לבקשתכם......

שלום לכולם

יש לי סיפור, אמיתי מהחיים, הוא ארוך ויהיה בהמשכים, מרגישה צורך לספר אותו כאן כי.... אתחיל בפרק הראשון, אם תתעניינו ותרצו שאמשיך אשמח לקבל תגובות. פרק ראשון - ההתאהבות לפני כך וכך שנים, היא הייתה תלמידת בי"ס יסודי, למדה בכיתה ח', היתה בערך בת 13, ניראתה מאוד מפותחת לגילה.יתומה מאב, ואם שמגדלת את ילדיה בגפה. הוא היה כבן 20, עבד כצבעי בבית הספר בו למדה. הוא היה הרפתקן, אהב לחיות את הרגע... הוחלפו בינהם מבטים, מיום ליום אנט החלה מתאהבת בדויד. בשלב כל שהוא נוצר בינהם קשר מעבר למבטים, ואף נפגשו מספר פעמים. הוא בינתיים סיים את עבודתו בבית הספר ופנה הלאה. הקשר שלהם היה רופף ולא יציב וקבוע, אך אנט הייתה מאוהבת עד מעל לראש, הוא לא ממש אהב, הוא חיפש הרפתקה... עברו להן מספר חודשים ואנט החלה להרגיש לא טוב, לא מרוכזת בלימודים, בחילות הקאות וכו... בתחילה חשבה אימה שזו סתם וירוס לא מדאיג, אך משנמשכו התופעות, עלה חשד במוחה של האם, היא החלה לחקור את אנט למעשיה, אנט לא נתנתה תשובות ברורות. אימה החליטה לקחתה לרופא שכן חשדה מהי "מחלתה" של ילדתה, ואכן בביקור אצל הרופא החשד של האם התאמת, אנט בהריון, זה מס' חודשים, אך הייתה גם הפתעה בבדיקה אנט עדיין בתולה... מיד נערכה חקירה צולבת מצד האם: ספרי לי מי עשה לך את זה? ספרי לי מה עשה לך? אמא זה היה דויד והוא רק חיבק אותי חזק... אימה של אנט הייתה אישה חזקת אופי, ובעלת תושיה, והחלה לחפש אחר דויד, לאחר כמה חקירות התברר שדויד עצור, עריק מהצבא. בלי להתעצל לקחה האם את ביתה ונסעו לבקרו במעצר לבשר לו את החדשות. דויד שידע כי לא עשה מעשה של ממש עם אנט הכחיש את העובדה כי היא הרה ממנו. האם לא ויתרה ופנתה לבית משפט ותבעה את דויד. כיוון שאנט הייתה קטינה הרי זוהי עבירה פלילית, אנט עמדה על כך שרק דויד הוא שנגע בה. פסק הדין היה: או שהנך מתחתן איתה , או שתיכנס לכלא. כל טענותיו של דויד שאנט לא הרתה ממנו לא התקבלו, אולם השופט נתן לו את ההזדמנות: כשיוולד הילד נעשה לו בדיקת דם, אם יתברר שאינו שלך נדון שוב בהלכים. דויד לא ידע מה לעשות, מה עדיף כלא או חתונה, בני שמפחתה של אנט פנו אליו בתחנונים שיתחתן עימה, כיוון ששמה הטוב נהרס, הבטיחו לעזור, בבית , בריהוט וכל מה שדרוש, ואף הסכימו איתו שאם אכן הילד הזה אינו שלו הם יצדדו בו. דוידי השתכנע והעדיף חתונה על מאסר, הם התחתנו בהיותה בחודש השמיני להריונה. כלומר שנשאר רק חודש של ציפיה ואכן הוא הגיע, אנט ילדה בן, יפיפה בריא ושלם, כל מהלך הלידה היה תקין, והילד היה בריא, כל המשפחרה ביקרה וראתה אותו.. לאחר ימי ההתאוששות בבית החולים אנט צריכה לחזור הבית, מודיעים לה (לפי סיפורה) מצטערים להודיע לך הילד שלך מת. אנט חזרה בידיים ריקות הבית. מה עושים עכשיו? איך נדע אם הילד הזה הוא של דויד או לא? אין את מי לבדוק על כך בפרק הבא אם כמובן תרצו בהמשך....
 
למה לא מדרבנים אותי להמשיך???

קצת קשה לי לכתוב כי מדובר ברגשות מאוד חזקים, וכן הסיפור הולך ןמסתבך, אז זה מצריך ממני מחשבה כיצד לכתוב אותו כדי שיהיה קל וברור להבין אותו. הפרידה... משרד הרווחה ערך ביקור בית אצל הסבתא, ואכן ראו את הקושי בגידול הילדים. הוצע לסבתא למסור אותם למשפחה אומנת, היא הסכימה, וכמובן גם האם. אבי, הבן הגדול סירב בכל תוקף לעזוב וסבתא החליטה שעם אחד היא תסתדר, היא גם אהבה אותו מאוד, (הוא היה על שם בעלה ז"ל, מכירים את זה?!) שתי הבנות יעלי וטלי נלקחו למשפחה אומנת, ה"קריעה" ביום הראשון מהסבתא שלקחה אותן למשפחה הייתה קשה, יעלי הייתה בת 3, טלי בת 1.8. הימים הראשונים של ההסתגלות לא היו קלים... למשפחה היה ילד שהיה גדול מהבנות בכמה שנים, החיבור בינהם היה יחסית קל ומיד אומצו כאחיותיו לכל דבר, הן היו במסגרות של מעון יום, הוא היה מחזיר אותן לפעמים... ההסתגלות של יעלי וטלי היו שונות, טלי מיד קיבלה את הבית החדש, התאקלמה יפה, הייתה ילדה חביבה נערצת ועושה כל מה שאומרים לה, וכך גם הייתה במשך כל חיה היא זרמה עם הזרם , היא כנראה למרות גילה הרך הבינה שכך נגזר עליה והיא תפיק את מלוא התועלת ממה שיש, לשנים היא הייתה תלמידה חרוצה, "הביאה" ציונים טובים מאוחר יותר בבית הספר, היתה ממושמעת בקיצור ילדה טובה. היא זכתה על כך באהדה, הערצה, אהבה, היא נהנתה מחייה. לעומת זאת יעלי שחתה בכיוון ההפוך, היא לא השלימה עם העובדה שהיא שונה משאר חבריה, שאינה חיה עם אבא ואמא רגילים, היא כל הזמן מרדה, לא הייתה ממשומעת, הכעיסה,לא "הביאה" ציונים טובים ( היא מסוגלת אך לא מתאמצת מכירים) ותמיד ספגה השפלות על כך שאינה דומה לאחותה... אף אחד לא הבין שכך ניסתה למשוך תשומת לב, היא תמיד הייתה בהרגשה שאוהבים את אחותה יותר ממנה. אביהם בינתיים נישא בשנית , אבל לא עם סוזי, הוא הכיר מישהי שהקסימה אותו ביופיה ואכן היא הייתה יפה, היא אהבה מאוד את ילדיו שביקרו אצלהם בסופי שבוע ובחופשות, הם גם פנו לרווחה לקבל אותם לרשותם, אנט התנגדה וכן גם הרווחה בטענה שאישתו צעירה מידי לגדל שלושה ילדים שאינם שלה. גם אנט ביקרה את הבנות באופן סדיר, לקחה אותן לסופי שבוע וחופשות. יעלי הייתה הבת המועדפת על אביה ועל כך נטרו לה טינה בבית אימה, שם הרגישה שוב לא אהובה כאחותה, לעומת זאת ששהתה אצל אביה היא הרגישה אהובה, הרגישה כמו מלכה קטנה שמקבלת כל מה שהיא רוצה, ואכן אביה אהב, העריץ, פינק, היו סופי שבוע שלקח רק אותה אליו, בקיצור המקום היחידי בו הרגישה יעלי טוב היה בחברת אביה,שלא תטעו יעלי אהבה מאוד את אימה ואת סבתא אבל הכי טוב ומאושרת הרגישה עם אביה. טלי לעומת זאת הרגישה יותר נוח בחברת אימה וסבתא.אהבה חזקה הייתה גם בין אבי לבנות והם התגעגעו מאוד אחד לשניה, גם הקרע בינהם לא היה קל, סבתם פינקה אותו מאוד מעבר למקובל, הוא גם ראה את אימו יותר מהן וכן את מעשיה, היא פיצתה אותם במתנות וכסף.... כל פעם שחזרו מחופשה או מסוף שבוע לבית המשפחה אומנת הייתה יעלי בוכה כל הלילה וכאב חד היה מציף את גופה. ושוב חזרו ההתמרדויות החוסר משמעת, והיא אף חטפה על כך מכות נחרצות שהותירו סימנים בגופה, שעות הייתה מסתכלת על הסימנים ובוכה על מר גורלה, על זה שמכים אותה כי לא אוהבים אותה (אין לי טינה למשפחה שלא תבינו לא נכון בזמנו זו הייתה שיטת החינוך). הייתה לה חתולה שאותה אימצה מהרחוב, והיא זו שניחמה אותה כשבכתה וכשהייתה עצובה, החתולה הייתה נצמדת ליעלי מלקקת אותה כמו אמא שמלקקת את פצעי בתה. בין יעלי וטלי היה מאבק סמוי, טלי הרגישה טוב בבית, יעלי הרגישה טוב בחוץ, מה שנקרא בשכונה, יעלי הייתה ילדה תמירה ויפה ונערצת על ילדי השכונה, טלי לעומת זאת לא הייתה ילדה יפה ותמיד הזדנבה אחרי יעלי וכך קיבלה "מקום של כבוד". יעלי הרגישה שאחותה פשוט מתנכלת לה בשל היותה נערצת ואהובה על ילדי השכונה והייתה גורמת לכך שיעלי תקבל עונשים ואף מכות בגללה, לדוגמא: היא הייתה מפתה את יעלי לשחק "מלחמה" ואז בכאילו קיבלה מכה חזקה מהרגיל והייתה רצה לספר להורים, יעלי הייתה מקבלת עונש או לא לצאת החוצה דבר שאהבה מאוד שכן שם הרגישה שוב אהובה ונערצת, או מכות, כשהעונש היה לא לצאת החוצה טלי הייתה מתחנפת אליה ומתחננת בשבילה שיתירו לה את העונש, אך אם העונש היה מכות טלי פשוט נעלמת. דוגמא נוספת: החתולה בדרך כלל במשך היום שהתה בבית, יעלי הייתה מתחננת שהיא תישאר במיטתה בלילה מבחינת ההורים זה היה בסדר אך טלי טענה שהיא מפחדת טלי הייתה מרטיבה בלילה במיטה יש לכך הרבה סיבות (לא אנתח אותן כאן) לכן צידדו בבקשתה שהחתולה תישן מחוץ לדלת, לפעמים הייתה "נחמדה" ליעלי והייתה אומרת לה בשקט היום תשאירי את מיצי זה בסדר מבחינתי, אך מיד כשכולם היו עולים למיטה טלי הייתה פורצת בבכי מר בטענה שיעלי השאירה את מיצי והיא מפחדת..... יעלי הרגישה שהיא חיה חיי הישרדות, מלחמות פנימיות בקיצור לא היה לה טוב, אמנם המשפחה לא החסירה מהם כלום עד רבה הם חיו שם בשפע הן מבחינת ביגוד והנעלה והן מבחינה אוכל מזין וטרי כל יום, תמיד היו נקיות ומסורקות, הטיפול בהן היה למופת, אך כפי שכבר הבנתם לא זה מה שיעלי ייחלה לו.....
 
החלטתי בכל זאת להמשיך בהשראת...

נ.ב - שכחתי לציין כי לשאלת סיבת המוות של התינוק ניתנה תשובה: האם היהתה צעירה מידי (מגוחך לדעתי) פרק 2 - ההחלטה עברו ימים של צער וכאב, אנט הייתה בטוחה שדויד לא יתגרש ממנה למרות האסון, או יותר נכון בעקבות האסון. אך דויד חשב אחרת, הוא את תפקידו ואת המוטל עליו עשה, יש לו הזכות להפסיק, את חיי הנישואים ולהמשיך הלאה. משפחתה של אנט פנו אליו בשנית וביקשו ממנו לא לא יפר את ברית הנישואים בינהם, , היא עדיין ילדה, היא תהיה לך רעייה טובה, ואנחנו נתמוך לאורך כל הדרך. דויד השתכנע, ואכן משפחתה עמדה בהבטחתם ודאגה להם לכל מחסורם. אנט למדה אט אט את תפקידה של עקרת בית... עבר זמן קצר והיא התעברה שוב, אנט ודויד גרו בסמוך לאימה וגם להוריו, אביו של דויד מאוד אהב את אנט, ואף השפיע על בנו להתנהג איתה "יפה". כך שתמיכה ועזרה ניתנה מכל הכיוונים.... בחודש השמיני להריונה חשה אנט בצירים ושוב הובהלה לבית החולים, לאחר לידה לא קלה, נולדה להם בת, אך זו לא החזיקה מעמד אלא רק יום אחד ונפטרה יום אחרי הלידה, והסיבה: האם צעירה מידיי (מעניין שהיום בנות 14 יולדות בקלות). שוב הייתה אכזבה ועצב, כמובן שהאצבע המאשימה הופנתה כלפי אנט, דויד כמעט ונואש... אך החיים הקלים והנוחים גרמו לו להישאר עם אנט, וכן נולדו מעט ניצוצות של אהבה והערצה למסירותה של אנט. ושוב תוך זמן קצר הרתה אנט שוב (פוריה הבחורה), הריון עם דאגות, חששות ופחדים, אע"פ שלמראית עין החיים התנהלו רגיל. ואז נס נולד בן, יפה תואר, דומה להפליא לאביו והוא ח י , השמחה הייתה גדולה אנט נשמה לרווחה נערכה ברית כיד המלך, וכולם מאושרים ושמחים. את תקופת ההחלמה ולימוד הטיפול בתינוק עברה אנט בבית אימה, דויד נישאר בביתם, והיא לא ידעה מה בדיוק מעשיו כשאיננו איתה. גם כשהחלימה ממש שהתה הרבה בבית אימה שכן בעצמה הייתה ילדה שצריכה לגדל ילד בעצמה. מקץ 3 חדשים שוב הרתה אנט (פוריה הבחורה או לא?!). במשך ההריון גילתה אנט כי דויד בוגד בה, ועוד בביתה שלה במיטטה שלה, זעם , עצב, חוסר אונים תקפו אותה, אך לא היה בידה לעשות כלום בנידון, שהן ידעה מלכתחילה כי הוא בחור הרפתקן, ואע"פ היותה עדיין ילדה ידעה להתעמת עם מאהבותיו של דויד,ואכן הצליחה לסלקו מחייהם חוץ מאחת אחת שפשוט לא הייתה מוכנה לוותר על דויד, ורדפה אותו כל עוד יכלה. הלידה הזו הייתה קשה מהאחרות, התינוקת פשוט סירבה לצאת החוצה (בעתיד אקשר את הקישור שלי למה..)הרופאים פשוט נאלצו להוציא את התינוקת בכוח החוצה, שנולדה אף היא בראיה וח י ה . הצרות במשפחה רק החלו... המשך בפרק הבא.
 

tiaa1

New member
בכלל, איזה שטף לשוני, רצף מחשבתי

עלילה קשה אך מציאותית....איפה למדת להעלות בבהירות כזו את מחשבותיך בשילוב העובדות תוך הצלחה להעביר לקורא בזמן הווה את חוויותיך...מקסיםמקסים...אולי צריך לפרסם...
 
המשך..

הגלגל חוזר על עצמו דויד ואישתו החדשה ניסו להביא ילדים לעולם, "לא הלך" להם כל כך בהתחלה ולמרות זאת היא אהבה את ילדיו כאילו היו שלה, ובמיוחד את יעלי, כי הייתה חביבת לבו של דויד. לבסוף הצליחה להרות אך לצערה הילד מת בלידה עצמה, כאישה צעירה היא הייתה מתוסכלת מאוד, שלא נדבר על דויד שהרגיש כי "ההיסטוריה" חוזרת על עצמה, דויד מאוד אהב את אישתו גם שמה היה יעלי כבתו. מיד היא הרתה שוב, ושוב אכזבה התינוק שוב מת בלידה, צער ותיסכול מילא את הבית. אבא של דויד - חיים גם אהב מאוד את יעלי, הוא ניסה בדרכים שונות לפתות אותה לבוא לגור עימו, הוא הבטיח לה חיים מאושרים, אך יעלי על אף אהבתה הגדולה לסבה, סירבה, עם כל הקשיים בבית משפחת האומנת היא העדיפה להיות שם. באותה שנה בה מת הוולד השני של דויד, מת הסב חיים, יעלי בכתה מאוד וכאבה היה גדול, היא לא הפסיקה להזכיר עד כמה הוא רצה לגדל אותה כבתו. ממש בסמוך לזה נכנסה שוב יעלי האישה להריון והפעם נולד בן בריא ומתוק ושמו היה חיים כשמו של הסב- הייתה תחושה כאילו הסב מלעלה "עשה נס". בבית הייתה סוף סוף שמחה, יעלי הבת אהבה מאוד את אחיה חיים והייתה כרוכה סביבו, אהבתה אליו נמשכה לרבות השנים בעצם עד היום. מיד אחרי חיים הרתה יעלי האישה שוב וילדה בת, ומיד אחר כך שוב ונולד בן... למרות שליעלי האישה נולדו ילדים משלה הדבר לא גרם לה לאהוב את ילדיו שלו פחות, היא המשיכה לאהוב ולהתנהג איתם כבעבר. בתקופה זו אנט המשיכה עם עלילותיה, ועדיין עסקה במקצוע ... תוך כדי כך התפתחה אצלה "מחלת עצבים" מה שמוגדר היום כסכיזופרניה, היא הייתה אלימה בחייה השגרתיים, אך מעולם לא כלפי הילדים או הקרובים לה, עדיין המשיכו לשהות בביתה אנשים מפוקפקים הן נשים והן גברים, יש לציין כי כאשר בנותיה באו לביקורים, הביקורים היו אצל הסבתא ולא אצל האם כך שהבנות לא ידעו על מעשיה של אימם וגם לא בדיוק מהו תחום עיסוקה. במשך השנים היא הרתה כמעט כל שנה, לעיתים הייתה מבצעת הפלה מלאכותית, לעיתים הייתה ההפלה טבעית. באחת מהפעמים היא "התאהבה" באחד מלקוחותיה ושוב הרתה, את ההריון הזה היא המשיכה ונולדה לה בת, "המאהב" שהיה ימאי בא לעיתים רחוקות לארץ ורק ע"י מכתבים נודע לו כי נולדה לו בת (אם אכן הייתה שלו!!!!). כמובן (כאילו שזה נראה מאליו) ילדה זו גם "נזרקה" אצל סבתה ומקץ 4 חודשים אף היא נלקחה למשפחה אומנת שגרה לא רחוק ממשפחתם של יעלי וטלי, הווה אומר היה קשר בין הילדות. כמה שנים אחר כך שוב "התאהבה" אנט בבחור צעיר מגילה ושוב הרתה וילדה בת יפיפיה, האב קיבל רגליים קרות וברח, מן הקשר עם אנט וכמו כן לא היה מכון להאמין שאכן אנט הרתה ממנו וכי זו ילדתו, דבר שגרם לו לא להכיר בה שנים רבות. את הבת הזו החליטה אנט לגדל בעצמה בהחלטה שהיא רוצה לייצב את חייה ו"לחזור למוטב". ..... אחזור יותר מאוחר עם המשך.
 
הבטחתי .. חזרתי..

מהפכים אנט ילדה את לירון בתה הקטנה בניתוח קיסרי, באותה הזדמנות בוצע בה קשירת חצוצרות, דבר שימנע ממנה בעתיד להביא עוד ילדים לעולם. אנט החליטה ואכן ביצעה, היא טיפלה בילדתה הפסיקה עם ה"שטויות" שעשתה עד כה, הפכה להיות "אשת יושבי ביתך". היה קשה לה וגם לא כל כך ידעה לטפל בילדתה, היא קיבלה עזרה מאימה וטיפלה בה במסירות רבה. כולם היו שמחים על השינוי שחל באנט. אנט כבר לא יכלה לבקר את בנותיה בתדירות גבוהה כפי שעשתה לפני, לכן האמא אומנת שידעה כי הבנות מתגעגעות לקחה אותן מידי פעם אליה. היו גם מפגשים משולשים בהן גם כלנית הילדה השניה הובאה לשבתות בבית האם, כך שהיו ימים שכל המשפחה מצד האם היו יחד, היו אלו ימים יפים לילדים. הבנות ובמיוחד יעלי מאוד אהבו את לירון הקטנה, לא היה להן שמץ של קינאה על שהיא כן מתגוררת עם אימה והן לא. אבל, יעלי ראתה כי יש איזה שהוא פתח שאולי בעתיד גם הן תוכלנה לגור עם האם... דויד שחייו עם יעלי האישה היו טובים עד כה עלו על שרתון, יעלי האישה נתנה אל כל כולה לילדיה את אהבתה, את מסירותה, דויד הרגיש כי הודח לפינה. לא נשכח את סוזי המאהבת שעדיין ייחלה לקבל אותו אליה ועדיין רצתה אותו לעצמה. יעלי האישה לא התעמתה איתה כאנט, היא גם לא הייתה אישה חכמה במיוחד גם לא כל כך ידעה מה צריך ואיך למען הילדים, לא היה מי שילמד אותה מי שידריך אותה . היא הייתה האישה ערירית והילדים היו כל עולמה. אך השתדלה כפי יכולתה ויכולתה לא הייתה גדולה. בסופו של דבר הם גם התגרשו, יעלי האישה גידלה את ילדיה בגפה ונתה להם עד כמה שהתאפשר לה, משרד הרווחה פנו אליה כדי לקחתם אולם היא גוננה עליהם בגופה ובנפשה ולא הסכימה, היו לה קשיים אך היא למדה כיצד להתגבר עליהם. ועל כך אני מעריכה אותה עד עצם היום הזה הילדים לא גדלו בצפיחית של דבש אך, הי לא הייתה אשמה בכך היא מביחנתה נתנה הכל (הכל = כל מה שאדם מסוגל לתת) למרות הגירושין לא הופסק הקשר עם ילדיו של דויד הם המשיכו לבקר אצלה ולאהוב את אחיהם. יעלי הבת הייתה הולכת אליה הרבה לעזור לה בנקיון הבית ובדברים דומים, היא הרגישה שהילדים חסרי הישע האלה צריכים אותה והיא הייתה שם בשבילם. האם דויד יכנע לסוזי? האם אנט ממשיכה "בחזרה למוטב"? על כך בהמשך....
 

tiaa1

New member
שכחתי, והשעה מאוחרת...מה הדמות שלך

בסיפור החיים המורכב שפרשת בפנינו?אני ממש עיפה ורוצה ללכת לישון אבל דמותך לנגד עיני...
 
פרק... לא זוכרת חחח

המשך.. ראו זה פלא, אנט מחזיקה מעמד, מגדלת את בתה הקטנה שכבר בת כמה חודשים במסירות רבה, הגבר היחידי איתו היא מתראה הוא לא אחר מאשר דויד, שזה עתה נפרד מיעלי האישה. במשך מהלך חיי ראיתי לא פעם את דויד ואנט יחד, הוא אף ישן בביתה כמה פעמים, אך ללא קשר מחייב. חוויה מלבבת לילדה בעלת תקוות שאולי בכל זאת יהיה לה אבא ואימא "רגילים", ומראה זה של דויד עם אימה נטע בה תקווה זו. דויד היה מיואש לאחר פרידתו מיעלי האישה, הוא כינה אותה "מברוכה" (מבורכת) בתקופה בה היה עימה הייתה לו עבודה בשפע, דבר שגרם לו לחיות בשפע, עשה כל העולה על רוחו בלי תלונות מצד אישתו. הוא התנחם לצידה של אנט מידי פעם, שגם אליה נותרו לו רגשות, והיא למרות כל מעשיה המשיכה לאהוב אותו בכל מאודה. היא אף ביקשה ממנו אם מוכן לרשום את שתי בנותיה בתעודה הזהות שלו כיוון שלא היה אב שיכיר בהן , היה לו תנאי: שלא תזעזע אותו במזונות. כיוון שבתקופה קודמת היו בינם הרבה מריבות (סוזי הסיבה), היא מיד הייתה רצה להפעיל נגדו פקודת מאסר על מזונות "שמגיעים" לה עבור ילדיה (זה עד היום אני לא מבינה היא בעצם לא גידלה אותם מדוע היה מגיע לה מזונות? למה היא המשיכה לקבל עבורם קצבת ילדים? והבטחת הכנסה כחד הורית? ...). היא כמובן הסכימה לתנאי,והוא אכן הסכים לבקשתה והבנות נרשמו כבנותיו שלו. הרישומים הכי רעים שלי מתקופה הגירושים של הוריי, היו המריבות בינם, גם לאחר הגירושים, תגידי לאבא שלך שהוא ככה וככה... תגידי לאימא שלך שהיא ככה וככה, ואז הייתה באה פקודת המאסר, הוא היה נעצר ואני הייתי מתחננת בפניה שתלך למשטרה ותבטל אותה. דויד היה איש יפה תואר , אינטליגנטי, ואלגנטי. תמיד התלבש בצו האופנה, נראה טוב אסטטי ונעים הליכות. בחורות היו פשוט רודפות אחריו מייחלות לאהבתו, והוא אכן התראה עם הרבה כאלה כשאחת יותר יפה מקודמתה. סוזי היא עדיין מחכה..... עם זאת לא שכח את ילדיו המשיך לבקר אותם בקביעות, לקנות להם מתנות בגדים ופינק אותם, אך לסופי שבוע וחופשות כבר לא לקח אותם כיוון שהתגורר אצל אימו ושם לא היה ניתן לארח אותם, דבר שחסר מאוד ליעלי. גם אנט ביקרה את הבנות והן ביקרו אותה, האם האומנת קיבלה את הוריהם בסבר פנים יפות ותמיד אירחה אותם יפה, ההורים מאוד אהבו את האם האומנת, את חינוכם של הבנות, את הסדר הניקיון, האם האומנת תמיד אמרה הבנות האלו יצאו מכאן רק ביום חופתם, ואף הראתה לאמם את בגדי החינה המסורתיים אותם היא שומרת עבורן, ואף הבטיחה כי "תוציא" אותן ממנה כלות עם רכוש וזהב, דבר שגם נחת ועונג להורים, וגרם להם להבין כי אוהבת אותן כבנותיה שלה. מיד המשך
 
המשך..

החיים במשפחה אומנת יעלי וטלי כבר גדלו כפי שציינתי יעלי הייתה ילדה יפה, גבוהה וצנומה ממש כמו אביה, טלי לעומת זאת לא היתה יפה במיוחד והרבה יותר מלאה (היא אהבה אוכל). יעלי הייתה ילדה מאוד מקובלת בחברה, כל ילדי השכונה אהבו העריצי ואפילו סגדו לה, היא החליטה מה משחקים ואיך וכמה וכו' וכולם נכרכו אחריה, בקיצור מלכת השכונה,בחגים היה נהוג לעשות בשכונה תחרות "מי לבוש הכי יפה" כמובן שיעלי תמיד זכתה, האם דאגה לכך שיהיו לה בגדים יפים והולמים את גופה היפה. בל"ג בעומר נוסף למדורה ולכל מה שמסביב נהגו לערוך פסטיבל שירה תחרותי , מי זכתה תמיד במקום הראשון? כמובן יעלי ולא בגלל קול העורב שהיה לה אלא בגלל הערצתם הרבה של הילדים אליה. אחותה טלי בזכותה גם הייתה מקובלת בחברה שכן תנאי מוקדם של יעלי כי טלי היא חלק בלתי נפרד ממנה. זה היה הסיפוק היחיד של יעלי במשך תקופת שהותה במשפחה אומנת, בבית לא הרגישה אהובה למרות שאימא אומנת כן ריצתה אותה , יעלי אהבה להתלבש יפה האימא הייתה תופרת לה בגדים יפים, בחורף סרגה לה סודרים יפים, נעליים חדשות וכו. כל שבוע הן קיבלו דמי כיס יעלי קיבלה קצת יותר, בימי שישי היה הולכת לאבא להביא לו ארוחת צהרים והייתה מקבל עוד חצי לירה כצ'ופר. עם כל זאת יעלי תמיד הייתה חסרת מנוחה, בנפש היה חסר לה משהו והרבה, היא לא השלימה עם גורלה. יום אחד ערב קיץ יעלי הייתה כבת 10, ישבו כל ילדי השכונה והוריהם בחוץ דבר שהיה נהוג כמעט מידי ערב. אישה אחת פלטה לעברה של האימא אומנת: תגידי למה יעלי רזה וטלי שמנה? את מקבלת עליהם שכר את לא מאכילה אותה? השאלה ננעצה באימא כמו סכין והיא החליטה יהי מה יעלי חייבת להשמין, לא שיעלי לא הייתה אוכלת היא פשוט הייתה רזה מטבעה, לעומת טלי שמאוד אהבה אוכל. הסכסוכים והמריבות בבית רק גברו, בכל הזדמנות האימא "דחפה" אוכל ליעלי, יעלי לא הייתה מסוגלת לאכול את הכמויות שהאכילו אותה וסירבה בכל תוקף. - באותה תקופה היו בבתי ספר חדרי אוכל לארוחת צהרים הבנות היו אוכלות שם. - בבית המשפחות המרוקאיות היה נהוג לאכול ארוחת צהרים בשרית, וארוחת ערב בשרית. יעלי הייתה מגיעה לבית אחרי שכבר אכלה בבית הספר אך הוכרחה לאכול ארוחת צהרים נוספת, האימא : הנה אחותך אוכלת תאכלי גם את יעלי: אבל אני לא רעבה האימא: את חייבת כי את חייבת להשמין.... כך נמשך ויכוח שהוביל לעיתים קרובות אף לעונש הווה אומר מכות.... יעלי ראתה כי בבית חברותיה אוכלים ארוחת ערב חלבית, היא באה בהצעה לאימא את רוצה שאני אוכל גם בערב תכיני לי כמו לחברות שלי (זה לא היה האוכל זו הייתה הקנאה כשראתה את חברותיה עם הוריהם דבר שיחלה לו). האם הסכימה והכינה לה כמו לחברות שלה דבר שבעתיד הפך לשגרה לכל בני המשפחה ארוחת ערב חלבית כל בני המשפחה. למרות זאת יעלי הרגישה שחייה רק ממורמרים יותר, עדיין ספגה את ההשפלות של ילדה לא ממושמעת, לא משקיעה בלימודים הציונים שלה שאפו ל-0 .... פעם בהיותה בשכונה גרם דבר מה להזכיר לה את סבה שנפטר, והיא החלה לפרוץ בבכי, ילדי השכונה מיד הסבו סביבה וניחמו אותה, היא נזכרה עד כמה אהב אותה ועד כמה רצה לגדל אותה כבתו, בעודה יושבת בוכייה הגיעה האם האומנת מקניות ורואה את יעלי ובוכה וחבריה סביבה לרגע נבהלה ושאלה מה קרה לך, מיד החברים ענו בעצב היא נזכרה בסבא שלה, האם: יאללה יאללה את עם השטויות שלך תעלי למעלה.. בהיותה בכיתה ז' לאחר אסיפת הורים נאמר לאימא כי אם יעלי תמשיך כך לא יהיה בי"ס תיכון שיוכל לקלוט אותה, המורה אף הציעה: אולי מורת עזר תוכל לעזור לילדה. לאם לא הייתה התנגדות אדרבא שתלמדיעלי חזרה שוב מושפלת הביתה. מזכירת בית הספר ששמעה על יעלי פנתה אל האם ואמרה לה כי היא מוכנה לתת לילדה שיעורי עזר בחינם אבל יעלי תצטרך להגיע אליה באוטובוס, האם הסכימה. בין יעלי למזכירה, שלה, לא היו בנות אלא רק שלושה בנים נרקמה מערכת יחסים מיוחדת , היא אמנם קיבלה שיעורי עזר אך גם קיבלה המון חום ואהבה, יעלי נפתחה בפני המזכירה וסיפרה לה עד כמה רע לה, נוצרה מערכת יחסים כמו אם ובת מעבר לשיעורי העזר, המזכירה כינתה אותה בתי דבר שגרם ליעלי אושר. יעלי החלה משגשגת בלימודים, ציוניה עלו בהתמדה, היא החלה להכין שעורי בית, סיכומים, להתכונן למבחנים דבר שלא עניין אותה לפני . ואכן בסוף שנה התעודה דיברה בעד עצמה, ציוניה של יעלי היו גבוהים האם הייתה מרוצה, המזכירה עוד יותר (מה שעושה מעט אהבה לילדה?!) . בחופש הגדול המשיכה יעלי עם הקשר שלה עם המזכירה ושהתה בביתה המון שעות. המזכירה הציעה ליעלי כי אולי תלך לפנימייה וכיוון שציוניה כעט גבוהים היא תוכל להתקבל לפנימית בוייר (מי שלא מכיר זו הייתה פנימייה לילדים משכילים מאוד ואפילו מחוננים), יעלי סירבה בכל תוקף, לא היא לא עוזבת את המשפחה אומנת על כל זה שרע לה בנשמה, היו צדדים שכן האירו לה פנים. בכיתה ח' יעלי כבר הייתה ממש מוכנה, תלמידה למופת נערצת גם בבית הספר. בבית החיים המשיכו כרגיל פעם היה נעים וטוב ופעם היה גרוע מכאיב ובלתי נסבל. בשליש השני ללמודים באסיפת הורים המורה שיבחה את יעלי ואף המליצה על בתי ספר הגבוהים בעירם. ואכן האם האומנת רשמה אותה בבית ספר תיכון שנחשב בזמנו לאחד הטובים והיא התקבלה לכיתה בה למדו התלמידים הכי טובים. *** לקראת סוף כיתה ח' יעלי שיחקה למטה כהרגלה, האביב החל וכל החבר'ה בשכונה שיחקו.. יעלי נסחפה מעט במשחק כולם כבר חזרו לביתם והיא ועוד ילד מהשכונה נשארו בחוץ, כשהגיעה הביתה האם האומנת שאלה אותה לאיחורה יעלי ניסתה להסביר אך לא קיבלה אפשרות ובמקום זאת קיבלה מכות נחרצות מכות שמעולם לא קיבלה, הכאב היה חד וצורב, היא הופלה לרצפה ועדיין הכו אותו בעודה שוכבת ברצפה. (היא לא הבינה מדוע עליה לקבל מכות אלו הן לא עשתה מעשה כל כך חמור... הסבר בהמשך*). לאחר שהוכתה כהוגן הורשתה לעלות למיטתה, בוכייה עד כאב , הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניה היא לא הצליחה להירדם, פנתה אליה האם ואמרה לה ובנוסף מחר את לא יורדת למטה (כלומר לשחק בחוץ). יעלי אמרה בלבה מחר אני כבר לא אהיה פה, וגמרה אומר בלבה במחר מבית הספר היא הולכת לאימה ומספרת לה עד כמה רע לה ושהיא רוצה לגור אתה. וכן כך עשתה, מיד לאח הלימודים היא לוותה מחברתה כסף (חברה שהיום גם חברה לימודים לו רק תדע כיצד השפיעה עזרתה בגרושים שנתנה ליעלי במהפך גורלי בחייה של יעלי היא לא סיפרה לה עד היום) איך התקבל הסיפור של יעלי אצל האם? האם הסכימה לקבל אותה? על כך בהמשך.... * ההסבר להתנהגותה של האם: יעלי הייתה ילדה יפה מאוד, אימה הייתה סליחה על הביטוי זונה, בזמנו היו דיעות שדברים עוברים בתורשה, האם מאוד פחדה על יעלי במיוחד שנודע לה כי שהתה עם בן בחוץ.
 
למעלה