוץ מזה מה כ'פת לכם יש לכם סיבה לחטט כאן כל יום ) תודה על הסבלנות וההקשבה.. ליעלי לא היו הרבה ברירות והיא נשארה אצל אימה. היא רשמה אותה לבי"ס תיכון בעיר,יעלי הלכה לבי"ס פעם כן שבוע לא, התקווה שאי פעם יהיה לה טוב נעלמה , לא היה מי שידריך אותה מי שיווה אותה הלאה, לא היה לה איכפת מכלום חוץ מחייהם של אחיה. אבי- האח הגדול, לו לא היה צורך לדאוג הוא גדל אצל הסבתא שסיפקה אל כל צרכיו פינקה ואהבה אותו, חוץ מזה שלא ממש הצליח בלימודים, דבר שלא ממש הפריע לא לו ולא לסבתא חיוו כילד היו טובים. טלי- נשארה בינתיים בבית המשפחה אומנת, עד ששנת הלימודים הנוכחית תסתיים, יעלי ביקרה אותה מידי פעם ואת האבא שהעניק לה המון ואהבה בביקוריה , היה מתחנן לפניה שתשב עוד כשרצה ללכת, וכשפנתה ללכת הייתה מנשקת אותו על לחיו והוא היה מתחנן לעוד אחת ועד אחת ועוד אחת...... דבר שגרם ליעלי לעצב כשהלכה משם. כלנית - היא הייתה ילדה עצובה ומופנמת, היא לא סיפרה לאף אחד כמה לא טוב לה, כמה רע לה במש"פ האומנת שלה, יעלי ראתה זאת במבטיה ובפניה נטולות החיוך. יום אחד בביקורה של כלנית אצל אימה יעלי לקחה אותה לים כדי לגרום לה טוב, בדרך חזרה נשמטה מידה גופיה שלה, כלנית נכנסה ללחץ והחלה לבכות, כשיעלי ניסתה לנחמה היא אמרה לה הם יהרגו אותי עכשיו.... יעלי מיד הבינה שאחותה ילדה מוכה וסובלת ודרבנה אותה לספר לה מה קורה. כלנית פתחה את לבה ליעלי וסיפרה לה כי מכים אותה, כי הם כל הזמן היו מפחידים אותה שאימא מכשפה שבאה לטרוף אותה וזה כדי שהיא לא תרצה לבוא לאימה, כי אינה יוצאת לטיולים בבית ספר כי הם לא מוכנים לשלם. כלנית בכתה בלי הרף , יעלי הבטיחה לה כי תעזור לה, היא דאגה שאנט תצייד אותה בגופיות ובבגדים חדשים כדי שלא יבחינו בגופיה החסרה. היא שלחה אותה חזרה בעצב למשפחה אך עם הבטחה כי תעשה הכול כדי לעזור לה. לירון- את לירון בעצם יעלי גידלה, היא הייתה צמודה אליה רוב שעות היממה למעט השעות בהן הייתה במעון יום בבוקר, יעלי נאלצה לזנוח כמעט לגמרי את חיי החברה שלה ולשמש כאם ללירון. גם מאלי שהיה החבר שלה היא נפרדה, החברים היחידים שלה היו חברי השכונה איתם התראתה בלווי אחותה הקטנה. יעלי פנתה למשרד הרווחה, וסיפרה להם על מצוקתה של כלנית, ואמרה להם כי הם חייבים להוציא את לירון מבית האם כיוון שזה לא בית הגון לגדל בו ילדה קטנה. שם נאמר לה את תדאגי לעצמך אנחנו נדאג לכלנית. ובקשר ללירון אנו נבדוק את הנושא. יעלי אמרה לעו"ס נחרצות לא אנוח ולא אשקוט עד שלכלנית ולירון יהיה טוב. אטומים מטומטמים חשבה לעצמה יעלי כשחזרה הבית, הם לא רואים כי הבנות סובלות. אני לא אוותר.... את אחיה מצד האב ביקרה , מידי פעם כשלא היה איש בבית הייתה מתגנבת מהחלון מנקה ומסדרת את הבית שהיה מוזנח באופן קבוע, מעבר לכך לא היה בידה של יעלי לעזור להן והתנחמה בעובדה כי הם גדלים אצל אימא אוהבת מעניקה ומפנקת אם כי לא במידה מספקת, אך הכי חשוב שזכו למה שכן היה ביכולתה לתת. יעלי החליטה כי זו תהיה במטרה שלה בעתיד, לדאוג לאחיה ולמנוע מהם כמה בפחות עצב וסבל. עו"ס הגיעה לביתה של אנט כדי לדבר איתה על לירון , אנט לא הייתה בשום פנים ואופן לשמוע על כך כי היא תמסור את בתה הקטנה, איננו יכולים לעשות כלום בלי אישורה של אנט אמרו ליעלי, אבל..?! אמרה יעלי וידעה שאין סיכוי. ולקחה על עצמה את השמירה על לירון שכמה שפחות תיחשף... ליעלי הייתה חברה שגרה לא רחוק מביתה, אימה של חברתה הייתה חברה של אימה של יעלי, יעלי בילתה בביתה של חברתה המון שעות ביום, היה זה בית תוסס, בו התקבלו כל ילדי השכונה והתארחו בו, מה שנקרא "בית ללא הפסקה" יעלי התקבלה שם ע"י אימה של חברתה באהבה ובחום לא ככל הילדים שהגיעו לשם, היא הרגישה שם בת בית, ואף התייעצה עם האם בכל מיני בעיות שהיו עליה, וכיצד היא יכולה לעזור לכלנית ולירון, ואכן האם ניסתה לעזור ליעלי, אך כמו יעלי היא נתקלה באוזניים אטומות. ערב אחד כרגיל התפתח וויכוח סוער בין יעלי לאנט אנט שלפה סכין מטבח והתכוונה לדקור בו את יעלי, יעלי מיד הסתובבה ורצה ללא מטרה רק לברוח, היא משוגעת אמרה בלבה היא רוצה להרוג אותי, האם דלקה אחריה עם הסכין השלופה בידה ותוך כדי גינתה אותה בשמות רבים.. יעלי הייתה זריזה מאימה ואיך שהוא הגיעה לבית חברתה שהיה הומה מאדם, יעלי נכנסה והתיישבה כשנשאלה מה קרה שהיא מתנשפת אמרה כלום רצתי, דקתיים אחר כך שומעים את אנט צועקת ברחוב, יעלי מיד קמה והחלה בורחת, אביה שלא הבין מה קרה דלק אחרי יעלי ואנט אחרי שניהם. הוא הצליח להשיג את יעלי ותפס אותה בחיבוק כדי שלא תברח. היא רוצה להרוג אותי צעקה לעברו תן לי לברוח, אל תפחדי אני פה אני אשמור עלייך. בינתיים הגיעה אליהם אנט עם הסכין ביד, האב "ירד" עליה וצרח עליה שתלך משם. הוא חיבק את יעלי חיבוק אוהב ואמיץ ולקח אותה חזרה לבית, את תישארי כאן אמר לה. ואכן יעלי נשארה שם כמה ימים, מאז אימצה אותה אימה של חברתה כבתה שלה , אמנם יעלי השלימה עם אימה וחזרה לגור בבית האם אך תמיד היה לה שמור מקום בבית חברתה. יעלי החליטה כי היא חייבת לעזוב את בית אימה....
ה ס י פ ו ר ש ל י
New member
יש תקווה...
יעלי מתחזקת ומנסה ... השנה הסתיימה, כשיעלי נודדת מבית אימה לבית חברתה, לירון חוגגת יום הולדת גיל שלוש יעלי מכינה לה יום הולדת עם כל חבריה ולירון מאושרת. באותו ערב הגיע בן דודתה של יעלי אבי בינהם הייתה אהבת נעורים, הם התאהבו כשהייתה בגיל 12 בבר המצווה של אחיה הגדול, באותו היום ביקש אבי להיות חבר של יעלי, לא הייתה מאושרת ממנה היא אהבה אותו מאוד. היא הייתה מבלה את כל חופשותיה בשנים האחרונות אצלם במושב ולו רק כדי להתראות איתו. הוא היה חייל והם קבעו שבחופשתו הבאה היא תבוא לביתם ואכן כך עשתה. הם טיילו יחד יד ביד התחבקו הם אהבו... למחרת הוא חזר לבסיס והיא לביתה, לאחר כמה ימים הגיעה אימו לבית סבתה (שהייתה גם אימה) יחד עם אחת מילדותיה, יעלי שאלתה את בת דודתה מה שלום אבי... הוא שלח לך מכתב אמרה ונתנה לה אותו, יעלי הייתה מאושרת מכתב מאהוב לבה . במכתב אבי נפרד מיעלי ומתרץ לה בכל שהוא נאלץ לחזור לחברתו... יעלי בכתה ונעצבה, היא זכרה שכשהייתה בביתו שמעה את הוריו מתווכחים אך לא ידע על מה, מיד הבינה שהוריו לחצו עליו לא להתראות איתה. בשיחה עם דודתה, דודתה אמרה לה יעלי באמת מבחינתי זה היה בסדר אבל אבא שלו הוא לא מסכים את יודעת משפחה. יעלי סיננה לה תגידי שאתם לא רוצים שהוא יהיה בקשר עם בת של זונה אפילו שהיא אחותך ויצאה. קשה היה ליעלי להתגבר על הכאב האם עברה של אימי ילווה אותי לכל החיים תהתה. תחילת שנת לימודים מתחילה, טלי בעזרת משרד הרווחה נשלחת לפנימייה במרכז הארץ. היא משכנעת את יעלי שכייף שם וכדאי גם לה לבוא, יעלי משתכנעת ופונה אף היא לרווחה, היא מתקבלת לפנימייה מיד לאחר החגים. יעלי שגשגה בלימודים, חיי החברה שלה פרחו, הייתה אהובה, על המדריכים המורים, יעלי החלה לחוש הקלה. בעיה אחת הייתה לה כשהייתה באה לחופשות הביתה אף פעם לא חזרה בזמן, היא עדיין חיפשה את החמימות של הבית , וגם רצתה לבלות מעט יותר עם אחיה. חלפה לה שנה, אפשר להגיד שהייתה זו שנה סבירה בחייה של יעלי את חופשת הקיץ בילתה מעט אצל אימה , אביה שנישא בפעם השלישית, אביה דאג שלא יחסר לה כלום וקנה לה כל מה שהייתה צריכה בפנימייה. אישתו לא כל כך אהבה את זה אך לא הייתה לה ברירה לידו החוותה לילדים "אהבה" יעלי ידעה שזו אהבה מזויפת שכן כבר הייתה מחושלת להכיר באהבה אמיתית. לא היה איכפת לה היא לא הייתה זקוקה לאהבתה כל עוד אביה המשיך לאהוב ולדאוג לה. שנה חדשה החלה יעלי יותר בוגרת הן בנפש הן כאדם, מצליחה מאוד בלימודים, חיי החברה שלה תוססים הילדים בפנימייה פשוט "משוגעים" עליה . קשר אמיץ נוצר בינה לבין המדריך שלה שהיה פשוט אדם מקסים, היא כמעט כל ערב הייתה מתראה איתו ופותחת בפניו את לבה את מצוקותיה (באותה שנה התחלתי לכתוב את הסיפור הזה שבעתיד אבד לי) הוא עודד כל פעם שהייתה במצוקה, בקיצור יעלי מצאה מישהו שדואג לה מכל הלב. לקראת מחצית השניה ללימודים הודיע המדריך לקבוצה כי הוא נאלץ לעזוב, הוא נוסע ללמוד רפואה באיטליה. הוא כתב מכתב פרידה לכל ילד (עד היום הוא שמור איתי) , הוא לקח את יעלי אליו ונפרד ממנה באופן אישי, יעלי בכתה הוא הבטיח לה להישאר איתה בקשר. ביום בו נסע יעלי נתקפה בזעם והחלה להשתולל ולהתפרע, שברה כיסאות ניפצה חלונות... כאב הפריה היה גדול מנשוא, למה אלוקים למה תמיד כשאני מוצאת מישהו שעושה לי טוב אתה לוקח אותו ממני.... יעלי בקושי רב סיימה את השנה הוא אמנם שלח לה מכתבים והיא החזירה לו אך זה לא היה אותו הדבר כמו להיות בחברתו ובאיזה שהוא שלב הקשר ניתק לגמרי. יעלי לא חזרה לפנימייה לאחר החופש הגדול, על אף תחנוניהם של חבריה מוריה ומדריכה.... המצב בבית הלך והחמיר אנט הביאה את עבודתה הבית יעלי הרגישה כי היא חייבת להישאר בבית כדי לתמוך באחיה הם זקוקים לה והיא חייבת לעזור להם. היא כבר לא למדה , ואף אחד גם לא אילץ אותה ללמוד. אביה התגרש בשלישית גם הוא גילה את פרצופה האמיתי של אישתו. הקשר שלו עם יעלי המשיך להיות אוהב עד ש- סוזי (זוכרים אותה) נ י צ ח ה הוא כבר היה מיואש, מנדודיו, מהחיים התוססים שלו והוא חיפש שלווה ורוגע. סוזי הצליחה לשכנע אותו שאצלה ימצא את מה שמחפש והם התחתנו. יעלי כעסה מאוד היא לא ממש אהבה את סוזי היא קיוותה שאהבתו של אביה תישאר כפי שהייתה ושהתככנית הקטנה לא תמנע אותה. לשמחתה דויד הציב לסוזי עובדה שילדיו הם חלק בלתי נפרד ממנו, וכי היא מחויבת לקבל אותם יפה בביתם, ולארח אותם, יעלי המשיכה לבקר אצל אביה אך כבר לא בילתה אצלו בלילות כפי שעשתה בעבר. החיים של יעלי כעט הסתכמו בגידולה של לירון, בביקורים אצל טלי כולל אסיפות הורים , והבאתה של כלנית לביקורים יותר תכופים, היא ידעה שאם אין באפשרותה להוציאה משם לפחות כלינת מצאה ביעלי את האם שאין לה, ויעלי יכולה להעניק לה מעט חום ואהבה כי זה מה שהיה לה לתת. יעלי נמצאת המצב של הישרדות שלה ושל אחיה.
יעלי מתחזקת ומנסה ... השנה הסתיימה, כשיעלי נודדת מבית אימה לבית חברתה, לירון חוגגת יום הולדת גיל שלוש יעלי מכינה לה יום הולדת עם כל חבריה ולירון מאושרת. באותו ערב הגיע בן דודתה של יעלי אבי בינהם הייתה אהבת נעורים, הם התאהבו כשהייתה בגיל 12 בבר המצווה של אחיה הגדול, באותו היום ביקש אבי להיות חבר של יעלי, לא הייתה מאושרת ממנה היא אהבה אותו מאוד. היא הייתה מבלה את כל חופשותיה בשנים האחרונות אצלם במושב ולו רק כדי להתראות איתו. הוא היה חייל והם קבעו שבחופשתו הבאה היא תבוא לביתם ואכן כך עשתה. הם טיילו יחד יד ביד התחבקו הם אהבו... למחרת הוא חזר לבסיס והיא לביתה, לאחר כמה ימים הגיעה אימו לבית סבתה (שהייתה גם אימה) יחד עם אחת מילדותיה, יעלי שאלתה את בת דודתה מה שלום אבי... הוא שלח לך מכתב אמרה ונתנה לה אותו, יעלי הייתה מאושרת מכתב מאהוב לבה . במכתב אבי נפרד מיעלי ומתרץ לה בכל שהוא נאלץ לחזור לחברתו... יעלי בכתה ונעצבה, היא זכרה שכשהייתה בביתו שמעה את הוריו מתווכחים אך לא ידע על מה, מיד הבינה שהוריו לחצו עליו לא להתראות איתה. בשיחה עם דודתה, דודתה אמרה לה יעלי באמת מבחינתי זה היה בסדר אבל אבא שלו הוא לא מסכים את יודעת משפחה. יעלי סיננה לה תגידי שאתם לא רוצים שהוא יהיה בקשר עם בת של זונה אפילו שהיא אחותך ויצאה. קשה היה ליעלי להתגבר על הכאב האם עברה של אימי ילווה אותי לכל החיים תהתה. תחילת שנת לימודים מתחילה, טלי בעזרת משרד הרווחה נשלחת לפנימייה במרכז הארץ. היא משכנעת את יעלי שכייף שם וכדאי גם לה לבוא, יעלי משתכנעת ופונה אף היא לרווחה, היא מתקבלת לפנימייה מיד לאחר החגים. יעלי שגשגה בלימודים, חיי החברה שלה פרחו, הייתה אהובה, על המדריכים המורים, יעלי החלה לחוש הקלה. בעיה אחת הייתה לה כשהייתה באה לחופשות הביתה אף פעם לא חזרה בזמן, היא עדיין חיפשה את החמימות של הבית , וגם רצתה לבלות מעט יותר עם אחיה. חלפה לה שנה, אפשר להגיד שהייתה זו שנה סבירה בחייה של יעלי את חופשת הקיץ בילתה מעט אצל אימה , אביה שנישא בפעם השלישית, אביה דאג שלא יחסר לה כלום וקנה לה כל מה שהייתה צריכה בפנימייה. אישתו לא כל כך אהבה את זה אך לא הייתה לה ברירה לידו החוותה לילדים "אהבה" יעלי ידעה שזו אהבה מזויפת שכן כבר הייתה מחושלת להכיר באהבה אמיתית. לא היה איכפת לה היא לא הייתה זקוקה לאהבתה כל עוד אביה המשיך לאהוב ולדאוג לה. שנה חדשה החלה יעלי יותר בוגרת הן בנפש הן כאדם, מצליחה מאוד בלימודים, חיי החברה שלה תוססים הילדים בפנימייה פשוט "משוגעים" עליה . קשר אמיץ נוצר בינה לבין המדריך שלה שהיה פשוט אדם מקסים, היא כמעט כל ערב הייתה מתראה איתו ופותחת בפניו את לבה את מצוקותיה (באותה שנה התחלתי לכתוב את הסיפור הזה שבעתיד אבד לי) הוא עודד כל פעם שהייתה במצוקה, בקיצור יעלי מצאה מישהו שדואג לה מכל הלב. לקראת מחצית השניה ללימודים הודיע המדריך לקבוצה כי הוא נאלץ לעזוב, הוא נוסע ללמוד רפואה באיטליה. הוא כתב מכתב פרידה לכל ילד (עד היום הוא שמור איתי) , הוא לקח את יעלי אליו ונפרד ממנה באופן אישי, יעלי בכתה הוא הבטיח לה להישאר איתה בקשר. ביום בו נסע יעלי נתקפה בזעם והחלה להשתולל ולהתפרע, שברה כיסאות ניפצה חלונות... כאב הפריה היה גדול מנשוא, למה אלוקים למה תמיד כשאני מוצאת מישהו שעושה לי טוב אתה לוקח אותו ממני.... יעלי בקושי רב סיימה את השנה הוא אמנם שלח לה מכתבים והיא החזירה לו אך זה לא היה אותו הדבר כמו להיות בחברתו ובאיזה שהוא שלב הקשר ניתק לגמרי. יעלי לא חזרה לפנימייה לאחר החופש הגדול, על אף תחנוניהם של חבריה מוריה ומדריכה.... המצב בבית הלך והחמיר אנט הביאה את עבודתה הבית יעלי הרגישה כי היא חייבת להישאר בבית כדי לתמוך באחיה הם זקוקים לה והיא חייבת לעזור להם. היא כבר לא למדה , ואף אחד גם לא אילץ אותה ללמוד. אביה התגרש בשלישית גם הוא גילה את פרצופה האמיתי של אישתו. הקשר שלו עם יעלי המשיך להיות אוהב עד ש- סוזי (זוכרים אותה) נ י צ ח ה הוא כבר היה מיואש, מנדודיו, מהחיים התוססים שלו והוא חיפש שלווה ורוגע. סוזי הצליחה לשכנע אותו שאצלה ימצא את מה שמחפש והם התחתנו. יעלי כעסה מאוד היא לא ממש אהבה את סוזי היא קיוותה שאהבתו של אביה תישאר כפי שהייתה ושהתככנית הקטנה לא תמנע אותה. לשמחתה דויד הציב לסוזי עובדה שילדיו הם חלק בלתי נפרד ממנו, וכי היא מחויבת לקבל אותם יפה בביתם, ולארח אותם, יעלי המשיכה לבקר אצל אביה אך כבר לא בילתה אצלו בלילות כפי שעשתה בעבר. החיים של יעלי כעט הסתכמו בגידולה של לירון, בביקורים אצל טלי כולל אסיפות הורים , והבאתה של כלנית לביקורים יותר תכופים, היא ידעה שאם אין באפשרותה להוציאה משם לפחות כלינת מצאה ביעלי את האם שאין לה, ויעלי יכולה להעניק לה מעט חום ואהבה כי זה מה שהיה לה לתת. יעלי נמצאת המצב של הישרדות שלה ושל אחיה.
ה ס י פ ו ר ש ל י
New member
זה כואב...
יעלי מתדרדרת... צמוד לביתה של אנט גר עבריין (מוכר סמים) ואישתו, דבר שגרם לכל מיני יצורים להגיע לשכונה, אמנם בחור זה לא הזיק ליעלי עד רבה הוא אהב אותה ולא נתן "ליצורים" להתקרב אליה. יום אחד מגיע לשכונה בחור שנראה ליעלי יותר נחמד מהאחרים, היו ביניהם שיחות שגרמו ליעלי לשפוך את לבה בפניו. הוא היה נשוי ואב לבן. הוא היה קונה לה סיגריות, מתנות, כל מיני דברים שמשכו את תשומת לבה של יעלי. הוא היה בא כל יום והיה נשאר בחברתה שעות ארוכות. אט אט יעלי התאהבה בבחור והוא בה, הוא העניק לה תשומת לב יתרה הוא דאג שלא יחסר לה כלום, הם טיילו, בילו במועדונים , יעלי הייתה בעננים. יום אחד פונה אליה אחת השכנות שהייתה חברתה של יעלי ואמרה לה: יעלי תיזהרי מאורי הוא אמר שהוא רוצה להכניס אותך להריון כך שתהיי שלו, יעלי ענתה לה אבל הוא אפילו לא נוגע בי איך את מעלה בדעתך דבר כזה, וחוץ מזה אני אוהבת אותו ראי הוזהרת ענתה השכנה. יעלי לא לקחה לתשומת ליבה את שאמרה לה השכנה. עברו להם חושדים מספר, יעלי מצד אחד משמשת כאם ותמיכה לאחיה ומצד מפיקה את מלוא ההנאה בבילוייה עם אורי. אני זוכרת איך זה קרה אבל זה קרה....יעלי ואורי החלו לקיים גם יחסים אינטימיים ביניהם, יעלי לא סיפרה על כך לאף אחד היא התביישה, והחליטה לשמור את הסוד לעצמה. חברה פעם סיפרה לה שכשמקיימים יחסי מין – עם עושים מיד פיפי לא נכנסים להריון, יעלי עשתה זאת כל פעם שהיו יחד (איזה תמימה הייתי). יעלי ואורי בילו כל יום , ואפילו ליליות יחדיו, הם טיילו כמעט בכל הארץ בקיצור החיים הטובים – יעלי הרגישה מאושרת. קשה לשמור סוד בבטן , תמיד יש תחושה לשתף מישהו במה שאתה עושה, יעלי סיפרה לחברת (ההיא עם הפיפי) על יחסיה עם אורי, ואתה עושה פיפי אחרי שאלה החברה, כן ענתה יעלי, יופי תיזהרי אמרה לה החברה. הן היו חברות טובות ויעלי סיפרה לה הכל.... יום אחד ככה בלי שום סיבה שאלה אותה חברתה: תגידי מתי קיבלת פעם אחרונה מחזור? יעלי ענתה איני יודעת? הרבה זמן אני חושבת..... חברתה חשדה שיעלי "אכלה אותה" היא קנתה לה ערכה לבדיקה הריון ביתית וערכה לה את הבדיקה. הבדיקה יצאה חיובית.... יעלי הייתה המומה, לא הבינה מה המשמעות של מה הקרה לה. בערב דיברה עם אורי הראתה לו את הבדיקה כשהיא מתרגשת ומבולבלת. יופי ענה לה אורי עכשיו נוכל להתחתן..... אורי אבל אתה נשוי?! אל תדאגי יהיה בסדר ענה לה, התינוק נשאר. חוץ מחברתה אף אחד לא ידע שיעלי בהריון. יעלי לא ידעה מה עליה לעשות? עם מי עליה להתייעץ ? כל מה שנותר לה הוא מה שאורי יגיד והוא מבחינתו היה שמח על כך. אישתו של אורי ידעה על יעלי, היא גורשה כמה פעמים מהבית עם הילד, אך בהפצרותיה של יעלי הוא היה מחזיר אותה. כאב ליעלי על האישה ועל הילד שלהם. על כך אישתו לא שמרה טינה ליעלי היא הבינה שיעלי הייתה ילדה תמימה שנפלה ברשת. יעלי לא ידעה באיזה חודש היא כי לא זכרה מתי היה הווסת האחרון שלה. לאחר כמה שבועות לא יכלה עוד וסיפרה לאימה, אימה כאילו כבדרך אגב אמרה לה, לא נורא בתי נלך לרופא נשים. אצל רופא נשים נודע ליעלי כי היא כבר בחודש השלישי להריונה, האם ביקשה מהרופא אישור על כך, יעלי לא הבניה באותו רגע מדוע. יעלי סיפרה זאת לאורי הוא אמר לה בואי נתחתן נישואים אזרחיים אצל עו"ד וגם ארשום את מחצית הבית שלי על שמך ואמר לה כי יבוא לאסוף אותה למחרת בבוקר לשם כך. יעלי לא הלכה איתו משהו בתוכה אמר לה שזה לא בסדר מה שהיא עושה. כמה ימים אחר כך נעצר אורי, יעלי נקראה למשטרה, אימה התלוננה עליו על בעילת קטינה. והראתה שם את האישור של רופא הנשים, בהנחיית אורי יעלי הכחישה . למחרת הובא לבית משפט ואז הוברר שיעלי מעל גיל 17 ואין זו בעילת קטינה ואורי שוחרר, יעלי שנאה את אימה על מה שעשתה. יעלי לא רצתה להרוס לאישתו ולבנו של אורי את החיים, כאב לה לעשות זאת, היא ידעה שאם תגיד כן הוא מתגרש ומתחתן איתה אך לבה נכרם על אישתו. מה עושה יעלי עם ההריון? נאמר לה שכבר אי אפשר לעשות הפלה בחודש זה, מה היא עושה עם אורי? על כך בפרק הבא ....
יעלי מתדרדרת... צמוד לביתה של אנט גר עבריין (מוכר סמים) ואישתו, דבר שגרם לכל מיני יצורים להגיע לשכונה, אמנם בחור זה לא הזיק ליעלי עד רבה הוא אהב אותה ולא נתן "ליצורים" להתקרב אליה. יום אחד מגיע לשכונה בחור שנראה ליעלי יותר נחמד מהאחרים, היו ביניהם שיחות שגרמו ליעלי לשפוך את לבה בפניו. הוא היה נשוי ואב לבן. הוא היה קונה לה סיגריות, מתנות, כל מיני דברים שמשכו את תשומת לבה של יעלי. הוא היה בא כל יום והיה נשאר בחברתה שעות ארוכות. אט אט יעלי התאהבה בבחור והוא בה, הוא העניק לה תשומת לב יתרה הוא דאג שלא יחסר לה כלום, הם טיילו, בילו במועדונים , יעלי הייתה בעננים. יום אחד פונה אליה אחת השכנות שהייתה חברתה של יעלי ואמרה לה: יעלי תיזהרי מאורי הוא אמר שהוא רוצה להכניס אותך להריון כך שתהיי שלו, יעלי ענתה לה אבל הוא אפילו לא נוגע בי איך את מעלה בדעתך דבר כזה, וחוץ מזה אני אוהבת אותו ראי הוזהרת ענתה השכנה. יעלי לא לקחה לתשומת ליבה את שאמרה לה השכנה. עברו להם חושדים מספר, יעלי מצד אחד משמשת כאם ותמיכה לאחיה ומצד מפיקה את מלוא ההנאה בבילוייה עם אורי. אני זוכרת איך זה קרה אבל זה קרה....יעלי ואורי החלו לקיים גם יחסים אינטימיים ביניהם, יעלי לא סיפרה על כך לאף אחד היא התביישה, והחליטה לשמור את הסוד לעצמה. חברה פעם סיפרה לה שכשמקיימים יחסי מין – עם עושים מיד פיפי לא נכנסים להריון, יעלי עשתה זאת כל פעם שהיו יחד (איזה תמימה הייתי). יעלי ואורי בילו כל יום , ואפילו ליליות יחדיו, הם טיילו כמעט בכל הארץ בקיצור החיים הטובים – יעלי הרגישה מאושרת. קשה לשמור סוד בבטן , תמיד יש תחושה לשתף מישהו במה שאתה עושה, יעלי סיפרה לחברת (ההיא עם הפיפי) על יחסיה עם אורי, ואתה עושה פיפי אחרי שאלה החברה, כן ענתה יעלי, יופי תיזהרי אמרה לה החברה. הן היו חברות טובות ויעלי סיפרה לה הכל.... יום אחד ככה בלי שום סיבה שאלה אותה חברתה: תגידי מתי קיבלת פעם אחרונה מחזור? יעלי ענתה איני יודעת? הרבה זמן אני חושבת..... חברתה חשדה שיעלי "אכלה אותה" היא קנתה לה ערכה לבדיקה הריון ביתית וערכה לה את הבדיקה. הבדיקה יצאה חיובית.... יעלי הייתה המומה, לא הבינה מה המשמעות של מה הקרה לה. בערב דיברה עם אורי הראתה לו את הבדיקה כשהיא מתרגשת ומבולבלת. יופי ענה לה אורי עכשיו נוכל להתחתן..... אורי אבל אתה נשוי?! אל תדאגי יהיה בסדר ענה לה, התינוק נשאר. חוץ מחברתה אף אחד לא ידע שיעלי בהריון. יעלי לא ידעה מה עליה לעשות? עם מי עליה להתייעץ ? כל מה שנותר לה הוא מה שאורי יגיד והוא מבחינתו היה שמח על כך. אישתו של אורי ידעה על יעלי, היא גורשה כמה פעמים מהבית עם הילד, אך בהפצרותיה של יעלי הוא היה מחזיר אותה. כאב ליעלי על האישה ועל הילד שלהם. על כך אישתו לא שמרה טינה ליעלי היא הבינה שיעלי הייתה ילדה תמימה שנפלה ברשת. יעלי לא ידעה באיזה חודש היא כי לא זכרה מתי היה הווסת האחרון שלה. לאחר כמה שבועות לא יכלה עוד וסיפרה לאימה, אימה כאילו כבדרך אגב אמרה לה, לא נורא בתי נלך לרופא נשים. אצל רופא נשים נודע ליעלי כי היא כבר בחודש השלישי להריונה, האם ביקשה מהרופא אישור על כך, יעלי לא הבניה באותו רגע מדוע. יעלי סיפרה זאת לאורי הוא אמר לה בואי נתחתן נישואים אזרחיים אצל עו"ד וגם ארשום את מחצית הבית שלי על שמך ואמר לה כי יבוא לאסוף אותה למחרת בבוקר לשם כך. יעלי לא הלכה איתו משהו בתוכה אמר לה שזה לא בסדר מה שהיא עושה. כמה ימים אחר כך נעצר אורי, יעלי נקראה למשטרה, אימה התלוננה עליו על בעילת קטינה. והראתה שם את האישור של רופא הנשים, בהנחיית אורי יעלי הכחישה . למחרת הובא לבית משפט ואז הוברר שיעלי מעל גיל 17 ואין זו בעילת קטינה ואורי שוחרר, יעלי שנאה את אימה על מה שעשתה. יעלי לא רצתה להרוס לאישתו ולבנו של אורי את החיים, כאב לה לעשות זאת, היא ידעה שאם תגיד כן הוא מתגרש ומתחתן איתה אך לבה נכרם על אישתו. מה עושה יעלי עם ההריון? נאמר לה שכבר אי אפשר לעשות הפלה בחודש זה, מה היא עושה עם אורי? על כך בפרק הבא ....
במזל בתולה
New member
נכון../images/Emo4.gif
אני קמה בבקר ופותחת למצוא את ההמשך עם הנס שאני שותה
שלא אתמכר
אני קמה בבקר ופותחת למצוא את ההמשך עם הנס שאני שותה
ה ס י פ ו ר ש ל י
New member
משתדלת לקצר...
יעלי מגיעה להחלטה יעלי במאבק יום יומי עם עצמה, היא אינה יודעת מה לעשות. היא ניגשת לעו”ס שלה ומבקשת עזרה, הייתה לה עו"ס מקסימה שאמרה לה : מה שתחליטי לעשות אני אעזור לך, יעלי אמרה לה כי אינה רוצה בתינוק, אך מצד שני מאוחר מיד להפלה, העו"ס הבטיחה לה שתבדוק מה תוכל לעשות למענה. יעלי הייתה כבר בסופו של החודש הרביעי להריונה, היא את ההחלטה קיבלה: את התינוק היא לא משאירה ויהי מה, והיא חייבת לסיים את הקשר שלה עם אורי. לאחר הרהורים רבים הגיעה לפתרון : היא ביימה ניסיון התאבדות היא לקחה בקבוק אקונומיקה, שפכה אותו לאסלה, לקחה מעט מהבקבוק מרחה על פניה פצעה את עצמה במקום נסתר כדי שיהיה דם, מרחה את הדם על פניה ועל האסלה, ברגע ששמעה את אימה מתקרבת השמיעה קולות גניחה. אימה מיד נכנסה לשירותים והחלה לזעוק לעזרה, יעלי כבר ניסתה בעבר להתאבד באמת ע"י כדורי שינה מאוד חזקים שהשכן נתן לה לשמור לו (נומבונים) ונלקחה מיד לבית חולים שם עשו לה שטיפת קיבה, לכן האמינה האם כי הפעם שוב יעלי ניסתה להתאבד. היא הובהלה לבית חולים , גם שם האמינו לה שאכן עשתה מה שעשתה אך כיוון שהייתה הרה לא היה ניתן לעשות לה שטיפת קיבה, יעלי שמחה על כך, אולם היא נשארה להשגחה במחלקת נשים. בערב ניגש אליה רופא ושוחח איתה על המקרה שלה, היא סיפרה לו הכל ושהיא לא מעונינת להמשיך את ההריון. הרופא אמר לה כי יעזור לה אך זו לא תהיה הפלה רגילה כי אם לידה.... וכי עליה לעבור וועדה שתאשר את ההפלה והוא יבצע עבורה את כל ההליך, יעלי שמחה על העזרה, למחרת שוחררה לביתה ונאמר לה כי תקבל הזמנה לוועדה לבית. יעלי סיפרה על כך לאורי הוא התנגד, גם אימה התנגדה, יעלי הייתה בשלה , היא ידעה שאם תשאיר את התינוק חייה יהרסו לצמיתות, ומצד שני חשבה על אישתו של אורי, ועל חייה שלה. אורי הגיע איתה לוועדה, שם התנגד בתוקף להפלה, ויעלי עמדה על כך שתבוצע הפלה, הרופא בוועדה ניסע לשכנע את יעלי שלא לעשות, יעלי אמרה לו: אתה יודע מה, אחרי ניסיון ההתאבדות שלי, אם הנך מבטיח לי ילד בריא ללא פגם אני משאירה, הרופא לא יכל להבטיח לה הבטחה כזו לכן נאלץ להסכים איתה ונקבע לה תור ללידה מוקדמת. תוך כדי יעלי יצרה שוב קשר עם העו"ס שלה וביקשה ממנה שמיד בתום ההפלה היא רוצה לעזוב את העיר, אורי לא יניח לה כל עוד היא בקרבתו, העו"ס הבטיחה לה שתעשה זאת. יעלי הסבירה לאורי כי הרווחה כפו עליה "גלות" של חודש לאחר ההפלה הליך שגרתי אורי "אכל את הלוקש". יעלי בחודש חמישי אושפזה במחלקת נשים, היא נלקחה לחדר מיוחד , וע"י זריקה ענקית שהוחדרה לבטנה "הרגו" את העובר, מכאן אין דרך חזרה אמר הרופא, עכשיו רק צריך לחכות לצירים ולידה, ויעלי הזילה דמעה. התהליך לקח כ 40 שעות, אימה של חברתה (זו שאימצה אותה) ישבה איתה לכל אורך השעות הללו, לבסוף העובר יצא, כבר היו לו רגליים ידיים אפילו אוזניים ממש תינוק.... מראה קשה שעד היום איני מסוגלת לשכוח אותו. שבוע לאחר מכן יעלי נלקחה ע"י משרד הרווחה למה שנקרא בית מעבר, זהו בית של אישה פרטית בו היא מחזיקה בנות עד שמסדרים להם מקום של קבע. יעלי שהתה שם חודשיים, היא באה לביקורים בבית אימה והייתה בקשר טלפוני עם הבית. לא פעם כשבאה אורי מיד פיתה אותה להיות איתו כמה פעמים התפתתה אע"פ שידעה שאסור לה והיא חייבת לסיים את הקשר, אורי לא הרפה, דבר שהקשה על יעלי. בהתחלה הייתה יעלי לבד בבית המעבר האישה הייתה מרוצה ממנה מאוד, היא טענה שזו לא ילדה רגילה, היא יותר מידי טובה להגיע למקום כזה( בדרך כלל הגיעו לבית כזה בנות בכפייה שהן עצמם עשו בעיות). אחר כך הצטרפו עוד בנות, אחת מהן נקשרה ליעלי ולקחה אותה איתה לבילויים והכירה לה את חבריה, אחד החברים אבנר "נדלק" על יעלי ליעלי לא היה צורך בקשר מידי , לא היו לה רגשות שכן לא ידעה עוד מה יהיה איתה, אך בכל זאת הייתה בקשר איתו קשר ידידותי. לאחר כחודשיים העו"ס אמרה ליעלי שהצליחה לרשום אותה בפנימייה, יעלי שמחה מאוד על ההזדמנות החדשה שניתנה לה. יעלי החלה ללמוד בפנימייה החדשה מיותר לציין שגם שם הצליחה בלימודים ומיד התאהבה על חבריה לכיתה. הקשר שלה עם אבנר נמשך שבינתיים התאהב בה, אך מי לא היה מוכן להרפות?! כמובן אורי . עלה במוחה של יעלי רעיון שאולי יגרום לאורי "לרדת" ממנה. היא תלך בשבת חופשה הביתה ותזמין את אבנר אליה שבת, כך אורי יראה שיש לה "חבר" הוא יעזוב אותה. וכך עשתה. הם בילו את השבת אצל אימה כשאורי מרחרח מסביב, היא נתנה לו להבין שזהו זה נגמר ושיש לה חבר חדש. במוצ"ש אימה ככה כבדרך אגב פלטה אולי תתחתנו את ואבנר? אבנר חייך חיוך מאוזן לאוזן, כן אולי נתחתן באמת?! אבל אימה אני רוצה ללמוד ללכת לצבא אני לא רוצה להתחתן עכשיו, היא גם לא הכירה את אבנר מספיק כדי לחשוב בכלל על חתונה. תשמעי יעלי אמרה לה האם אורי לא ירפה ממך ולדעתי אבנר נראה בחור טוב, כך לאורי לא תהיה ברירה הוא יעזוב אותך לתמיד, יעלי לא רצתה היא קיוותה לחיים אחרים......
יעלי מגיעה להחלטה יעלי במאבק יום יומי עם עצמה, היא אינה יודעת מה לעשות. היא ניגשת לעו”ס שלה ומבקשת עזרה, הייתה לה עו"ס מקסימה שאמרה לה : מה שתחליטי לעשות אני אעזור לך, יעלי אמרה לה כי אינה רוצה בתינוק, אך מצד שני מאוחר מיד להפלה, העו"ס הבטיחה לה שתבדוק מה תוכל לעשות למענה. יעלי הייתה כבר בסופו של החודש הרביעי להריונה, היא את ההחלטה קיבלה: את התינוק היא לא משאירה ויהי מה, והיא חייבת לסיים את הקשר שלה עם אורי. לאחר הרהורים רבים הגיעה לפתרון : היא ביימה ניסיון התאבדות היא לקחה בקבוק אקונומיקה, שפכה אותו לאסלה, לקחה מעט מהבקבוק מרחה על פניה פצעה את עצמה במקום נסתר כדי שיהיה דם, מרחה את הדם על פניה ועל האסלה, ברגע ששמעה את אימה מתקרבת השמיעה קולות גניחה. אימה מיד נכנסה לשירותים והחלה לזעוק לעזרה, יעלי כבר ניסתה בעבר להתאבד באמת ע"י כדורי שינה מאוד חזקים שהשכן נתן לה לשמור לו (נומבונים) ונלקחה מיד לבית חולים שם עשו לה שטיפת קיבה, לכן האמינה האם כי הפעם שוב יעלי ניסתה להתאבד. היא הובהלה לבית חולים , גם שם האמינו לה שאכן עשתה מה שעשתה אך כיוון שהייתה הרה לא היה ניתן לעשות לה שטיפת קיבה, יעלי שמחה על כך, אולם היא נשארה להשגחה במחלקת נשים. בערב ניגש אליה רופא ושוחח איתה על המקרה שלה, היא סיפרה לו הכל ושהיא לא מעונינת להמשיך את ההריון. הרופא אמר לה כי יעזור לה אך זו לא תהיה הפלה רגילה כי אם לידה.... וכי עליה לעבור וועדה שתאשר את ההפלה והוא יבצע עבורה את כל ההליך, יעלי שמחה על העזרה, למחרת שוחררה לביתה ונאמר לה כי תקבל הזמנה לוועדה לבית. יעלי סיפרה על כך לאורי הוא התנגד, גם אימה התנגדה, יעלי הייתה בשלה , היא ידעה שאם תשאיר את התינוק חייה יהרסו לצמיתות, ומצד שני חשבה על אישתו של אורי, ועל חייה שלה. אורי הגיע איתה לוועדה, שם התנגד בתוקף להפלה, ויעלי עמדה על כך שתבוצע הפלה, הרופא בוועדה ניסע לשכנע את יעלי שלא לעשות, יעלי אמרה לו: אתה יודע מה, אחרי ניסיון ההתאבדות שלי, אם הנך מבטיח לי ילד בריא ללא פגם אני משאירה, הרופא לא יכל להבטיח לה הבטחה כזו לכן נאלץ להסכים איתה ונקבע לה תור ללידה מוקדמת. תוך כדי יעלי יצרה שוב קשר עם העו"ס שלה וביקשה ממנה שמיד בתום ההפלה היא רוצה לעזוב את העיר, אורי לא יניח לה כל עוד היא בקרבתו, העו"ס הבטיחה לה שתעשה זאת. יעלי הסבירה לאורי כי הרווחה כפו עליה "גלות" של חודש לאחר ההפלה הליך שגרתי אורי "אכל את הלוקש". יעלי בחודש חמישי אושפזה במחלקת נשים, היא נלקחה לחדר מיוחד , וע"י זריקה ענקית שהוחדרה לבטנה "הרגו" את העובר, מכאן אין דרך חזרה אמר הרופא, עכשיו רק צריך לחכות לצירים ולידה, ויעלי הזילה דמעה. התהליך לקח כ 40 שעות, אימה של חברתה (זו שאימצה אותה) ישבה איתה לכל אורך השעות הללו, לבסוף העובר יצא, כבר היו לו רגליים ידיים אפילו אוזניים ממש תינוק.... מראה קשה שעד היום איני מסוגלת לשכוח אותו. שבוע לאחר מכן יעלי נלקחה ע"י משרד הרווחה למה שנקרא בית מעבר, זהו בית של אישה פרטית בו היא מחזיקה בנות עד שמסדרים להם מקום של קבע. יעלי שהתה שם חודשיים, היא באה לביקורים בבית אימה והייתה בקשר טלפוני עם הבית. לא פעם כשבאה אורי מיד פיתה אותה להיות איתו כמה פעמים התפתתה אע"פ שידעה שאסור לה והיא חייבת לסיים את הקשר, אורי לא הרפה, דבר שהקשה על יעלי. בהתחלה הייתה יעלי לבד בבית המעבר האישה הייתה מרוצה ממנה מאוד, היא טענה שזו לא ילדה רגילה, היא יותר מידי טובה להגיע למקום כזה( בדרך כלל הגיעו לבית כזה בנות בכפייה שהן עצמם עשו בעיות). אחר כך הצטרפו עוד בנות, אחת מהן נקשרה ליעלי ולקחה אותה איתה לבילויים והכירה לה את חבריה, אחד החברים אבנר "נדלק" על יעלי ליעלי לא היה צורך בקשר מידי , לא היו לה רגשות שכן לא ידעה עוד מה יהיה איתה, אך בכל זאת הייתה בקשר איתו קשר ידידותי. לאחר כחודשיים העו"ס אמרה ליעלי שהצליחה לרשום אותה בפנימייה, יעלי שמחה מאוד על ההזדמנות החדשה שניתנה לה. יעלי החלה ללמוד בפנימייה החדשה מיותר לציין שגם שם הצליחה בלימודים ומיד התאהבה על חבריה לכיתה. הקשר שלה עם אבנר נמשך שבינתיים התאהב בה, אך מי לא היה מוכן להרפות?! כמובן אורי . עלה במוחה של יעלי רעיון שאולי יגרום לאורי "לרדת" ממנה. היא תלך בשבת חופשה הביתה ותזמין את אבנר אליה שבת, כך אורי יראה שיש לה "חבר" הוא יעזוב אותה. וכך עשתה. הם בילו את השבת אצל אימה כשאורי מרחרח מסביב, היא נתנה לו להבין שזהו זה נגמר ושיש לה חבר חדש. במוצ"ש אימה ככה כבדרך אגב פלטה אולי תתחתנו את ואבנר? אבנר חייך חיוך מאוזן לאוזן, כן אולי נתחתן באמת?! אבל אימה אני רוצה ללמוד ללכת לצבא אני לא רוצה להתחתן עכשיו, היא גם לא הכירה את אבנר מספיק כדי לחשוב בכלל על חתונה. תשמעי יעלי אמרה לה האם אורי לא ירפה ממך ולדעתי אבנר נראה בחור טוב, כך לאורי לא תהיה ברירה הוא יעזוב אותך לתמיד, יעלי לא רצתה היא קיוותה לחיים אחרים......
ה ס י פ ו ר ש ל י
New member
שני פרקים ללילה..
החלו שטיפות המוח אימה של יעלי (עד היום איני מבינה מדוע רצתה כל כך שאתחתן) גייסה את אחת הדודות שתשפיע על יעלי להתחתן עם אבנר. שתיהן יחד החלו "לעבוד" על יעלי שלטובתה עדיך כי תתחתן תקים לעצמה בית, הדודה הבהירה ליעלי כי במצבה ולאחר מה שעשתה: " מי יסתכל עלייך? מי ירצה להתחתן איתך? הוא בחור טוב ונפלה בידך הזדמנות לתקן את הטעויות שעשית" הם הביאו את יעלי למצב שבו הרגישה נחותה, וכמה שניסתה להתנגד כך הוכיחו לה שאין לה ברירה וזהו הפתרון היחיד והאידיאלי לשקם את חייה. בלב כואב הסכימה איתם יעלי ועזבה את הפנימייה , אבנר הביא את הוריו למה שנקרא – ביקושים, והוא גם נשאר לגור איתה בבית אימה. ההכנות לחתונה היו בעיצומן, יעלי וגם אבנר היו חסרי פרוטה כך שהכל נעשה מתרומות. אורי ששמע על כך , לא האמין שהוא הולך "להפסיד" את יעלי לעולם והחל לעשות בעיות, הוא הטריד הפריע, הוא ניסה לשכנע את יעלי שהיא טועה במה שהיא עושה, יעלי הסבירה לו כי אין לה ברירה וכי יניח לה לנפשה, הדבר גרם למריבות קשות, ובאחת המריבות אמרה יעלי כי היא לא רוצה להתחתן כי זו טעות, כולם כולל אימה המאמצת שבדרך כלל יעצה לה רק דברים טובים שכנעו אותה שהיא עושה את הצעד הנכון , יעלי אמרה לעצמה אם כולם אומרים כך יתכן שאני טועה והם צודקים. אט אט התגלה כי אבנר גבר קנאי ואלים, בינו ובין יעלי התפרצו מריבות קשות שהסתיימו במכות נחרצות, כל פעם שהתלוננה טענו שוב בפניה שאין לה ברירה, גם קיבלה הסבר מפורט למה. היא שנאה אותו, ואת כל העולם, היא הייתה בדיכאון חזק חוץ מלהתרחץ לא עשתה כלום במשך היום. הייתה בפיג'מה כל היום , קפה וסיגריות.... ומכות. יום אחד שוב הכה אותה אבנר בצורה חריפה ו"קינוח" שפך עליה בקבוק אקונומיקה, יעלי כולה נוטפת אקונומיקה רצה לבית דודתה, דודה תראי מה הוא עשה לי , תראי את הסימנים, תריחי שפך עליי... הדודה בשלה, בתי אין דבר אחרי החתונה זה יעבור לו הוא חושש שאת בוגדת בו אל תשכחי מה עשית, יהיה טוב תרחצי את עצמך הכל יהיה בסדר. יעלי חזרה בוכייה לביתה. כל הדברים נעשו תחת עינה של אימה משום מה האם גם צודדה בצד של אבנר ונראה אף שנהנתה מכך. יעלי פנתה לאימה המאמצת, את לא יכולה להסכים עם זה אמרה לה , כמו מתוך חלום האם המאמצת התעוררה ואמרה לה את צודקת את לא עשית שום דבר שיצדיק שיהיו לך חיים כאלו, יעלי נשמה לרווחה לפחות מישהו מסכים איתה. אוקי אמרה האם בואי נחשוב לאן אפשר להבריח אותך, תני לי יום יומיים. יעלי חזרה בתחושת הקלה לבית אימה, יש לה ישועה. באותו ערב היה זה שבוע לפני מועד החתונה, שוב פרצה מריבה בין אבנר ליעלי כשהוא בא להכותה היא ניסתה לברוח אך הוא הצליח לתפוס אותה והיא קיבלה מכות נחרצות, "ופנס" בעין , עכשיו את תלמדי לקח אמר לה. יעלי בוכייה, לאחר שנרגע, התעטפה בחלוק ויצאה החוצה, אני למעלה בחומה שואפת אוויר אמרה ויצאה מן הבית, ואכן ישבה על החומה, ושקעה במחשבות כיצד היא נחלצת מהמצב בו היא נתונה. בעודה בוכייה וחושבת היא רואה רכב נוסע, עוצר, עושה פניית פרסה ונעצר על ידה, אהלן יעלי היא שומעת מהרכב, יעלי הרימה את ראשה ואת מי היא רואה, את אלי חבר הילדות שלה, אהלן אלי ענתה יעלי ובירכה על כך שחשוך ואינו יכול לראות את פניה החבולות. שמעתי שמגיע לך מזל טוב את מתחתנת, כן ענתה לו יעלי ביובש ובכאב. יופי שיהיה לך טוב יעלי אמר , תודה ענתה יעלי והוא נסע משם. יעלי המשיכה לשבת עוד זמן מה, כשהחליטה שבבית רגוע חזרה, בדרך חזרה הבזיק במוחה רעיון. אני יודעת איך אני יוצאת מהתסבוכת הזו אמרה לעצמה. יעלי חזרה הביתה מצאה שם את אבנר ואימה שמחים ומאושרים. אני לא מתחתנת איתך אתה מחר עוזב את הבית אמרה לו יעלי בהחלטיות ובביטחון. את זה עוד נראה ענה לה, היא פחדה מעוד מכות לכן לא המשיכה בשיחה היא הלכה לחדרה ורקמה את המזימה..... מה עושה יעלי? האם מצליחה "להתפטר" מאבנר? על כך בפרק הבא....
החלו שטיפות המוח אימה של יעלי (עד היום איני מבינה מדוע רצתה כל כך שאתחתן) גייסה את אחת הדודות שתשפיע על יעלי להתחתן עם אבנר. שתיהן יחד החלו "לעבוד" על יעלי שלטובתה עדיך כי תתחתן תקים לעצמה בית, הדודה הבהירה ליעלי כי במצבה ולאחר מה שעשתה: " מי יסתכל עלייך? מי ירצה להתחתן איתך? הוא בחור טוב ונפלה בידך הזדמנות לתקן את הטעויות שעשית" הם הביאו את יעלי למצב שבו הרגישה נחותה, וכמה שניסתה להתנגד כך הוכיחו לה שאין לה ברירה וזהו הפתרון היחיד והאידיאלי לשקם את חייה. בלב כואב הסכימה איתם יעלי ועזבה את הפנימייה , אבנר הביא את הוריו למה שנקרא – ביקושים, והוא גם נשאר לגור איתה בבית אימה. ההכנות לחתונה היו בעיצומן, יעלי וגם אבנר היו חסרי פרוטה כך שהכל נעשה מתרומות. אורי ששמע על כך , לא האמין שהוא הולך "להפסיד" את יעלי לעולם והחל לעשות בעיות, הוא הטריד הפריע, הוא ניסה לשכנע את יעלי שהיא טועה במה שהיא עושה, יעלי הסבירה לו כי אין לה ברירה וכי יניח לה לנפשה, הדבר גרם למריבות קשות, ובאחת המריבות אמרה יעלי כי היא לא רוצה להתחתן כי זו טעות, כולם כולל אימה המאמצת שבדרך כלל יעצה לה רק דברים טובים שכנעו אותה שהיא עושה את הצעד הנכון , יעלי אמרה לעצמה אם כולם אומרים כך יתכן שאני טועה והם צודקים. אט אט התגלה כי אבנר גבר קנאי ואלים, בינו ובין יעלי התפרצו מריבות קשות שהסתיימו במכות נחרצות, כל פעם שהתלוננה טענו שוב בפניה שאין לה ברירה, גם קיבלה הסבר מפורט למה. היא שנאה אותו, ואת כל העולם, היא הייתה בדיכאון חזק חוץ מלהתרחץ לא עשתה כלום במשך היום. הייתה בפיג'מה כל היום , קפה וסיגריות.... ומכות. יום אחד שוב הכה אותה אבנר בצורה חריפה ו"קינוח" שפך עליה בקבוק אקונומיקה, יעלי כולה נוטפת אקונומיקה רצה לבית דודתה, דודה תראי מה הוא עשה לי , תראי את הסימנים, תריחי שפך עליי... הדודה בשלה, בתי אין דבר אחרי החתונה זה יעבור לו הוא חושש שאת בוגדת בו אל תשכחי מה עשית, יהיה טוב תרחצי את עצמך הכל יהיה בסדר. יעלי חזרה בוכייה לביתה. כל הדברים נעשו תחת עינה של אימה משום מה האם גם צודדה בצד של אבנר ונראה אף שנהנתה מכך. יעלי פנתה לאימה המאמצת, את לא יכולה להסכים עם זה אמרה לה , כמו מתוך חלום האם המאמצת התעוררה ואמרה לה את צודקת את לא עשית שום דבר שיצדיק שיהיו לך חיים כאלו, יעלי נשמה לרווחה לפחות מישהו מסכים איתה. אוקי אמרה האם בואי נחשוב לאן אפשר להבריח אותך, תני לי יום יומיים. יעלי חזרה בתחושת הקלה לבית אימה, יש לה ישועה. באותו ערב היה זה שבוע לפני מועד החתונה, שוב פרצה מריבה בין אבנר ליעלי כשהוא בא להכותה היא ניסתה לברוח אך הוא הצליח לתפוס אותה והיא קיבלה מכות נחרצות, "ופנס" בעין , עכשיו את תלמדי לקח אמר לה. יעלי בוכייה, לאחר שנרגע, התעטפה בחלוק ויצאה החוצה, אני למעלה בחומה שואפת אוויר אמרה ויצאה מן הבית, ואכן ישבה על החומה, ושקעה במחשבות כיצד היא נחלצת מהמצב בו היא נתונה. בעודה בוכייה וחושבת היא רואה רכב נוסע, עוצר, עושה פניית פרסה ונעצר על ידה, אהלן יעלי היא שומעת מהרכב, יעלי הרימה את ראשה ואת מי היא רואה, את אלי חבר הילדות שלה, אהלן אלי ענתה יעלי ובירכה על כך שחשוך ואינו יכול לראות את פניה החבולות. שמעתי שמגיע לך מזל טוב את מתחתנת, כן ענתה לו יעלי ביובש ובכאב. יופי שיהיה לך טוב יעלי אמר , תודה ענתה יעלי והוא נסע משם. יעלי המשיכה לשבת עוד זמן מה, כשהחליטה שבבית רגוע חזרה, בדרך חזרה הבזיק במוחה רעיון. אני יודעת איך אני יוצאת מהתסבוכת הזו אמרה לעצמה. יעלי חזרה הביתה מצאה שם את אבנר ואימה שמחים ומאושרים. אני לא מתחתנת איתך אתה מחר עוזב את הבית אמרה לו יעלי בהחלטיות ובביטחון. את זה עוד נראה ענה לה, היא פחדה מעוד מכות לכן לא המשיכה בשיחה היא הלכה לחדרה ורקמה את המזימה..... מה עושה יעלי? האם מצליחה "להתפטר" מאבנר? על כך בפרק הבא....
ה ס י פ ו ר ש ל י
New member
המשך..
יעלי יוזמת... עלי תכננה במוחה כיצד היא עושה את מה שזממה. למחרת היא מתעוררת משתדלת להישאר שקטה, כל היום עם הקפה, הסיגריות, הכאב והתקווה. אחר הצהרים עלעלה בספר בטלפונים ומצאה את השם ומספר הטלפון, היא חיכתה למצב בו תהיה לבדה. היא מיהרה וחייגה את המספר, ענה לה קול, שלום אמרה , אפשר לקבל את אלי? אלי ענה לה לטל' אלי אמרה יעלי, מי זו ענה, זו אני יעלי , אי אתה חייב לעזור לי אני צריכה אותך, מה קרה יעלי שאל אלי, אלי אני סובלת אני צריכה אותך בבקשה בוא קח אותי מכאן. תהיי מוכנה בשעה 6 בערב אבוא לקחת אותך ענה לה. אוקיי ענתה תאסוף אותי מהבית של אלה (האם המאמצת) וסגרה את הטלפון. טוב עכשיו איך אני מתכננת את היציאה? שאלה את עצמה, גם לכך מצאה פתרון. לקראת השעה 6 היא התלבשה, אימה ואבנר שאלו לאן יעלי? אני הולכת לאלה ענתה יעלי, ולך אני לא צריכה לתת דין וחשבון אני איתך גמרתי , תכניס לך את זה טוב לראש פנתה לאבנר, אני לא מתחתנת איתך נקודה אמרה בביטחון רב. אני לא הולך מכאן אמר אבנר, אז אני הולכת אמרה יעלי הוא הדף אותה למיטה שהייתה מאחוריה, תיזהר לנגוע בי אמרה, הפעם אזמין משטרה שלא תעז אמרה לו ונעצה בו עיניי שנאה, עיניים עם ביטחון ללא פחד. היא שלפה את אפרכסת הטל' וחייגה להוריו, שלום אמרה מדברת יעלי אני מודיעה לכם כי החתונה מבוטלת, ובואו קחו את הבן חולה הנפש שלכם. השיחה נעשתה ליד אבנר ואימה, יעלי לא חששה. אבנר ניגש אליה כדי להכותה היא הצליחה לחמוק ממנו, יצאה מתוך הבית בריצה, עמדה בשביל וצעקה לעברם, אף אחד לא יאלץ אותי להתחתן עם החולה נפש הזה, אמא את יכולה לשמור אותו בשבילך אם כל כך טוב לך בחברתו, אני הולכת אל תחפשו אותי. הם עמדו המומים לא האמינו כי יעלי עמדה שם מלאת ביטחון, הם התרגלו ליעלי הכנועה , יעלי ניצלה את המצב ורצה לכיוון ביתה של אלה. אלי הגיע בדיוק בזמן ואסף אותה לרכבו. קח אותי מכאן מהר אמרה והם עזבו את המקום. אלי לקח אותה לדירתו של חברו, הלילה נישן כאן אמר לה, היא הסכימה העיקר לא לחזור הביתה לסיוט. לקראת הלילה ניסה אלי "להתעסק" עם יעלי, אלי, היא פנתה אליו, אני לא מה שאתה חושב, אני לא באתי לכאן או פניתי אליך בשביל זה , אני פניתי אליך שתעזור לי ודמעות זלגו מעיניה. אלי היה "פרפר" גדול, אך היה לו לב זהב, הוא חיבק את יעלי ועודד אותה לספר לו. יעלי סיפרה לו את הסיפור עם אורי ועם אבנר תוך כדי שהיא בוכה. אני מצטער בשבילך אמר לה וחיבק אותה אני מבטיח לעזור לך. כל הלילה ישנה כזרועותיו של אלי מחבקות אותה, הביטחון שלה חזר והיא הייתה מוגנת עתה. למחרת לקח אותה אלי לבית אמו, שלום אמרה יעלי לאם אותה הכירה שנים קודם, האם לא הכירה אותה וענתה לה חזרה בשלום, בלבה חשבה האם: עוד אחת מהבנות שבנה נהג להביא הביתה, נעים מאוד אני יעלי הוסיפה יעלי , נעים מאוד אני שרית בואי כנסי.... יעלי נכנסה לבית, היא הרגישה כיצד שרית בוחנת אותה, אלי הכניס אותה לחדר, אני הולך לדבר עם אימי אמר חכי כאן. יעלי ישבה בחדר בעוד אלי מספר לאמו שהנערה שהביא היא לא ככל הבנות שנהג להביא , וסיפר לה מה עבר על הנערה. שרית הייתה אלמנה טרייה עם לב מלא רחמים, מיד נכמרו רחמיה על הנערה והיא הסכימה שתישאר בביתה. אלי חזר ליעלי והודיע לה כי הוא שוחח עם אימו והיא תישאר פה עד שיסתדרו העניינים. לאלי היו עוד שני אחים, שתי אחיות וסבתא שהתגוררו בבית, ובכל זאת נמצא מקום ליעלי. בערב גילה אבנר את מקום מחבואה של יעלי (עד היום איני יודעת איך) הוא הגיע לשם וצעק מלמטה לה ולאלי, יעלי נתקפה לפאניקה של פחד, אלי יצא אל החלון ואמר לו תישאר שם אני יורד אליך. אלי לא אל תרד הפצירה בו יעלי הוא חולה נפש, אל תדאגי יעלי אני אסתדר איתו.דמעות שוב זלגו מעיניה של יעלי היא חששה לאלי, אימו גם נלחצה ונעלה את הדלת מחשש שאבנר יעלה אליהם אלי ירד אליו בביטחון, אבנר שלף סכין, אלי נרתע אך לא הראה זאת לאבנר , לא רצה לתת לו ביטחון. תחזיר אותה אמר אבנר ואם לא מה תעשה ענה אלי אני אדקור אותך בסכין יעלי צעקה מלמעלה אני אזמין משטרה , אלי אמר לה שתקי וכנסי פנימה, אך יעלי לא יכלה היא חששה לשלומו של אלי. שמע, אמר אלי והדף את אבנר בידו , מיד הבחין כי מבחינת כוח הוא יותר חזק מהבחור, קח את עצמך ועוף מכאן או שאני בעצמי שוחט אותך, מספיק התעללת ביעלי עכשיו היא אצלי ופה היא נשארת אמר בתוקפנות. אבנר שנבהל מההדיפה ניסה שוב , ואלי הדף אותו שוב. אבנר ראה שיש לו עסק עם בחור שלא יוותר לו הסתובב על עקביו והלך. אלי עלה לבית מתנשף, אימו גידפה באנגלית ובהודית (שפה מדוברת אצלם בבית), יעלי הבינה חלק מן הגידופים וחששה, היא עומדת לסלק אותי אמרה לעצמה. אלי הרגיע את אימו ויעלי נשארה שם. יעלי קיבלה מיטה בחדרם של הבנות ושם ישנה. אלי היה חייל בבוקר היה הולך לבסיס ובערב חוזר, יעלי נותרה במשך היום עם אימו, הן שוחחו ויעלי התחבבה על שרית שהבחינה כי אכן היא לא סתם אחת אלא בחורה שמזלה לא שפר עליה. בערב כשחזר אלי מהבסיס אמרה לו יעלי כי היא זקוקה לבגדים אך חוששת ללכת לביתה לקחת. בואי אני אקח אותך אל תחששי אני איתך אמר אלי, וכך עשו. כשהגיעו לביתה של אנט יעלי התקרבה בחשש כשהיא אוחזת בזרועו של אלי בחוזקה, הם נכנסו, באתי לקחת בגדים אמרה יעלי וניגשה לחדרה אספה מעט בגדים בחופזה והאיצה באלי שילכו משם מהר. בעודם הולכים לכיוון הרכב הם שומעים את אנט צועקת הצילו תראו מה הוא עושה לי, יעלי ואלי הסתובבו לאחור אלי החל צועד לכיוון הבית , אלי עזוב אמרה יעלי ואחזה בזרועו, מגיע לה מבחינתי שיהרוג אותה. יעלייייייי שמעה את אימה צועקת שוב, אלי רץ לכיוון הבית ויעלי בחשש אחריו, אבנר שם השתולל, שבר והרס דברים, אלי אחז בו , הכניס בו מהלומה, תירגע ציווה עליו, אבנר לא יכל שלוט בעצמו, יעלי מיהרה לטל' חייגה להוריו, בואו קחו את הבן שלכם אמרה הוא משתגע פה, האם ענתה לה אני כבר שולחת את בני הגדול. אלי הצליח להשתלט על אבנר והרגיע אותו. בינתיים לקול הצעקות כל השכונה התקהלה סביב. שעה וחצי ישבה יעלי מכווצת מפחד , היא לא הפסיקה לבכות ואכן אחיו של אבנר הגיע, כשאבנר ראה אותו החל להשתולל שוב, אני לא בא איתך אמר, אתה בא איתי ענה אחיו בקול רגוע , אבנר החל משתולל, איך שהוא כמה גברים הצליחו להשתלט עליו והכניסו אותו לרכב של אחיו שנסע משם. יעלי נשמה לרווחה, הסיוט נגמר. כשיצאה החוצה מביתה את מי היא רואה, מי אם לא את אורי שנעץ בה עיניים. יעלי נעצה בו עיניים יוקדות, הפנתה אליו אצבע ואמרה לו: ואתה תשמע אותי היטב, צא לי מהחיים, עזוב אותי לנפשי, ואני רוצה שתדע דבר אחד אתה הרסת לי את החיים, אם יהיה לי טוב זה יהיה בזכותך (בזכות הלקח שלמדתי מהקשר לי איתו) ואם יהיה לי רע זה גם יהיה בגללך, מובן לך ועכשיו שלא תעז לשלוח לי שוב אנשים שאתה רוצה אותי אמרה זאת אחזה בידו של אלי והלכה משם. לאן ממשיכה יעלי מכאן? אחזור יותר מאוחר.....
יעלי יוזמת... עלי תכננה במוחה כיצד היא עושה את מה שזממה. למחרת היא מתעוררת משתדלת להישאר שקטה, כל היום עם הקפה, הסיגריות, הכאב והתקווה. אחר הצהרים עלעלה בספר בטלפונים ומצאה את השם ומספר הטלפון, היא חיכתה למצב בו תהיה לבדה. היא מיהרה וחייגה את המספר, ענה לה קול, שלום אמרה , אפשר לקבל את אלי? אלי ענה לה לטל' אלי אמרה יעלי, מי זו ענה, זו אני יעלי , אי אתה חייב לעזור לי אני צריכה אותך, מה קרה יעלי שאל אלי, אלי אני סובלת אני צריכה אותך בבקשה בוא קח אותי מכאן. תהיי מוכנה בשעה 6 בערב אבוא לקחת אותך ענה לה. אוקיי ענתה תאסוף אותי מהבית של אלה (האם המאמצת) וסגרה את הטלפון. טוב עכשיו איך אני מתכננת את היציאה? שאלה את עצמה, גם לכך מצאה פתרון. לקראת השעה 6 היא התלבשה, אימה ואבנר שאלו לאן יעלי? אני הולכת לאלה ענתה יעלי, ולך אני לא צריכה לתת דין וחשבון אני איתך גמרתי , תכניס לך את זה טוב לראש פנתה לאבנר, אני לא מתחתנת איתך נקודה אמרה בביטחון רב. אני לא הולך מכאן אמר אבנר, אז אני הולכת אמרה יעלי הוא הדף אותה למיטה שהייתה מאחוריה, תיזהר לנגוע בי אמרה, הפעם אזמין משטרה שלא תעז אמרה לו ונעצה בו עיניי שנאה, עיניים עם ביטחון ללא פחד. היא שלפה את אפרכסת הטל' וחייגה להוריו, שלום אמרה מדברת יעלי אני מודיעה לכם כי החתונה מבוטלת, ובואו קחו את הבן חולה הנפש שלכם. השיחה נעשתה ליד אבנר ואימה, יעלי לא חששה. אבנר ניגש אליה כדי להכותה היא הצליחה לחמוק ממנו, יצאה מתוך הבית בריצה, עמדה בשביל וצעקה לעברם, אף אחד לא יאלץ אותי להתחתן עם החולה נפש הזה, אמא את יכולה לשמור אותו בשבילך אם כל כך טוב לך בחברתו, אני הולכת אל תחפשו אותי. הם עמדו המומים לא האמינו כי יעלי עמדה שם מלאת ביטחון, הם התרגלו ליעלי הכנועה , יעלי ניצלה את המצב ורצה לכיוון ביתה של אלה. אלי הגיע בדיוק בזמן ואסף אותה לרכבו. קח אותי מכאן מהר אמרה והם עזבו את המקום. אלי לקח אותה לדירתו של חברו, הלילה נישן כאן אמר לה, היא הסכימה העיקר לא לחזור הביתה לסיוט. לקראת הלילה ניסה אלי "להתעסק" עם יעלי, אלי, היא פנתה אליו, אני לא מה שאתה חושב, אני לא באתי לכאן או פניתי אליך בשביל זה , אני פניתי אליך שתעזור לי ודמעות זלגו מעיניה. אלי היה "פרפר" גדול, אך היה לו לב זהב, הוא חיבק את יעלי ועודד אותה לספר לו. יעלי סיפרה לו את הסיפור עם אורי ועם אבנר תוך כדי שהיא בוכה. אני מצטער בשבילך אמר לה וחיבק אותה אני מבטיח לעזור לך. כל הלילה ישנה כזרועותיו של אלי מחבקות אותה, הביטחון שלה חזר והיא הייתה מוגנת עתה. למחרת לקח אותה אלי לבית אמו, שלום אמרה יעלי לאם אותה הכירה שנים קודם, האם לא הכירה אותה וענתה לה חזרה בשלום, בלבה חשבה האם: עוד אחת מהבנות שבנה נהג להביא הביתה, נעים מאוד אני יעלי הוסיפה יעלי , נעים מאוד אני שרית בואי כנסי.... יעלי נכנסה לבית, היא הרגישה כיצד שרית בוחנת אותה, אלי הכניס אותה לחדר, אני הולך לדבר עם אימי אמר חכי כאן. יעלי ישבה בחדר בעוד אלי מספר לאמו שהנערה שהביא היא לא ככל הבנות שנהג להביא , וסיפר לה מה עבר על הנערה. שרית הייתה אלמנה טרייה עם לב מלא רחמים, מיד נכמרו רחמיה על הנערה והיא הסכימה שתישאר בביתה. אלי חזר ליעלי והודיע לה כי הוא שוחח עם אימו והיא תישאר פה עד שיסתדרו העניינים. לאלי היו עוד שני אחים, שתי אחיות וסבתא שהתגוררו בבית, ובכל זאת נמצא מקום ליעלי. בערב גילה אבנר את מקום מחבואה של יעלי (עד היום איני יודעת איך) הוא הגיע לשם וצעק מלמטה לה ולאלי, יעלי נתקפה לפאניקה של פחד, אלי יצא אל החלון ואמר לו תישאר שם אני יורד אליך. אלי לא אל תרד הפצירה בו יעלי הוא חולה נפש, אל תדאגי יעלי אני אסתדר איתו.דמעות שוב זלגו מעיניה של יעלי היא חששה לאלי, אימו גם נלחצה ונעלה את הדלת מחשש שאבנר יעלה אליהם אלי ירד אליו בביטחון, אבנר שלף סכין, אלי נרתע אך לא הראה זאת לאבנר , לא רצה לתת לו ביטחון. תחזיר אותה אמר אבנר ואם לא מה תעשה ענה אלי אני אדקור אותך בסכין יעלי צעקה מלמעלה אני אזמין משטרה , אלי אמר לה שתקי וכנסי פנימה, אך יעלי לא יכלה היא חששה לשלומו של אלי. שמע, אמר אלי והדף את אבנר בידו , מיד הבחין כי מבחינת כוח הוא יותר חזק מהבחור, קח את עצמך ועוף מכאן או שאני בעצמי שוחט אותך, מספיק התעללת ביעלי עכשיו היא אצלי ופה היא נשארת אמר בתוקפנות. אבנר שנבהל מההדיפה ניסה שוב , ואלי הדף אותו שוב. אבנר ראה שיש לו עסק עם בחור שלא יוותר לו הסתובב על עקביו והלך. אלי עלה לבית מתנשף, אימו גידפה באנגלית ובהודית (שפה מדוברת אצלם בבית), יעלי הבינה חלק מן הגידופים וחששה, היא עומדת לסלק אותי אמרה לעצמה. אלי הרגיע את אימו ויעלי נשארה שם. יעלי קיבלה מיטה בחדרם של הבנות ושם ישנה. אלי היה חייל בבוקר היה הולך לבסיס ובערב חוזר, יעלי נותרה במשך היום עם אימו, הן שוחחו ויעלי התחבבה על שרית שהבחינה כי אכן היא לא סתם אחת אלא בחורה שמזלה לא שפר עליה. בערב כשחזר אלי מהבסיס אמרה לו יעלי כי היא זקוקה לבגדים אך חוששת ללכת לביתה לקחת. בואי אני אקח אותך אל תחששי אני איתך אמר אלי, וכך עשו. כשהגיעו לביתה של אנט יעלי התקרבה בחשש כשהיא אוחזת בזרועו של אלי בחוזקה, הם נכנסו, באתי לקחת בגדים אמרה יעלי וניגשה לחדרה אספה מעט בגדים בחופזה והאיצה באלי שילכו משם מהר. בעודם הולכים לכיוון הרכב הם שומעים את אנט צועקת הצילו תראו מה הוא עושה לי, יעלי ואלי הסתובבו לאחור אלי החל צועד לכיוון הבית , אלי עזוב אמרה יעלי ואחזה בזרועו, מגיע לה מבחינתי שיהרוג אותה. יעלייייייי שמעה את אימה צועקת שוב, אלי רץ לכיוון הבית ויעלי בחשש אחריו, אבנר שם השתולל, שבר והרס דברים, אלי אחז בו , הכניס בו מהלומה, תירגע ציווה עליו, אבנר לא יכל שלוט בעצמו, יעלי מיהרה לטל' חייגה להוריו, בואו קחו את הבן שלכם אמרה הוא משתגע פה, האם ענתה לה אני כבר שולחת את בני הגדול. אלי הצליח להשתלט על אבנר והרגיע אותו. בינתיים לקול הצעקות כל השכונה התקהלה סביב. שעה וחצי ישבה יעלי מכווצת מפחד , היא לא הפסיקה לבכות ואכן אחיו של אבנר הגיע, כשאבנר ראה אותו החל להשתולל שוב, אני לא בא איתך אמר, אתה בא איתי ענה אחיו בקול רגוע , אבנר החל משתולל, איך שהוא כמה גברים הצליחו להשתלט עליו והכניסו אותו לרכב של אחיו שנסע משם. יעלי נשמה לרווחה, הסיוט נגמר. כשיצאה החוצה מביתה את מי היא רואה, מי אם לא את אורי שנעץ בה עיניים. יעלי נעצה בו עיניים יוקדות, הפנתה אליו אצבע ואמרה לו: ואתה תשמע אותי היטב, צא לי מהחיים, עזוב אותי לנפשי, ואני רוצה שתדע דבר אחד אתה הרסת לי את החיים, אם יהיה לי טוב זה יהיה בזכותך (בזכות הלקח שלמדתי מהקשר לי איתו) ואם יהיה לי רע זה גם יהיה בגללך, מובן לך ועכשיו שלא תעז לשלוח לי שוב אנשים שאתה רוצה אותי אמרה זאת אחזה בידו של אלי והלכה משם. לאן ממשיכה יעלי מכאן? אחזור יותר מאוחר.....
ה ס י פ ו ר ש ל י
New member
מאיצה את הקצב....
יעלי מתאוששת... יעלי ממשיכה לחיות אצל אלי בבית כשהוא בבוקר בבסיס, ובערב חוזר הבית. היא מוצאת שם בית חם ואוהב, שרית מתאהבת ביעלי ונותנת לה תחושה של בת בית, שרית אכן מרגישה חופשיה אהובה ורצויה. היא מבקרת מידי פעם בבית אימה, בודקת בקביעות מה קורה עם אחיה. בינתיים נרקמת אהבה בין אלי ליעלי, הם יוצאים לבלות, הוא נותן לה הרגשת ביטחון, הוא מפסיק לפזול לעבר בחורות אחרות ושם את יעלי במרכז. עו"ס הסוציאלית יוצרת קשר עם יעלי ואומרת לה כי היא עוזבת את המחלקה ואת העיר, יעלי נעצבה אך התרגלה לפרידות, יש לי מתנת פרידה בשבילך אומרת לה העו"ס רשמתי אותך ללימודים קורס קדם צבאי בו תשלימי את 12 שנות הלימוד שלא סיימת, אני יודעת כמה את אוהבת ללמוד. יעלי חיבקה אותה ונישקה אותה לאות תודה ונפרדה ממנה. הקורס היה מחוץ לעיר, יעלי נרשמה והחלה ללמוד. יעלי מרוצה טוב לה, היא מצאה אישה שמעניקה לה אהבה של אם משפחה שמקבלת אותה בחום. המצב הכלכלי בבית היה קשה אולם, אף אחד לא התלונן החמימות כיסתה על החוסר. שרית שמה לב בקשר שנוצר בין אלי ליעלי, בוקר אחד היא פונה ליעלי: שמעי יעלי אני אוהבת אותך כבתי, את ניראת לי בחורה טובה , לא מאלה שאלי היה מביא בדרך כלל, אני רוצה להגיד לך שאלי לא בשבילך, אלי אדם שבוגד, הוא תחמן, הוא לא בחור רציני. יעלי קיבלה את דבריה כרעם ביום בהיר, היא אומרת לי שהיא אוהבת אותי אך מצד שני אומרת לי לא ללכת עם הבן שלה אמרה יעלי לעצמה, אולי גם בעיניה לא ממש מוצא חן מאין באתי... מחשבות רבות עלו במוחה של יעלי. בערב סיפרה יעלי לאלי את שאמרה לו אימו, ותהתה מדוע אמרה לה כך. יעלי יש לי פתרון אמר אלי, אני רוצה להתחתן איתך, אך כדי שאימא שלי תסכים בואי נכנס להריון נעמיד אותה בפני עובדה וזהו. אבל אני רוצה להתגייס אומרת לו יעלי, א ת הוא עונה על גופתי המתה תתגייסי הצבא הוא לא בשבילך טען. מה זאת אומרת? שאלה יעלי, בנות מתקלקלות שם ענה, אבל אני חזקה אתה כבר מכיר אותי, חמודה שלי את ל א מתגייסת אנחנו מתחתנים.... אתה באמת אוהב אותי אלי ורוצה להתחתן איתי שאלה יעלי הייתה מרוצה ממה שאמר לה. יעלי התפתתה להצעתו של אלי, היא חשבה שאם נפלה בחלקה הזכות לזכות במשפחה כה חמה ואוהבת היא לא תוותר עליה בקלות, ואכן הם ניסו וניסו... במשך כמה חודשים רצופים, ולא הלך יעלי בכל חודש הייתה מאוכזבת לקבל את הווסט החודשי שלה. ערב אחד אמרה לאלי : אני חושבת שלא אוכל להיכנס להריון, אולי ההפלה שעשיתי גרמה לי לנזק, אנו מנסים כבר חודשים ולא הולך. אולי ענה אלי. יעלי הייתה מיואשת, החלום שלה להקים משפחה משלה כנראה לא יתגשם היא בתוכה הייתה עצובה, אך התנחמה באהבה שהעניקה לה שרית (שלא ידעה על תכניתם). ערב אחד פרצה מריבה בין אלי ליעלי על מילה שאמרה , אלי חשב בטעות שקיללה את אביו, המריבה פרצה לאלימות שבסופה סילק אלי את יעלי מביתו. יעלי הלכה משם עצובה ובוכייה היא לא רצתה לעזוב את ביתו היא אהבה מאוד את אימו. גם לא רצתה לחזור לבית אימה ידעה מה מצפה לה שם חיים לא הכי נעימים. בלילה לא הפסיקה לבכות, נמאס לה מזה שכלום לא הלך לה בחיים , נמאס לה ל ח י ו ת . היא מחליטה לשים קץ לחייה, היא אוספת את הכדורים שיש אצל אימה בבית כדורי שינה כדורי ארגעה..... ובולעת את כולם שוכבת במיטתה בתקווה שלא תקום. יעלי מאבדת את הכרתה, ומתעוררת כשאחד השכנים סוטר חזק לפניה, היא מובהלת לבית חולים, שם מקבלת נוגדנים לרעלים, וטיפול... (היא מאוכזבת שלא הלך לה) בהוראת הרופא היא נחה במיטה במיון , לפתע התכווץ גופה מעצמו הידיים התקפלו וסרבו לזוז היא נכנסה לתנוחת אמוק, יעלי נבהלה וצעקה : אמאאאאאא אמאאאאא אני לא יכולה להזיז את הידיים אמא אני תפוסה תעזרו לי, מיד הגיעו רופאים סביבה החלו מטפלים בה מזריקים לה חומרים , והגוף אט אט שב להרפות, לאחר מנוחה של כמה שעות ומעקה כי הכל בסדר עם יעלי היא משתחררת לביתה. מסטולית מהכדורים ומכל מה שנתנו לה היא שכבה במיטה שהייתה בחדר הסמוך לחדרה של אימה, אימה רצתה להשגיח עליה. אחיו של אלי שמע על מה שקרה ליעלי ובא לבקרה , הוא ראה בחורה שבורה, לבה מנותץ לחלקים, יעלי החלה לבכות הוא חיבק אותה בזרועותיו, יהיה טוב אמר לה , תוך כדי בכי שוב נתפס גופה של יעלי והידיים התעוותו היא התעלפה. שוב הובהלה לבית חולים בליווי האח, שם טופלה קיבלה ריקה להרפיה ושוב שוחררה לביתה. אחרי כמה ימים התאוששה, יעלי החלה לחזור לעצמה מבחינה גופנית. יום אחד ככה פתאום מי בא לבקרה ? לא אחר מאשר אבי בן דודתה (זוכרים אותו), יעלי מופתעת מהביקור, הוא בינתיים הספיק להשתחרר מהצבא ולעבוד. יעלי הביטה בו בעיניים שואלות, בא לך לעשות איתי סיבוב שאל, יעלי הסכימה . הם מטיילים כל הערב, מדברים על דברים כלליים. בסוף הערב הוא לוקח אותה ברכבו לפינה בודדה. שם הוא אומר לה כמה הוא אוהב אותה , ומעולם בעצם לא הפסיק לאהוב אותה , נו ומה אתה רוצה לעשות עם זה שואלת יעלי? בואי נברח לחו"ל הוא אומר לה, נתחתן שם , כלי תוציאי דרכון.... לא חושבת ענתה לו יעלי ואני עייפה קח אותי הבית, אפשר להיפגש איתך גם מחר? שאל אבי, טוב ענתה יעלי. למחרת נפגשו שוב, ושוב הציע אבי את הרעיון שלו, שמע אבי אם אתה אכן אוהב אותי נעשה זאת בגלוי אני לא מתביישת בעצמי ואין לי סיבה לברוח תצטרך להתמודד עם הוריך... אבי ניסה לנגוע ביעלי שלא תעז אמרה בתקיפות אני לא כזו ואל תחשוב על זה אפילו.... למחרת פוגשת יעלי את אלי והוא מבקש ממנה לחזור אליו , יעלי מתפתה וחוזרת היא מתגעגעת למשפחתו. אבי הגיע בערב יעלי ניגשת אליו נותנת לו מכתב (נקמה) אני חייבת לעזוב אותך כי אני חוזרת לחבר הקודם שלי..... (זוכרים שהוא כתב לה את אותו סגנון של מכתב) יעלי הייתה מרוצה שהחזירה לו, לפחדן שלא מוכן לעמוד מול הוריו..... אימו ששמעה שהם נפגשו אמרה לטלי אחותה של יעלי, את יודעת הוא נפגש איתה ככה לא רציני הוא "גבר" את יודעת בשביל מה, הייתה מתה ענתה יעלי לאחותה אני החזרתי לו על מה שעשה לי אז....והייתה יותר מרוצה מן הנקמה המתוקה. יעלי חזרה לביתו של אלי, אימו קיבלה אותה יפה היא אהבה אותה מאוד, אך גם הראתה אכזבה כלשהי, על זה שיעלי חזרה לקשר עם בנה, יעלי לא הבינה מדוע.... הקשר בין אלי ליעלי לא היה כבעבר, היא אמנם גרה בבית אימו אבל הוא כמעט לא היה שם, לא היה איכפת לה היא אהבה את המשפחה יותר מאשר אותו, כל עוד היא שם טוב לה. שרית עזרה לה בתשלומי הנסיעות ללימודים בתקווה שיעלי תתגייס ותמצא לעצמה חיים. באותו חודש הווסט איחה ליעלי , היא לא האמינה שהיא הרה , כשסיפרה לאלי הוא שמח ומיד הודיע לאימו את הבשורה. מחר אקח אותך לקופ"ח אמרה שרית נעשה בדיקת שתן להריון אמרה באכזבת מה ובתקווה שיעלי לא בהריון. אכן כך עשתה ולאחר כמה ימים הגיעה התוצאה החיובית כי יעלי הרה. אמא אני רוצה להתחתן אמר אלי, אבל אתה חייל והיא צעירה, אני יודע אמא אנחנו מתחתנים הציב עובדה. המשך יבוא....
יעלי מתאוששת... יעלי ממשיכה לחיות אצל אלי בבית כשהוא בבוקר בבסיס, ובערב חוזר הבית. היא מוצאת שם בית חם ואוהב, שרית מתאהבת ביעלי ונותנת לה תחושה של בת בית, שרית אכן מרגישה חופשיה אהובה ורצויה. היא מבקרת מידי פעם בבית אימה, בודקת בקביעות מה קורה עם אחיה. בינתיים נרקמת אהבה בין אלי ליעלי, הם יוצאים לבלות, הוא נותן לה הרגשת ביטחון, הוא מפסיק לפזול לעבר בחורות אחרות ושם את יעלי במרכז. עו"ס הסוציאלית יוצרת קשר עם יעלי ואומרת לה כי היא עוזבת את המחלקה ואת העיר, יעלי נעצבה אך התרגלה לפרידות, יש לי מתנת פרידה בשבילך אומרת לה העו"ס רשמתי אותך ללימודים קורס קדם צבאי בו תשלימי את 12 שנות הלימוד שלא סיימת, אני יודעת כמה את אוהבת ללמוד. יעלי חיבקה אותה ונישקה אותה לאות תודה ונפרדה ממנה. הקורס היה מחוץ לעיר, יעלי נרשמה והחלה ללמוד. יעלי מרוצה טוב לה, היא מצאה אישה שמעניקה לה אהבה של אם משפחה שמקבלת אותה בחום. המצב הכלכלי בבית היה קשה אולם, אף אחד לא התלונן החמימות כיסתה על החוסר. שרית שמה לב בקשר שנוצר בין אלי ליעלי, בוקר אחד היא פונה ליעלי: שמעי יעלי אני אוהבת אותך כבתי, את ניראת לי בחורה טובה , לא מאלה שאלי היה מביא בדרך כלל, אני רוצה להגיד לך שאלי לא בשבילך, אלי אדם שבוגד, הוא תחמן, הוא לא בחור רציני. יעלי קיבלה את דבריה כרעם ביום בהיר, היא אומרת לי שהיא אוהבת אותי אך מצד שני אומרת לי לא ללכת עם הבן שלה אמרה יעלי לעצמה, אולי גם בעיניה לא ממש מוצא חן מאין באתי... מחשבות רבות עלו במוחה של יעלי. בערב סיפרה יעלי לאלי את שאמרה לו אימו, ותהתה מדוע אמרה לה כך. יעלי יש לי פתרון אמר אלי, אני רוצה להתחתן איתך, אך כדי שאימא שלי תסכים בואי נכנס להריון נעמיד אותה בפני עובדה וזהו. אבל אני רוצה להתגייס אומרת לו יעלי, א ת הוא עונה על גופתי המתה תתגייסי הצבא הוא לא בשבילך טען. מה זאת אומרת? שאלה יעלי, בנות מתקלקלות שם ענה, אבל אני חזקה אתה כבר מכיר אותי, חמודה שלי את ל א מתגייסת אנחנו מתחתנים.... אתה באמת אוהב אותי אלי ורוצה להתחתן איתי שאלה יעלי הייתה מרוצה ממה שאמר לה. יעלי התפתתה להצעתו של אלי, היא חשבה שאם נפלה בחלקה הזכות לזכות במשפחה כה חמה ואוהבת היא לא תוותר עליה בקלות, ואכן הם ניסו וניסו... במשך כמה חודשים רצופים, ולא הלך יעלי בכל חודש הייתה מאוכזבת לקבל את הווסט החודשי שלה. ערב אחד אמרה לאלי : אני חושבת שלא אוכל להיכנס להריון, אולי ההפלה שעשיתי גרמה לי לנזק, אנו מנסים כבר חודשים ולא הולך. אולי ענה אלי. יעלי הייתה מיואשת, החלום שלה להקים משפחה משלה כנראה לא יתגשם היא בתוכה הייתה עצובה, אך התנחמה באהבה שהעניקה לה שרית (שלא ידעה על תכניתם). ערב אחד פרצה מריבה בין אלי ליעלי על מילה שאמרה , אלי חשב בטעות שקיללה את אביו, המריבה פרצה לאלימות שבסופה סילק אלי את יעלי מביתו. יעלי הלכה משם עצובה ובוכייה היא לא רצתה לעזוב את ביתו היא אהבה מאוד את אימו. גם לא רצתה לחזור לבית אימה ידעה מה מצפה לה שם חיים לא הכי נעימים. בלילה לא הפסיקה לבכות, נמאס לה מזה שכלום לא הלך לה בחיים , נמאס לה ל ח י ו ת . היא מחליטה לשים קץ לחייה, היא אוספת את הכדורים שיש אצל אימה בבית כדורי שינה כדורי ארגעה..... ובולעת את כולם שוכבת במיטתה בתקווה שלא תקום. יעלי מאבדת את הכרתה, ומתעוררת כשאחד השכנים סוטר חזק לפניה, היא מובהלת לבית חולים, שם מקבלת נוגדנים לרעלים, וטיפול... (היא מאוכזבת שלא הלך לה) בהוראת הרופא היא נחה במיטה במיון , לפתע התכווץ גופה מעצמו הידיים התקפלו וסרבו לזוז היא נכנסה לתנוחת אמוק, יעלי נבהלה וצעקה : אמאאאאאא אמאאאאא אני לא יכולה להזיז את הידיים אמא אני תפוסה תעזרו לי, מיד הגיעו רופאים סביבה החלו מטפלים בה מזריקים לה חומרים , והגוף אט אט שב להרפות, לאחר מנוחה של כמה שעות ומעקה כי הכל בסדר עם יעלי היא משתחררת לביתה. מסטולית מהכדורים ומכל מה שנתנו לה היא שכבה במיטה שהייתה בחדר הסמוך לחדרה של אימה, אימה רצתה להשגיח עליה. אחיו של אלי שמע על מה שקרה ליעלי ובא לבקרה , הוא ראה בחורה שבורה, לבה מנותץ לחלקים, יעלי החלה לבכות הוא חיבק אותה בזרועותיו, יהיה טוב אמר לה , תוך כדי בכי שוב נתפס גופה של יעלי והידיים התעוותו היא התעלפה. שוב הובהלה לבית חולים בליווי האח, שם טופלה קיבלה ריקה להרפיה ושוב שוחררה לביתה. אחרי כמה ימים התאוששה, יעלי החלה לחזור לעצמה מבחינה גופנית. יום אחד ככה פתאום מי בא לבקרה ? לא אחר מאשר אבי בן דודתה (זוכרים אותו), יעלי מופתעת מהביקור, הוא בינתיים הספיק להשתחרר מהצבא ולעבוד. יעלי הביטה בו בעיניים שואלות, בא לך לעשות איתי סיבוב שאל, יעלי הסכימה . הם מטיילים כל הערב, מדברים על דברים כלליים. בסוף הערב הוא לוקח אותה ברכבו לפינה בודדה. שם הוא אומר לה כמה הוא אוהב אותה , ומעולם בעצם לא הפסיק לאהוב אותה , נו ומה אתה רוצה לעשות עם זה שואלת יעלי? בואי נברח לחו"ל הוא אומר לה, נתחתן שם , כלי תוציאי דרכון.... לא חושבת ענתה לו יעלי ואני עייפה קח אותי הבית, אפשר להיפגש איתך גם מחר? שאל אבי, טוב ענתה יעלי. למחרת נפגשו שוב, ושוב הציע אבי את הרעיון שלו, שמע אבי אם אתה אכן אוהב אותי נעשה זאת בגלוי אני לא מתביישת בעצמי ואין לי סיבה לברוח תצטרך להתמודד עם הוריך... אבי ניסה לנגוע ביעלי שלא תעז אמרה בתקיפות אני לא כזו ואל תחשוב על זה אפילו.... למחרת פוגשת יעלי את אלי והוא מבקש ממנה לחזור אליו , יעלי מתפתה וחוזרת היא מתגעגעת למשפחתו. אבי הגיע בערב יעלי ניגשת אליו נותנת לו מכתב (נקמה) אני חייבת לעזוב אותך כי אני חוזרת לחבר הקודם שלי..... (זוכרים שהוא כתב לה את אותו סגנון של מכתב) יעלי הייתה מרוצה שהחזירה לו, לפחדן שלא מוכן לעמוד מול הוריו..... אימו ששמעה שהם נפגשו אמרה לטלי אחותה של יעלי, את יודעת הוא נפגש איתה ככה לא רציני הוא "גבר" את יודעת בשביל מה, הייתה מתה ענתה יעלי לאחותה אני החזרתי לו על מה שעשה לי אז....והייתה יותר מרוצה מן הנקמה המתוקה. יעלי חזרה לביתו של אלי, אימו קיבלה אותה יפה היא אהבה אותה מאוד, אך גם הראתה אכזבה כלשהי, על זה שיעלי חזרה לקשר עם בנה, יעלי לא הבינה מדוע.... הקשר בין אלי ליעלי לא היה כבעבר, היא אמנם גרה בבית אימו אבל הוא כמעט לא היה שם, לא היה איכפת לה היא אהבה את המשפחה יותר מאשר אותו, כל עוד היא שם טוב לה. שרית עזרה לה בתשלומי הנסיעות ללימודים בתקווה שיעלי תתגייס ותמצא לעצמה חיים. באותו חודש הווסט איחה ליעלי , היא לא האמינה שהיא הרה , כשסיפרה לאלי הוא שמח ומיד הודיע לאימו את הבשורה. מחר אקח אותך לקופ"ח אמרה שרית נעשה בדיקת שתן להריון אמרה באכזבת מה ובתקווה שיעלי לא בהריון. אכן כך עשתה ולאחר כמה ימים הגיעה התוצאה החיובית כי יעלי הרה. אמא אני רוצה להתחתן אמר אלי, אבל אתה חייל והיא צעירה, אני יודע אמא אנחנו מתחתנים הציב עובדה. המשך יבוא....
ה ס י פ ו ר ש ל י
New member
וההמשך בא..
יעלי ואלי בדרך לרבנות... נחוש בדעתו לקח אלי את יעלי להירשם לנישואים ברבנות, הרגשות של יעלי היו מעורבים מצד אחד רצתה במשפחה משלה ואהבה מאוד את משפחתו, מצד שני האם היא עושה את הצעד הנכון???? יעלי הבינה שאין לה ברירה והיא מתחתנת, למרות זאת המשיכה ללמוד היא מאוד אהבה ללמוד לכן לא וויתרה, שם עדיין לא דיווחה שהיא מתחתנת ולא מתגייסת מחשש שמא לא יתנו לה להמשיך את הקורס. דודיו של אלי שגם הם מאוד אהבו את יעלי הבטיחו לעזור לזוג הצעיר חסר כל שרוצה להינשא. אימו של אלי התנדבה למכור את הרכב שהיה של בעלה ובכסף זה היא תערוך להם חתונה, אך ביקשה שהחתונה תתקיים רק אחרי סיום שנתת האבל על בעלה, הזוג הסכים כיוון שהיה מדובר בכ- חודש. (אומרים שזו תופעה שכיחה בהריון) אבל יעלי שנאה את אלי ולא יכלה שידע בה או יתקרב אליה, דבר שגרם להם להמון מריבות וויכוחים, השנאה אליו רק גברה ובאחד הוויכוחים יעלי פשוט לקחה את עצמה ועזבה את הבית. היא הלכה לאימה המאמצת, אני שונאת אותו לא רוצה להתחתן, מה עשיתי לעצמי?! מטומטמת שכמותי, ומה תעשי עם התינוק שאלה האם, הפלה לא באה בחשבון ענתה יעלי, תחשבי איתי נראה מה אנחנו עושות. יעלי כבר בחודש השלישי להריונה., עדיין ממשיכה ללמוד ונחושה בדעתה שלא להתחתן. יום אחד אלי מתקשר אליה : יעלי אני חייב לדבר איתך, אין על מה עונה לו יעלי, יש לי על מה תבואי לפה נתן לה פירוט לאן אני מחכה לך שם עכשיו. מה את אומרת אלה שאלך שאלה אותה יעלי, תלכי תראי מה הוא רוצה אמרה לה אלה. יעלי ישבה בתחנת האוטובוס ובעודה מחכה עובר אביה ועוצר לידה, לאן את נוסעת יעלי שאל, אלי מחכה לי פה למטה הוא רוצה לדבר איתי אמרה לו, בואי אסיע אותך אליו אמר ויעלי עלתה לרכב. כשהגיעו לאלי דויד פנה אליו אלי בוא תעלה נדבר אצלי בבית, בדרך קיבל הסבר מיעלי שהיא אינה מעונינת להתחתן. הוא לקח אותם לביתו יעלי הסבירה כי אינה אוהבת אותו ואינה רוצה להתחתן, אביה אמר לא שלא מתחתנים בכוח, אז סינן אלי בין שיניו לדויד היא בהריון, יעלי נעצה עיניים זועמות באלי שאמרו למה סיפרת לו הוא החזיר לה מבט שאמר נראה אותך עכשיו. אביה של יעלי טען בפניה שאינה יכולה להישאר ככה ( לא שמעו אז על חד הוריות זו הייתה בושה) את חייבת להתחתן את תכננת את זה ואת תבצעי אמר בצווי אבל בקול רך כדי לא להקשות על יעלי ושלא תרגיש כי הוא כופה עליה. ליעלי היה כבוד רב כלפי אביה וללא רצון הסכימה, אני אעזור לך הבטיח אביה ולקח אותם לבית של אלי. נלך מחר לחדש את התיק ברבנות אמר לה אלי והיא הסכימה. למחרת הלכו לרבנות לחדש את התיק, הרב פותח את התיק ופונה אל אלי אני רואה שסגרת אותו כי טענת כי היא הרה וכי אינך האבא אמר, יעלי סיננה נבלה לעברו של אלי, היא רצתה לקום וללכת אם כך הוא חושב אין טעם, הבטחתה לאביה הותירה אותה על הכיסא. סתם אמרתי את זה אמר אלי לרב התינוק שלי, אם כך אתה צריך לחתום אבהות עליו בבית הדין הרבני קבע הרב, אין בעיה אמר אלי נלך לשם . אלי הצהיר וחתם כי הוא האב של התינוק שברחמה של יעלי. כשחזרו הבית פנתה שרית ליעלי, יעלי שמעי אני הולכת להשקיע המון כסף שאין לי, את בטוחה שהפעם זה סופי שאתם מתחתנים, כן ענתה יעלי אנחנו מתחתנים. ההכנות לחתונה בעיצומם, שמלת כלה, אולם, הזמנות חולקו..... יעלי בחודש החמישי להריונה , בלי שום שמץ של התרגשות האופיינית לכלה , מתחתנת ברוב הדר ופאר. תקופת מה גרו עדיין אצל אימו, אחר כך דודתה של יעלי שגרה בבית אבות נתנה לזוג את ביתה לגור בו, למרות שהיה להם בית רוב הזמן בילתה יעלי בביתה של שרית חמותה שאותה מאוד אהבה. בזמן ההריון דוד של אלי עזר להם ברכישת בית, הוא דאג שיקבלו משכנתא ומצא להם בית קטן ונחמד אותו ריהטו יחד בעזרת ההורים והדודים. בחודש השמיני להריונה יעלי מקבלת טל' מבי"ס היסודי בו למדה, אחת המורות שוחחה איתה: יעלי רציתי להגיד לך שוש המזכירה נפטרה, אנחנו עורכים ערב לזכרה וכיוון שלך היה קשר עמוק איתה היינו רוצים שתבואי ותגידי כמה מילים, למה לא הודעתם לי לפני הייתי באה ללוויה אמרה יעלי בכל חנוק, לא איתרנו אותך ענתה המורה ואני חייבת לציין כי היא הותירה מכתב אחריה ובו כתבה עלייך ועל הקשר לך איתה, אני מאוד מעונינת שתגיעי אמרה המורה, טוב ענתה יעלי וניתקה את השיחה, דמעות עלו בעיניה, עוד אובדן בחיי. יעלי לא הייתה מסוגלת ללכת לערב ההוא אע"פ שכבר כתבה מה תאמר... בחודש התשיעי להריונה יעלי חזרה לגור אצל שרית, היא פחדה לקבל צירים כשהיא לבד בבית. כל אחד הפך להיות יועץ ליעלי , אם תרגישי כך אז תדעי שזה מגיע ואם ירידת מים את חייבת לרוץ לבית חולים וכהנה וכהנה.... אל תדאגו אמרה יעלי לי תהיה לידה קלה. כל חודש התשיעי השיחות סבבו סביב הלידה , שרית סיפרה לה על לידותיה שלה איך היו הצירים וכו, וגם אימה סיפרה לה על לידותיה שלה ואף טענה בפניה הלידה שלך הייתה הכי קשה, את פשוט לא רצית לצאת עד ש ששלושה רופאים נאלצו לעלות על בטני ולהוציאך בכוח, אמא כנראה שידעתי למה איני רוצה לצאת ענתה לה יעלי (סיפרתי לכם על הלידה הזו). אל דאגה לי תהיה לידה קלה... ערב שישי יעלי בסוף חודש התשיעי מתעוררת עם מיחושים קלים בבטן, הכאבים היו קלים לכן לא חשבה שמדובר בלידה אלא חשבה שהיא צריכה לשירותים, אך כשניסתה בשירותים "לא הלך", היא חזרה למיטתה וניסתה לחשב את תכיפות הכאבים היא לא ידעה אם מדובר בצירים או סתם כאבים לשירותים, היא זכרה ששרית סיפרה לה שבלידה האחרונה היו לה כאבים כמו לשירותים וחשבה שאולי גם אצלה זה כך. היא נגעה באלי והעירה אותו , מה קרה יעלי אמר, כלום תדליק לי את האור בבקשה ביקשה יעלי, (יעלי שמרה שבת באותה תקופה) הוא באופן מכני קם הדליק את האור וחזר לישון, יעלי ניסתה לעקוב אחר הכאבים אך ראתה שהתכיפות שלהם אינה סדירה , שוב העירה את בעלה, מה קרה יעלי, אלי י לי כאבים איני יודעת מה זה רק שב איתי ער ביקשה יעלי, מה פתאום אני אעיר את אימה שלי אמר, לא אלי איני בטוחה שמדובר בצירים רק שב איתי. אלי הצית סיגריה ושכב לצידה של יעלי, כשסיים אותה שאל נו? עוד כואב אמרה יעלי טוב אני מעיר את אימא אמר והלך להעיר את אימו. שרית אמרה כי עליהם ללכת לבית חולים, הם התארגנו, טוב אני אסיע אתכן אמר אלי, לא ענתה יעלי אני הולכת ברגל אני לא נוסעת, יעלי ושרית צעדו ברגל אלי אחריהם עם המשאית הצבאית (הוא היה נהג בצבא המשאית הייתה צמודה אליו) בדרך אמרה שרית ליעלי יש לך עוד זמן, לא נראה לי שאת סובלת בכלל, איני סובלת ענתה יעלי והן המשיכו בדרכן. בקבלה בחדר לידה היה שקט יעלי היולדת היחידה, לאחר בדיקה התברר שיעלי די מוכנה ללידה, לאחר כשעה וחצי ילדה יעלי בת בריאה, בלידה קלה.... למחרת כשבאו לבקר את יעלי אמרה יעלי לאלי לא שלך אה, עם ניר קופי עשינו אותך היא דומה לך ואכן היא דמתה לו מאוד. יעלי הייתה חלשה לאחר הלידה ואחר ימי ההתאוששות הלכה לבית חמותה שעזרה ולימדה אותה בגידול הילדה . יעלי פונקה אצל חמותה שעזרה לה 24 שעות ביממה , התינוקת הייתה חמודה, אבל בר מינן לא שתקה לרגע, אולי היא רעבה, אולי צמאה, אולי הטבור אולי ואולי ואולי.. כלום לא עזר הילדה בשלה צרחנית , מתוך 24 שעות הייתה ישנה שעתיים וגם לא רצוף, היא התישה את כולם. כיצד מתמודדת יעלי? כיצד ממשיכים נישואיה על כך בפרק הבא....
יעלי ואלי בדרך לרבנות... נחוש בדעתו לקח אלי את יעלי להירשם לנישואים ברבנות, הרגשות של יעלי היו מעורבים מצד אחד רצתה במשפחה משלה ואהבה מאוד את משפחתו, מצד שני האם היא עושה את הצעד הנכון???? יעלי הבינה שאין לה ברירה והיא מתחתנת, למרות זאת המשיכה ללמוד היא מאוד אהבה ללמוד לכן לא וויתרה, שם עדיין לא דיווחה שהיא מתחתנת ולא מתגייסת מחשש שמא לא יתנו לה להמשיך את הקורס. דודיו של אלי שגם הם מאוד אהבו את יעלי הבטיחו לעזור לזוג הצעיר חסר כל שרוצה להינשא. אימו של אלי התנדבה למכור את הרכב שהיה של בעלה ובכסף זה היא תערוך להם חתונה, אך ביקשה שהחתונה תתקיים רק אחרי סיום שנתת האבל על בעלה, הזוג הסכים כיוון שהיה מדובר בכ- חודש. (אומרים שזו תופעה שכיחה בהריון) אבל יעלי שנאה את אלי ולא יכלה שידע בה או יתקרב אליה, דבר שגרם להם להמון מריבות וויכוחים, השנאה אליו רק גברה ובאחד הוויכוחים יעלי פשוט לקחה את עצמה ועזבה את הבית. היא הלכה לאימה המאמצת, אני שונאת אותו לא רוצה להתחתן, מה עשיתי לעצמי?! מטומטמת שכמותי, ומה תעשי עם התינוק שאלה האם, הפלה לא באה בחשבון ענתה יעלי, תחשבי איתי נראה מה אנחנו עושות. יעלי כבר בחודש השלישי להריונה., עדיין ממשיכה ללמוד ונחושה בדעתה שלא להתחתן. יום אחד אלי מתקשר אליה : יעלי אני חייב לדבר איתך, אין על מה עונה לו יעלי, יש לי על מה תבואי לפה נתן לה פירוט לאן אני מחכה לך שם עכשיו. מה את אומרת אלה שאלך שאלה אותה יעלי, תלכי תראי מה הוא רוצה אמרה לה אלה. יעלי ישבה בתחנת האוטובוס ובעודה מחכה עובר אביה ועוצר לידה, לאן את נוסעת יעלי שאל, אלי מחכה לי פה למטה הוא רוצה לדבר איתי אמרה לו, בואי אסיע אותך אליו אמר ויעלי עלתה לרכב. כשהגיעו לאלי דויד פנה אליו אלי בוא תעלה נדבר אצלי בבית, בדרך קיבל הסבר מיעלי שהיא אינה מעונינת להתחתן. הוא לקח אותם לביתו יעלי הסבירה כי אינה אוהבת אותו ואינה רוצה להתחתן, אביה אמר לא שלא מתחתנים בכוח, אז סינן אלי בין שיניו לדויד היא בהריון, יעלי נעצה עיניים זועמות באלי שאמרו למה סיפרת לו הוא החזיר לה מבט שאמר נראה אותך עכשיו. אביה של יעלי טען בפניה שאינה יכולה להישאר ככה ( לא שמעו אז על חד הוריות זו הייתה בושה) את חייבת להתחתן את תכננת את זה ואת תבצעי אמר בצווי אבל בקול רך כדי לא להקשות על יעלי ושלא תרגיש כי הוא כופה עליה. ליעלי היה כבוד רב כלפי אביה וללא רצון הסכימה, אני אעזור לך הבטיח אביה ולקח אותם לבית של אלי. נלך מחר לחדש את התיק ברבנות אמר לה אלי והיא הסכימה. למחרת הלכו לרבנות לחדש את התיק, הרב פותח את התיק ופונה אל אלי אני רואה שסגרת אותו כי טענת כי היא הרה וכי אינך האבא אמר, יעלי סיננה נבלה לעברו של אלי, היא רצתה לקום וללכת אם כך הוא חושב אין טעם, הבטחתה לאביה הותירה אותה על הכיסא. סתם אמרתי את זה אמר אלי לרב התינוק שלי, אם כך אתה צריך לחתום אבהות עליו בבית הדין הרבני קבע הרב, אין בעיה אמר אלי נלך לשם . אלי הצהיר וחתם כי הוא האב של התינוק שברחמה של יעלי. כשחזרו הבית פנתה שרית ליעלי, יעלי שמעי אני הולכת להשקיע המון כסף שאין לי, את בטוחה שהפעם זה סופי שאתם מתחתנים, כן ענתה יעלי אנחנו מתחתנים. ההכנות לחתונה בעיצומם, שמלת כלה, אולם, הזמנות חולקו..... יעלי בחודש החמישי להריונה , בלי שום שמץ של התרגשות האופיינית לכלה , מתחתנת ברוב הדר ופאר. תקופת מה גרו עדיין אצל אימו, אחר כך דודתה של יעלי שגרה בבית אבות נתנה לזוג את ביתה לגור בו, למרות שהיה להם בית רוב הזמן בילתה יעלי בביתה של שרית חמותה שאותה מאוד אהבה. בזמן ההריון דוד של אלי עזר להם ברכישת בית, הוא דאג שיקבלו משכנתא ומצא להם בית קטן ונחמד אותו ריהטו יחד בעזרת ההורים והדודים. בחודש השמיני להריונה יעלי מקבלת טל' מבי"ס היסודי בו למדה, אחת המורות שוחחה איתה: יעלי רציתי להגיד לך שוש המזכירה נפטרה, אנחנו עורכים ערב לזכרה וכיוון שלך היה קשר עמוק איתה היינו רוצים שתבואי ותגידי כמה מילים, למה לא הודעתם לי לפני הייתי באה ללוויה אמרה יעלי בכל חנוק, לא איתרנו אותך ענתה המורה ואני חייבת לציין כי היא הותירה מכתב אחריה ובו כתבה עלייך ועל הקשר לך איתה, אני מאוד מעונינת שתגיעי אמרה המורה, טוב ענתה יעלי וניתקה את השיחה, דמעות עלו בעיניה, עוד אובדן בחיי. יעלי לא הייתה מסוגלת ללכת לערב ההוא אע"פ שכבר כתבה מה תאמר... בחודש התשיעי להריונה יעלי חזרה לגור אצל שרית, היא פחדה לקבל צירים כשהיא לבד בבית. כל אחד הפך להיות יועץ ליעלי , אם תרגישי כך אז תדעי שזה מגיע ואם ירידת מים את חייבת לרוץ לבית חולים וכהנה וכהנה.... אל תדאגו אמרה יעלי לי תהיה לידה קלה. כל חודש התשיעי השיחות סבבו סביב הלידה , שרית סיפרה לה על לידותיה שלה איך היו הצירים וכו, וגם אימה סיפרה לה על לידותיה שלה ואף טענה בפניה הלידה שלך הייתה הכי קשה, את פשוט לא רצית לצאת עד ש ששלושה רופאים נאלצו לעלות על בטני ולהוציאך בכוח, אמא כנראה שידעתי למה איני רוצה לצאת ענתה לה יעלי (סיפרתי לכם על הלידה הזו). אל דאגה לי תהיה לידה קלה... ערב שישי יעלי בסוף חודש התשיעי מתעוררת עם מיחושים קלים בבטן, הכאבים היו קלים לכן לא חשבה שמדובר בלידה אלא חשבה שהיא צריכה לשירותים, אך כשניסתה בשירותים "לא הלך", היא חזרה למיטתה וניסתה לחשב את תכיפות הכאבים היא לא ידעה אם מדובר בצירים או סתם כאבים לשירותים, היא זכרה ששרית סיפרה לה שבלידה האחרונה היו לה כאבים כמו לשירותים וחשבה שאולי גם אצלה זה כך. היא נגעה באלי והעירה אותו , מה קרה יעלי אמר, כלום תדליק לי את האור בבקשה ביקשה יעלי, (יעלי שמרה שבת באותה תקופה) הוא באופן מכני קם הדליק את האור וחזר לישון, יעלי ניסתה לעקוב אחר הכאבים אך ראתה שהתכיפות שלהם אינה סדירה , שוב העירה את בעלה, מה קרה יעלי, אלי י לי כאבים איני יודעת מה זה רק שב איתי ער ביקשה יעלי, מה פתאום אני אעיר את אימה שלי אמר, לא אלי איני בטוחה שמדובר בצירים רק שב איתי. אלי הצית סיגריה ושכב לצידה של יעלי, כשסיים אותה שאל נו? עוד כואב אמרה יעלי טוב אני מעיר את אימא אמר והלך להעיר את אימו. שרית אמרה כי עליהם ללכת לבית חולים, הם התארגנו, טוב אני אסיע אתכן אמר אלי, לא ענתה יעלי אני הולכת ברגל אני לא נוסעת, יעלי ושרית צעדו ברגל אלי אחריהם עם המשאית הצבאית (הוא היה נהג בצבא המשאית הייתה צמודה אליו) בדרך אמרה שרית ליעלי יש לך עוד זמן, לא נראה לי שאת סובלת בכלל, איני סובלת ענתה יעלי והן המשיכו בדרכן. בקבלה בחדר לידה היה שקט יעלי היולדת היחידה, לאחר בדיקה התברר שיעלי די מוכנה ללידה, לאחר כשעה וחצי ילדה יעלי בת בריאה, בלידה קלה.... למחרת כשבאו לבקר את יעלי אמרה יעלי לאלי לא שלך אה, עם ניר קופי עשינו אותך היא דומה לך ואכן היא דמתה לו מאוד. יעלי הייתה חלשה לאחר הלידה ואחר ימי ההתאוששות הלכה לבית חמותה שעזרה ולימדה אותה בגידול הילדה . יעלי פונקה אצל חמותה שעזרה לה 24 שעות ביממה , התינוקת הייתה חמודה, אבל בר מינן לא שתקה לרגע, אולי היא רעבה, אולי צמאה, אולי הטבור אולי ואולי ואולי.. כלום לא עזר הילדה בשלה צרחנית , מתוך 24 שעות הייתה ישנה שעתיים וגם לא רצוף, היא התישה את כולם. כיצד מתמודדת יעלי? כיצד ממשיכים נישואיה על כך בפרק הבא....
ה ס י פ ו ר ש ל י
New member
החסרתי יום מצטערת..
ושוב מהפכים... יעלי ואלי חיים כמה חודשים אצל שרית שמלמדת את יעלי כיצד לטפל בילדה. והם חוזרים לגור בביתם, יעלי מתחננת ברווחה שיכניסו את בתה למעון יום וכי קשה לה עם הילדה שלא נתנה רגע מנוחה ליעלי, העובדת סוציאלית שכנעה אותה לחכות לפחות עד גיל שנה. יעלי מבלה את רוב היום אצל חמותה כדי שיעזרו לה במשך היום עם הילדה, ובערב הייתה חוזרת עם בעלה לביתה. יעלי למדה מחמותה לבשל, היא למדה את הדברים הבסיסיים ושיכללה את בישוליה ע"י הדמיון, היא התלהבה שאלי ובני משפחתו פרגנו לה על בישוליה הערבים. הם התפרנסו ממשכורת שקיבלה מצה"ל וידעה להסתדר איתה, יעלי הרגישה שחייה מתחילים להשתפר והיא מצליחה לבנות לעצמה קן משפחתי. "האושר" לא המשיך לזמן רב, בין יעלי לאלי היו וויכוחים אך, היו שגרתיים לכל זוג טרי, באחד מהויכוחים אומר אלי ליעלי אני רוצה להתגרש, אני לא יכול לחיות כך יותר, אני רוצה חופש, אני לא בנוי למסגרת נישואים, ל א , אמרה יעלי הכל רק לא גירושים, קח את החופש שלך תעשה מה שאתה רוצה, איני רוצה להיות גרושה בעיניה ראתה את חייה של אימה כגרושה, הכל רק לא גרושה. אל תתחנני ואל תבכי כי לא יעזור אני רוצה להתגרש אמר אלי נחוש בדעתו. ואכן כל תחנוניה של יעלי לא עזרו למחרת הלכו לבית הדין הרבני לפתוח תיק גירושים. הרב ניסה לשכנע את אלי, אולי תנסה שלום בית? אולי תביא את המזוזות נבדוק? אלי היה נחוש אני רוצה להתגרש אמר לו, הרב ראה שאין בידו לאחר שעה של שיחה לשכנע את אלי, אמר לו טוב לכו לפקיד תפתחו תיק. ביישבם ליד הפקיד , הוא ביקש ת"ז כשהגישו אותה ראה הפקיד כי בת"ז הם רשומים עדיין כרווקים, אני מצטער אמר אתם צריכים להחליף את בת"ז לנשואים. יעלי אמרה י ש גדול בלבה יש לה שלושה שבועות לנסות לשכנע אותו שלא להתגרש (בזמנו היה לוקח 3 שבועות להוציא ת"ז לא כמו היום בחצי שעה). אלי לקח את תעודות הזיהוי שלהם והלך למשרד הפנים. הוא חזר הביתה הודיע לאישתו שהתעודות בדרך, מ ה שאלה יעלי איך עשית את זה , סמכי עליי אמר ואכן תוך שעה היו תעודות הזהות מוכנות, יעלי הבינה שאין לה ברירה וכי אלי נחוש בדעתו להתגרש. למחרת שוב הלכו לבית הדין הרבני , בדרך לשם הם פוגשים ת אבי אחיה, ואיתו אבי בן דודתה , אחיה שואל לאן? יעלי עונה לו אתה יודע ל...., אבי בן דודתה נעץ בה עיניים היא לא התייחסה אליו. בערב אלי לקח את חפציו יעלי בכתה כרעה ברך אני מתחננת אל תתגרש ממני בתמורה היא לטפה ממנו מכות והוא עזב את הבית. יעלי הייתה עצובה ובוכייה. יום למחרת דפיקות בדלת, אבי אחיה ואבן דודתה איתו, יעלי המומה לא מבינה את פשר הביקור, אבי בן דודתה(זוכרים אותו) אומר ליעלי שמעי יעלי אני מעולם לא הפסקתי לאהוב אותך, אם את באמת מתגרשת אני מתחתן איתך. אבי חמוד שלי ענתה לו יעלי בציניות , הייתי ילדה נשברת להוריך, הייתי נערה נשברת להוריך, עכשיו אהיה גרושה עם ילדה נראה לך שיסכימו? אני מבקשת ממך לא להציק לי , אני לא מאמינה לך ואל תיטע בי אשליות שווא. ליעלי היה קשה לגור לבד, לכן הלכת לגור אצל סבתה , הסבתא קיבלה אותה אצלה, אולם הן לא הסתדרו ביניהן, הן כל הזמן התווכחו, ונושא הויכוח היה דויד, הסבתא תמיד דיברה בגנותו, ויעלי הגנה עליו בחירוף נפש. כל הזמן הזה בו שהתה אצל סבתה אבי היה בא כמעט מידי ערב ואמר כי כאשר תתגרש הו יתחתן איתה, יעלי לא השלתה את עצמה, כי ידעה שהורי יתנגדו... לאחר כחודשיים בבית הסבתא התייאשה יעלי והלכה לגור אצל אימה שמאמצת, שם הקבלה בברכה, אלה וילדיה עזרו ליעלי עם הילדה , סיפקו לה בית חם, יעלי הרגישה בבית. בנותיה היו כאחיות ממש ליעלי. יעלי שהתה שם תקופה ארוכה, כשאלה לצידה בהליכי הגירושים הכואבים. הקיץ הגיע יעלי חזרה לגור בביתה ושוב פנתה לרווחה כדי להכניס את עדי בתה למעון יום, ואכן העו"ס סייעה לה בכך. מצבה הכלכלי של יעלי היה רע, לא הייתה לא הכנסה, וחץ מבקבוק מים לא היה במקרר שלה כלום. מידי בוקר הייתה לוקחת את בתה למעון, לפחות לילדה יש מה לאכול ולשתות חשבה יעלי, בשעה ארבע הייתה מוציאת את עדי מהמעון וצועדת לביתה של סבתה, צעדת דרך ארוכה ברגל , לא היה לה כסף לנסיעות, סבתה הורגלה לביקורים היומיים, ומיד כשהייתה רואה את יעלי מהשער הייתה מוזגת לה את צלחת האוכל היא ידעה שיעלי לא אכלה במשך היום מהומה, היא הייתה נותנת לה חפיסת סיגריות וכסף לאוטובוס חזרה לביתה, כך נהגה יעלי כל יום. לפעמים היו עוצרים לה אנשים מוכרים בדרך ולוקחים אותה לביתה של הסבתא , דבר שהקל על יעלי את ההליכה הקשה. היו פעמים הייתה מסתחררת יעלי מן ההליכה כיוון שקיבתה הייתה ריקה עד שהייתה מגיעה לבית סבתה. אבי לא הרפה כל אותה תקופה, יעלי ניסתה להתעלם ממנו אך הוא לא נתן לה, יום אחד אמרה לו: אתה יודע מה?! אם אתה אומר שאתה אוהב אותי ואכן תתחתן איתי, ואכן תעמוד כסלע מול הוריך לך אליהם עכשיו ותגיד להם כך: תשמעו יעלי מתגרשת אני מתחתן איתה, אעשה זאת אמר אבי את תראי. והוא אכן עשה זאת, אביו שהבין ללבו אמר אין מה לעשות הוא אוהב אותה וחיכה לה עד עכשיו, אם זה מה שאתה אכן רוצה בני אני אעמוד בדרכיך, אולם אמו התנגדה החריפות (תמיד ידעתי שהיא זו שלא רצתה אותי) בנה עמד על שלו ואמר לה את יכולה לקבל את זה או לא אני מתחתן איתה וזהו. למחרת בא אל יעלי וסיפר לה את מה שהיה, היא הייתה מרוצה, עכשיו היא בטוחה שהיא לא נופלת לתהום כשהיא מתגרשת. יש לה תמיכה וביטחון היא לא תיפול. לקראת סוף הליכי הגירושים שכר דירה אבי בעיר שגר בה, ויעלי הייתה הולכת לישון שם לעיתים, הוא היה מחזיר אותה בבוקר לביתה עד הערב.... אחד מהליכי הגירושים (למי שלא יודע) זה עדות על שמות, צריכים להביא עדים שיעידו על הדמות דל אלי ויעלי ושל הוריהם (בולשיט אם אתם שואלים אותי- כדי שהגט יהיה תקין) , בזמן מתן העדויות התעוררה בעיה בשמו שלי אביה של יעלי היו לו שני שמות, והם רצו לדעת בדיוק איך מכנים אותו ככל שיעלי ניסתה להסביר להם שהוא מכונה בשני השמות הם עמדו על כך כי הוא בעצמו צריך לבוא ולהעיד, יעלי לא רצתה לערב את אביה בכך אך לא הייתה לה ברירה. היא פנתה לאביה הסבירה לו את הבעיה, ונתנה לו את תאריך הדיון, אני אבוא הבטיח לה האב. ביום הדיון, הם מחכים ודויד לא מופיע, כשהגיע תורם להיכנס שאל הרב הבאת את אביך? לא הוא לא בא ענתה, הרב אמר לה כי בלי אביה לא ניתן לעשות כלום. היא ניסתה להתקשר אל אביה אך לא תפסה אותו, היא כעסה דווקא כשאני צריכה אותו הוא נעלם לי אמרה. בסופו של דבר מישהו שהיה באקראי בבית הדין הרבני טען כי הוא מכיר את אביה והעיד על שמו.... יעלי בערב התקשרה לאביה כועסת, אבא לה לא באת? עבדתי ענה לה? אבא אני צריכה אותך, אתה בורח לי והכל בגלל.....סוזי אמרה בלבה. יעלי מאותו יום נתקה קשר עם אביה היא כעסה עליו כי לא היה לצידה בדיוק כשהייתה צריכה אותו הכי הכי. המשך יבוא.....
ושוב מהפכים... יעלי ואלי חיים כמה חודשים אצל שרית שמלמדת את יעלי כיצד לטפל בילדה. והם חוזרים לגור בביתם, יעלי מתחננת ברווחה שיכניסו את בתה למעון יום וכי קשה לה עם הילדה שלא נתנה רגע מנוחה ליעלי, העובדת סוציאלית שכנעה אותה לחכות לפחות עד גיל שנה. יעלי מבלה את רוב היום אצל חמותה כדי שיעזרו לה במשך היום עם הילדה, ובערב הייתה חוזרת עם בעלה לביתה. יעלי למדה מחמותה לבשל, היא למדה את הדברים הבסיסיים ושיכללה את בישוליה ע"י הדמיון, היא התלהבה שאלי ובני משפחתו פרגנו לה על בישוליה הערבים. הם התפרנסו ממשכורת שקיבלה מצה"ל וידעה להסתדר איתה, יעלי הרגישה שחייה מתחילים להשתפר והיא מצליחה לבנות לעצמה קן משפחתי. "האושר" לא המשיך לזמן רב, בין יעלי לאלי היו וויכוחים אך, היו שגרתיים לכל זוג טרי, באחד מהויכוחים אומר אלי ליעלי אני רוצה להתגרש, אני לא יכול לחיות כך יותר, אני רוצה חופש, אני לא בנוי למסגרת נישואים, ל א , אמרה יעלי הכל רק לא גירושים, קח את החופש שלך תעשה מה שאתה רוצה, איני רוצה להיות גרושה בעיניה ראתה את חייה של אימה כגרושה, הכל רק לא גרושה. אל תתחנני ואל תבכי כי לא יעזור אני רוצה להתגרש אמר אלי נחוש בדעתו. ואכן כל תחנוניה של יעלי לא עזרו למחרת הלכו לבית הדין הרבני לפתוח תיק גירושים. הרב ניסה לשכנע את אלי, אולי תנסה שלום בית? אולי תביא את המזוזות נבדוק? אלי היה נחוש אני רוצה להתגרש אמר לו, הרב ראה שאין בידו לאחר שעה של שיחה לשכנע את אלי, אמר לו טוב לכו לפקיד תפתחו תיק. ביישבם ליד הפקיד , הוא ביקש ת"ז כשהגישו אותה ראה הפקיד כי בת"ז הם רשומים עדיין כרווקים, אני מצטער אמר אתם צריכים להחליף את בת"ז לנשואים. יעלי אמרה י ש גדול בלבה יש לה שלושה שבועות לנסות לשכנע אותו שלא להתגרש (בזמנו היה לוקח 3 שבועות להוציא ת"ז לא כמו היום בחצי שעה). אלי לקח את תעודות הזיהוי שלהם והלך למשרד הפנים. הוא חזר הביתה הודיע לאישתו שהתעודות בדרך, מ ה שאלה יעלי איך עשית את זה , סמכי עליי אמר ואכן תוך שעה היו תעודות הזהות מוכנות, יעלי הבינה שאין לה ברירה וכי אלי נחוש בדעתו להתגרש. למחרת שוב הלכו לבית הדין הרבני , בדרך לשם הם פוגשים ת אבי אחיה, ואיתו אבי בן דודתה , אחיה שואל לאן? יעלי עונה לו אתה יודע ל...., אבי בן דודתה נעץ בה עיניים היא לא התייחסה אליו. בערב אלי לקח את חפציו יעלי בכתה כרעה ברך אני מתחננת אל תתגרש ממני בתמורה היא לטפה ממנו מכות והוא עזב את הבית. יעלי הייתה עצובה ובוכייה. יום למחרת דפיקות בדלת, אבי אחיה ואבן דודתה איתו, יעלי המומה לא מבינה את פשר הביקור, אבי בן דודתה(זוכרים אותו) אומר ליעלי שמעי יעלי אני מעולם לא הפסקתי לאהוב אותך, אם את באמת מתגרשת אני מתחתן איתך. אבי חמוד שלי ענתה לו יעלי בציניות , הייתי ילדה נשברת להוריך, הייתי נערה נשברת להוריך, עכשיו אהיה גרושה עם ילדה נראה לך שיסכימו? אני מבקשת ממך לא להציק לי , אני לא מאמינה לך ואל תיטע בי אשליות שווא. ליעלי היה קשה לגור לבד, לכן הלכת לגור אצל סבתה , הסבתא קיבלה אותה אצלה, אולם הן לא הסתדרו ביניהן, הן כל הזמן התווכחו, ונושא הויכוח היה דויד, הסבתא תמיד דיברה בגנותו, ויעלי הגנה עליו בחירוף נפש. כל הזמן הזה בו שהתה אצל סבתה אבי היה בא כמעט מידי ערב ואמר כי כאשר תתגרש הו יתחתן איתה, יעלי לא השלתה את עצמה, כי ידעה שהורי יתנגדו... לאחר כחודשיים בבית הסבתא התייאשה יעלי והלכה לגור אצל אימה שמאמצת, שם הקבלה בברכה, אלה וילדיה עזרו ליעלי עם הילדה , סיפקו לה בית חם, יעלי הרגישה בבית. בנותיה היו כאחיות ממש ליעלי. יעלי שהתה שם תקופה ארוכה, כשאלה לצידה בהליכי הגירושים הכואבים. הקיץ הגיע יעלי חזרה לגור בביתה ושוב פנתה לרווחה כדי להכניס את עדי בתה למעון יום, ואכן העו"ס סייעה לה בכך. מצבה הכלכלי של יעלי היה רע, לא הייתה לא הכנסה, וחץ מבקבוק מים לא היה במקרר שלה כלום. מידי בוקר הייתה לוקחת את בתה למעון, לפחות לילדה יש מה לאכול ולשתות חשבה יעלי, בשעה ארבע הייתה מוציאת את עדי מהמעון וצועדת לביתה של סבתה, צעדת דרך ארוכה ברגל , לא היה לה כסף לנסיעות, סבתה הורגלה לביקורים היומיים, ומיד כשהייתה רואה את יעלי מהשער הייתה מוזגת לה את צלחת האוכל היא ידעה שיעלי לא אכלה במשך היום מהומה, היא הייתה נותנת לה חפיסת סיגריות וכסף לאוטובוס חזרה לביתה, כך נהגה יעלי כל יום. לפעמים היו עוצרים לה אנשים מוכרים בדרך ולוקחים אותה לביתה של הסבתא , דבר שהקל על יעלי את ההליכה הקשה. היו פעמים הייתה מסתחררת יעלי מן ההליכה כיוון שקיבתה הייתה ריקה עד שהייתה מגיעה לבית סבתה. אבי לא הרפה כל אותה תקופה, יעלי ניסתה להתעלם ממנו אך הוא לא נתן לה, יום אחד אמרה לו: אתה יודע מה?! אם אתה אומר שאתה אוהב אותי ואכן תתחתן איתי, ואכן תעמוד כסלע מול הוריך לך אליהם עכשיו ותגיד להם כך: תשמעו יעלי מתגרשת אני מתחתן איתה, אעשה זאת אמר אבי את תראי. והוא אכן עשה זאת, אביו שהבין ללבו אמר אין מה לעשות הוא אוהב אותה וחיכה לה עד עכשיו, אם זה מה שאתה אכן רוצה בני אני אעמוד בדרכיך, אולם אמו התנגדה החריפות (תמיד ידעתי שהיא זו שלא רצתה אותי) בנה עמד על שלו ואמר לה את יכולה לקבל את זה או לא אני מתחתן איתה וזהו. למחרת בא אל יעלי וסיפר לה את מה שהיה, היא הייתה מרוצה, עכשיו היא בטוחה שהיא לא נופלת לתהום כשהיא מתגרשת. יש לה תמיכה וביטחון היא לא תיפול. לקראת סוף הליכי הגירושים שכר דירה אבי בעיר שגר בה, ויעלי הייתה הולכת לישון שם לעיתים, הוא היה מחזיר אותה בבוקר לביתה עד הערב.... אחד מהליכי הגירושים (למי שלא יודע) זה עדות על שמות, צריכים להביא עדים שיעידו על הדמות דל אלי ויעלי ושל הוריהם (בולשיט אם אתם שואלים אותי- כדי שהגט יהיה תקין) , בזמן מתן העדויות התעוררה בעיה בשמו שלי אביה של יעלי היו לו שני שמות, והם רצו לדעת בדיוק איך מכנים אותו ככל שיעלי ניסתה להסביר להם שהוא מכונה בשני השמות הם עמדו על כך כי הוא בעצמו צריך לבוא ולהעיד, יעלי לא רצתה לערב את אביה בכך אך לא הייתה לה ברירה. היא פנתה לאביה הסבירה לו את הבעיה, ונתנה לו את תאריך הדיון, אני אבוא הבטיח לה האב. ביום הדיון, הם מחכים ודויד לא מופיע, כשהגיע תורם להיכנס שאל הרב הבאת את אביך? לא הוא לא בא ענתה, הרב אמר לה כי בלי אביה לא ניתן לעשות כלום. היא ניסתה להתקשר אל אביה אך לא תפסה אותו, היא כעסה דווקא כשאני צריכה אותו הוא נעלם לי אמרה. בסופו של דבר מישהו שהיה באקראי בבית הדין הרבני טען כי הוא מכיר את אביה והעיד על שמו.... יעלי בערב התקשרה לאביה כועסת, אבא לה לא באת? עבדתי ענה לה? אבא אני צריכה אותך, אתה בורח לי והכל בגלל.....סוזי אמרה בלבה. יעלי מאותו יום נתקה קשר עם אביה היא כעסה עליו כי לא היה לצידה בדיוק כשהייתה צריכה אותו הכי הכי. המשך יבוא.....
ה ס י פ ו ר ש ל י
New member
משלימה את החסר...
ושוב מהפכים... יעלי ואלי חיים כמה חודשים אצל שרית שמלמדת את יעלי כיצד לטפל בילדה. והם חוזרים לגור בביתם, יעלי מתחננת ברווחה שיכניסו את בתה למעון יום וכי קשה לה עם הילדה שלא נתנה רגע מנוחה ליעלי, העובדת סוציאלית שכנעה אותה לחכות לפחות עד גיל שנה. יעלי מבלה את רוב היום אצל חמותה כדי שיעזרו לה במשך היום עם הילדה, ובערב הייתה חוזרת עם בעלה לביתה. יעלי למדה מחמותה לבשל, היא למדה את הדברים הבסיסיים ושיכללה את בישוליה ע"י הדמיון, היא התלהבה שאלי ובני משפחתו פרגנו לה על בישוליה הערבים. הם התפרנסו ממשכורת שקיבלה מצה"ל וידעה להסתדר איתה, יעלי הרגישה שחייה מתחילים להשתפר והיא מצליחה לבנות לעצמה קן משפחתי. "האושר" לא המשיך לזמן רב, בין יעלי לאלי היו וויכוחים אך, היו שגרתיים לכל זוג טרי, באחד מהויכוחים אומר אלי ליעלי אני רוצה להתגרש, אני לא יכול לחיות כך יותר, אני רוצה חופש, אני לא בנוי למסגרת נישואים, ל א , אמרה יעלי הכל רק לא גירושים, קח את החופש שלך תעשה מה שאתה רוצה, איני רוצה להיות גרושה בעיניה ראתה את חייה של אימה כגרושה, הכל רק לא גרושה. אל תתחנני ואל תבכי כי לא יעזור אני רוצה להתגרש אמר אלי נחוש בדעתו. ואכן כל תחנוניה של יעלי לא עזרו למחרת הלכו לבית הדין הרבני לפתוח תיק גירושים. הרב ניסה לשכנע את אלי, אולי תנסה שלום בית? אולי תביא את המזוזות נבדוק? אלי היה נחוש אני רוצה להתגרש אמר לו, הרב ראה שאין בידו לאחר שעה של שיחה לשכנע את אלי, אמר לו טוב לכו לפקיד תפתחו תיק. ביישבם ליד הפקיד , הוא ביקש ת"ז כשהגישו אותה ראה הפקיד כי בת"ז הם רשומים עדיין כרווקים, אני מצטער אמר אתם צריכים להחליף את בת"ז לנשואים. יעלי אמרה י ש גדול בלבה יש לה שלושה שבועות לנסות לשכנע אותו שלא להתגרש (בזמנו היה לוקח 3 שבועות להוציא ת"ז לא כמו היום בחצי שעה). אלי לקח את תעודות הזיהוי שלהם והלך למשרד הפנים. הוא חזר הביתה הודיע לאישתו שהתעודות בדרך, מ ה שאלה יעלי איך עשית את זה , סמכי עליי אמר ואכן תוך שעה היו תעודות הזהות מוכנות, יעלי הבינה שאין לה ברירה וכי אלי נחוש בדעתו להתגרש. למחרת שוב הלכו לבית הדין הרבני , בדרך לשם הם פוגשים ת אבי אחיה, ואיתו אבי בן דודתה , אחיה שואל לאן? יעלי עונה לו אתה יודע ל...., אבי בן דודתה נעץ בה עיניים היא לא התייחסה אליו. בערב אלי לקח את חפציו יעלי בכתה כרעה ברך אני מתחננת אל תתגרש ממני בתמורה היא לטפה ממנו מכות והוא עזב את הבית. יעלי הייתה עצובה ובוכייה. יום למחרת דפיקות בדלת, אבי אחיה ואבן דודתה איתו, יעלי המומה לא מבינה את פשר הביקור, אבי בן דודתה(זוכרים אותו) אומר ליעלי שמעי יעלי אני מעולם לא הפסקתי לאהוב אותך, אם את באמת מתגרשת אני מתחתן איתך. אבי חמוד שלי ענתה לו יעלי בציניות , הייתי ילדה נשברת להוריך, הייתי נערה נשברת להוריך, עכשיו אהיה גרושה עם ילדה נראה לך שיסכימו? אני מבקשת ממך לא להציק לי , אני לא מאמינה לך ואל תיטע בי אשליות שווא. ליעלי היה קשה לגור לבד, לכן הלכת לגור אצל סבתה , הסבתא קיבלה אותה אצלה, אולם הן לא הסתדרו ביניהן, הן כל הזמן התווכחו, ונושא הויכוח היה דויד, הסבתא תמיד דיברה בגנותו, ויעלי הגנה עליו בחירוף נפש. כל הזמן הזה בו שהתה אצל סבתה אבי היה בא כמעט מידי ערב ואמר כי כאשר תתגרש הו יתחתן איתה, יעלי לא השלתה את עצמה, כי ידעה שהורי יתנגדו... לאחר כחודשיים בבית הסבתא התייאשה יעלי והלכה לגור אצל אימה שמאמצת, שם הקבלה בברכה, אלה וילדיה עזרו ליעלי עם הילדה , סיפקו לה בית חם, יעלי הרגישה בבית. בנותיה היו כאחיות ממש ליעלי. יעלי שהתה שם תקופה ארוכה, כשאלה לצידה בהליכי הגירושים הכואבים. הקיץ הגיע יעלי חזרה לגור בביתה ושוב פנתה לרווחה כדי להכניס את עדי בתה למעון יום, ואכן העו"ס סייעה לה בכך. מצבה הכלכלי של יעלי היה רע, לא הייתה לא הכנסה, וחץ מבקבוק מים לא היה במקרר שלה כלום. מידי בוקר הייתה לוקחת את בתה למעון, לפחות לילדה יש מה לאכול ולשתות חשבה יעלי, בשעה ארבע הייתה מוציאת את עדי מהמעון וצועדת לביתה של סבתה, צעדת דרך ארוכה ברגל , לא היה לה כסף לנסיעות, סבתה הורגלה לביקורים היומיים, ומיד כשהייתה רואה את יעלי מהשער הייתה מוזגת לה את צלחת האוכל היא ידעה שיעלי לא אכלה במשך היום מהומה, היא הייתה נותנת לה חפיסת סיגריות וכסף לאוטובוס חזרה לביתה, כך נהגה יעלי כל יום. לפעמים היו עוצרים לה אנשים מוכרים בדרך ולוקחים אותה לביתה של הסבתא , דבר שהקל על יעלי את ההליכה הקשה. היו פעמים הייתה מסתחררת יעלי מן ההליכה כיוון שקיבתה הייתה ריקה עד שהייתה מגיעה לבית סבתה. אבי לא הרפה כל אותה תקופה, יעלי ניסתה להתעלם ממנו אך הוא לא נתן לה, יום אחד אמרה לו: אתה יודע מה?! אם אתה אומר שאתה אוהב אותי ואכן תתחתן איתי, ואכן תעמוד כסלע מול הוריך לך אליהם עכשיו ותגיד להם כך: תשמעו יעלי מתגרשת אני מתחתן איתה, אעשה זאת אמר אבי את תראי. והוא אכן עשה זאת, אביו שהבין ללבו אמר אין מה לעשות הוא אוהב אותה וחיכה לה עד עכשיו, אם זה מה שאתה אכן רוצה בני אני אעמוד בדרכיך, אולם אמו התנגדה החריפות (תמיד ידעתי שהיא זו שלא רצתה אותי) בנה עמד על שלו ואמר לה את יכולה לקבל את זה או לא אני מתחתן איתה וזהו. למחרת בא אל יעלי וסיפר לה את מה שהיה, היא הייתה מרוצה, עכשיו היא בטוחה שהיא לא נופלת לתהום כשהיא מתגרשת. יש לה תמיכה וביטחון היא לא תיפול. לקראת סוף הליכי הגירושים שכר דירה אבי בעיר שגר בה, ויעלי הייתה הולכת לישון שם לעיתים, הוא היה מחזיר אותה בבוקר לביתה עד הערב.... אחד מהליכי הגירושים (למי שלא יודע) זה עדות על שמות, צריכים להביא עדים שיעידו על הדמות דל אלי ויעלי ושל הוריהם (בולשיט אם אתם שואלים אותי- כדי שהגט יהיה תקין) , בזמן מתן העדויות התעוררה בעיה בשמו שלי אביה של יעלי היו לו שני שמות, והם רצו לדעת בדיוק איך מכנים אותו ככל שיעלי ניסתה להסביר להם שהוא מכונה בשני השמות הם עמדו על כך כי הוא בעצמו צריך לבוא ולהעיד, יעלי לא רצתה לערב את אביה בכך אך לא הייתה לה ברירה. היא פנתה לאביה הסבירה לו את הבעיה, ונתנה לו את תאריך הדיון, אני אבוא הבטיח לה האב. ביום הדיון, הם מחכים ודויד לא מופיע, כשהגיע תורם להיכנס שאל הרב הבאת את אביך? לא הוא לא בא ענתה, הרב אמר לה כי בלי אביה לא ניתן לעשות כלום. היא ניסתה להתקשר אל אביה אך לא תפסה אותו, היא כעסה דווקא כשאני צריכה אותו הוא נעלם לי אמרה. בסופו של דבר מישהו שהיה באקראי בבית הדין הרבני טען כי הוא מכיר את אביה והעיד על שמו.... יעלי בערב התקשרה לאביה כועסת, אבא לה לא באת? עבדתי ענה לה? אבא אני צריכה אותך, אתה בורח לי והכל בגלל.....סוזי אמרה בלבה. יעלי מאותו יום נתקה קשר עם אביה היא כעסה עליו כי לא היה לצידה בדיוק כשהייתה צריכה אותו הכי הכי. המשך יבוא.....
ושוב מהפכים... יעלי ואלי חיים כמה חודשים אצל שרית שמלמדת את יעלי כיצד לטפל בילדה. והם חוזרים לגור בביתם, יעלי מתחננת ברווחה שיכניסו את בתה למעון יום וכי קשה לה עם הילדה שלא נתנה רגע מנוחה ליעלי, העובדת סוציאלית שכנעה אותה לחכות לפחות עד גיל שנה. יעלי מבלה את רוב היום אצל חמותה כדי שיעזרו לה במשך היום עם הילדה, ובערב הייתה חוזרת עם בעלה לביתה. יעלי למדה מחמותה לבשל, היא למדה את הדברים הבסיסיים ושיכללה את בישוליה ע"י הדמיון, היא התלהבה שאלי ובני משפחתו פרגנו לה על בישוליה הערבים. הם התפרנסו ממשכורת שקיבלה מצה"ל וידעה להסתדר איתה, יעלי הרגישה שחייה מתחילים להשתפר והיא מצליחה לבנות לעצמה קן משפחתי. "האושר" לא המשיך לזמן רב, בין יעלי לאלי היו וויכוחים אך, היו שגרתיים לכל זוג טרי, באחד מהויכוחים אומר אלי ליעלי אני רוצה להתגרש, אני לא יכול לחיות כך יותר, אני רוצה חופש, אני לא בנוי למסגרת נישואים, ל א , אמרה יעלי הכל רק לא גירושים, קח את החופש שלך תעשה מה שאתה רוצה, איני רוצה להיות גרושה בעיניה ראתה את חייה של אימה כגרושה, הכל רק לא גרושה. אל תתחנני ואל תבכי כי לא יעזור אני רוצה להתגרש אמר אלי נחוש בדעתו. ואכן כל תחנוניה של יעלי לא עזרו למחרת הלכו לבית הדין הרבני לפתוח תיק גירושים. הרב ניסה לשכנע את אלי, אולי תנסה שלום בית? אולי תביא את המזוזות נבדוק? אלי היה נחוש אני רוצה להתגרש אמר לו, הרב ראה שאין בידו לאחר שעה של שיחה לשכנע את אלי, אמר לו טוב לכו לפקיד תפתחו תיק. ביישבם ליד הפקיד , הוא ביקש ת"ז כשהגישו אותה ראה הפקיד כי בת"ז הם רשומים עדיין כרווקים, אני מצטער אמר אתם צריכים להחליף את בת"ז לנשואים. יעלי אמרה י ש גדול בלבה יש לה שלושה שבועות לנסות לשכנע אותו שלא להתגרש (בזמנו היה לוקח 3 שבועות להוציא ת"ז לא כמו היום בחצי שעה). אלי לקח את תעודות הזיהוי שלהם והלך למשרד הפנים. הוא חזר הביתה הודיע לאישתו שהתעודות בדרך, מ ה שאלה יעלי איך עשית את זה , סמכי עליי אמר ואכן תוך שעה היו תעודות הזהות מוכנות, יעלי הבינה שאין לה ברירה וכי אלי נחוש בדעתו להתגרש. למחרת שוב הלכו לבית הדין הרבני , בדרך לשם הם פוגשים ת אבי אחיה, ואיתו אבי בן דודתה , אחיה שואל לאן? יעלי עונה לו אתה יודע ל...., אבי בן דודתה נעץ בה עיניים היא לא התייחסה אליו. בערב אלי לקח את חפציו יעלי בכתה כרעה ברך אני מתחננת אל תתגרש ממני בתמורה היא לטפה ממנו מכות והוא עזב את הבית. יעלי הייתה עצובה ובוכייה. יום למחרת דפיקות בדלת, אבי אחיה ואבן דודתה איתו, יעלי המומה לא מבינה את פשר הביקור, אבי בן דודתה(זוכרים אותו) אומר ליעלי שמעי יעלי אני מעולם לא הפסקתי לאהוב אותך, אם את באמת מתגרשת אני מתחתן איתך. אבי חמוד שלי ענתה לו יעלי בציניות , הייתי ילדה נשברת להוריך, הייתי נערה נשברת להוריך, עכשיו אהיה גרושה עם ילדה נראה לך שיסכימו? אני מבקשת ממך לא להציק לי , אני לא מאמינה לך ואל תיטע בי אשליות שווא. ליעלי היה קשה לגור לבד, לכן הלכת לגור אצל סבתה , הסבתא קיבלה אותה אצלה, אולם הן לא הסתדרו ביניהן, הן כל הזמן התווכחו, ונושא הויכוח היה דויד, הסבתא תמיד דיברה בגנותו, ויעלי הגנה עליו בחירוף נפש. כל הזמן הזה בו שהתה אצל סבתה אבי היה בא כמעט מידי ערב ואמר כי כאשר תתגרש הו יתחתן איתה, יעלי לא השלתה את עצמה, כי ידעה שהורי יתנגדו... לאחר כחודשיים בבית הסבתא התייאשה יעלי והלכה לגור אצל אימה שמאמצת, שם הקבלה בברכה, אלה וילדיה עזרו ליעלי עם הילדה , סיפקו לה בית חם, יעלי הרגישה בבית. בנותיה היו כאחיות ממש ליעלי. יעלי שהתה שם תקופה ארוכה, כשאלה לצידה בהליכי הגירושים הכואבים. הקיץ הגיע יעלי חזרה לגור בביתה ושוב פנתה לרווחה כדי להכניס את עדי בתה למעון יום, ואכן העו"ס סייעה לה בכך. מצבה הכלכלי של יעלי היה רע, לא הייתה לא הכנסה, וחץ מבקבוק מים לא היה במקרר שלה כלום. מידי בוקר הייתה לוקחת את בתה למעון, לפחות לילדה יש מה לאכול ולשתות חשבה יעלי, בשעה ארבע הייתה מוציאת את עדי מהמעון וצועדת לביתה של סבתה, צעדת דרך ארוכה ברגל , לא היה לה כסף לנסיעות, סבתה הורגלה לביקורים היומיים, ומיד כשהייתה רואה את יעלי מהשער הייתה מוזגת לה את צלחת האוכל היא ידעה שיעלי לא אכלה במשך היום מהומה, היא הייתה נותנת לה חפיסת סיגריות וכסף לאוטובוס חזרה לביתה, כך נהגה יעלי כל יום. לפעמים היו עוצרים לה אנשים מוכרים בדרך ולוקחים אותה לביתה של הסבתא , דבר שהקל על יעלי את ההליכה הקשה. היו פעמים הייתה מסתחררת יעלי מן ההליכה כיוון שקיבתה הייתה ריקה עד שהייתה מגיעה לבית סבתה. אבי לא הרפה כל אותה תקופה, יעלי ניסתה להתעלם ממנו אך הוא לא נתן לה, יום אחד אמרה לו: אתה יודע מה?! אם אתה אומר שאתה אוהב אותי ואכן תתחתן איתי, ואכן תעמוד כסלע מול הוריך לך אליהם עכשיו ותגיד להם כך: תשמעו יעלי מתגרשת אני מתחתן איתה, אעשה זאת אמר אבי את תראי. והוא אכן עשה זאת, אביו שהבין ללבו אמר אין מה לעשות הוא אוהב אותה וחיכה לה עד עכשיו, אם זה מה שאתה אכן רוצה בני אני אעמוד בדרכיך, אולם אמו התנגדה החריפות (תמיד ידעתי שהיא זו שלא רצתה אותי) בנה עמד על שלו ואמר לה את יכולה לקבל את זה או לא אני מתחתן איתה וזהו. למחרת בא אל יעלי וסיפר לה את מה שהיה, היא הייתה מרוצה, עכשיו היא בטוחה שהיא לא נופלת לתהום כשהיא מתגרשת. יש לה תמיכה וביטחון היא לא תיפול. לקראת סוף הליכי הגירושים שכר דירה אבי בעיר שגר בה, ויעלי הייתה הולכת לישון שם לעיתים, הוא היה מחזיר אותה בבוקר לביתה עד הערב.... אחד מהליכי הגירושים (למי שלא יודע) זה עדות על שמות, צריכים להביא עדים שיעידו על הדמות דל אלי ויעלי ושל הוריהם (בולשיט אם אתם שואלים אותי- כדי שהגט יהיה תקין) , בזמן מתן העדויות התעוררה בעיה בשמו שלי אביה של יעלי היו לו שני שמות, והם רצו לדעת בדיוק איך מכנים אותו ככל שיעלי ניסתה להסביר להם שהוא מכונה בשני השמות הם עמדו על כך כי הוא בעצמו צריך לבוא ולהעיד, יעלי לא רצתה לערב את אביה בכך אך לא הייתה לה ברירה. היא פנתה לאביה הסבירה לו את הבעיה, ונתנה לו את תאריך הדיון, אני אבוא הבטיח לה האב. ביום הדיון, הם מחכים ודויד לא מופיע, כשהגיע תורם להיכנס שאל הרב הבאת את אביך? לא הוא לא בא ענתה, הרב אמר לה כי בלי אביה לא ניתן לעשות כלום. היא ניסתה להתקשר אל אביה אך לא תפסה אותו, היא כעסה דווקא כשאני צריכה אותו הוא נעלם לי אמרה. בסופו של דבר מישהו שהיה באקראי בבית הדין הרבני טען כי הוא מכיר את אביה והעיד על שמו.... יעלי בערב התקשרה לאביה כועסת, אבא לה לא באת? עבדתי ענה לה? אבא אני צריכה אותך, אתה בורח לי והכל בגלל.....סוזי אמרה בלבה. יעלי מאותו יום נתקה קשר עם אביה היא כעסה עליו כי לא היה לצידה בדיוק כשהייתה צריכה אותו הכי הכי. המשך יבוא.....
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.