לבקשתכם......

[שרון 8]

ממתינה להמשך...

 

[ה ס י פ ו ר ש ל י]

פרק ג'

התדרדרות כמובן שגם הפעם אנט הלכה לתקופת החלמה אצל אימה, שסייעה לה מאוד בגידול שני הילדים, לטענתם התינוקת החדשה היתה ילדה חסרת מנוחה (בטח כבר הבנתם שזו אני), בזמן זה בו שהתה אנט אצל אימה, דויד שאהב את החיים הטובים, חגג מידי עבר מסיבות ביתם, המסיבות כללו "חאפלות " מזרחיות, עישון ג'וינטים וכמובן בחורות. אנט ידעה על כך, אך השלימה עם גורלה. כשחזרה לביתה המסיבות המשיכו כמעט מידי ערב. אנט כבר הייתה מיומנת כעקרת בית, הייתה מקרצפת את הבית , מבשלת מאכלים אהובים על בעלה ואף מארחת את חבריו הרבים. משפחתה דאגה לתמוך בה בגידול הילדים, ואף למצרכים חיוניים לבית. אופסס שוב הרתה אנט (כנראה לא שמעו על אצמעי מניעה).הריון זה היה סיבלה הגדול של אנט, הזוגיות בינה ובין דויד התדרדרה מיום ליום, ויכוחים , מריבות, ואף הגיעו למצב של אלימות. המאהבת עדיין לא הרפתה מדויד למרות שאוימה ע"י אנט ואף חטפה ממנה השפלות, וגם את נחת זרועה, סוזי פשוט הייתה עיקשת לקחת את דויד לעצמה, היא לא ידעה שגם היא הייתה עבורו אך ורק הרפתקאה שכן לדויד הייתה חולשה לנשים יפות וברגע שראה כזו היה עושה הכל להשיגה, סוזי חשבה באמת ובתמים שדויד אוהב אותה ורק בגלל אנט הם לא ביחד. אנט ילדה בת מתוקה וחביבה שלא כאחותה היה יותר קל לגדל אותה, היא הסתגלה לכל מצב, וקיבלה הכל באהבה, לעומת זאת אחותה הייתה תמיד מתלוננת, ולא קיבלה את צורת החיים שלהם. אנט כבר הייתה חלק בלתי נפרד מהמסיבות שנערכו בביתם אע"פ שלא השתתפה ממש בעישון ובשתיה החריפה, דויד חשד "שעיניה" של אנט פוזלות לצדדים לעברי הגברים... המצב בבית הפך לבלתי נסבל, האלימות הייתה קשה משני הכיוונים, המריבות החריפו, והם ידעו שמגיע הקץ לנישואיהם, שלא נדבר על כך שהילדים לא איחדו בינהם בכלל (יש כאלה שנשארים נשואים "למען" הילדים). אנט ודויד החלו בהליכי גירושין, שלא היו קלים , אנט היתה מאוהבת בדויד ולא כל כך רצתה בכך, תוך כדי ההליך נכנסה שוב להריון, דויד טען שהילד אינו שלו וכי היא בוגדת בו, ואף הוכיח זאת למשפחתה. אנט ביצעה הפסקת הריון, דויד עזב את הבית, והם התגרשו. אנט הייתה בת כ- 19 אמא ל 3 ילדים קטנים, היא החליטה ללכת להתגורר עם הילדים אצל אימה, אימה שהייתה אמנם אישה חזקה, אך היא בעצמה הייתה אלמנה וכבר לא צעירה עברה המון תלאות וצרות בחייה שלה ושל בתה הסוררת.ניסתה לעזור לבתה.(הסבתא מספרת שאנט הייתה ילדה מאוד קשה עוד בהיותה ברחמה שלה, מכל 7 ילדיה היא מרררה את חייה עוד מקטנות) אנט החלה מפקירה את ילדיה אצל אימה וחיה חיי הוללות, הסבתא הייתה צריכה לבשל, לכבס, לקחת לגנים בקיצור הפכה להיות היא אימם של הילדים, כשלאנט בכלל לא איכפת, היא זנחה את ילדה לחלוטין לידי אימה והחלה להתדרדר בהתנהגותה, התרועעה עם אנשים שסחפו אותה לעולם האופל. בסופו של דבר החלה לעסוק במקצוע ה"עתיק". את הילדים המשיכה לגדל הסבתא, אך גם כוחותיה של זו אזלו והיא החליטה לפנות לרווחה ולשטח בפניהם את הקושי שלה בגידול הילדים. מה עלה בגורלם של הילדים על כך בפרק הבא....

 

[במזל בתולה]

מתי ההמשך אני כבר במתח../images/Emo8.gif

 

[gunaama1]

עצוב

את כותבת נפלא, חבל לי שהסיפור הוא שלך, והוא כנראה אמיתי. אמשיך לעקוב.

 

[m i c h a l i]

מחכה להמשך.....

החיים הם הסיפור הכי מרתק..

 

[m i c h a l i]

../images/Emo41.gif לבקשתכם...... ../images/Emo63.gif ../images/Emo48.gif

לאחר שבועיים בהם היא פורסת בפנינו את סיפור חייה כולנו ממתינים לסיום הסיפור של יעלי אז למי שפספס הזדמנות נוספת לקרוא את הסיפור במלואו ותודה לך שבחרת לחשוף את הפרטים הכי הכי... אני בטוחה כי הכתיבה עצמה היתה לא קלה ודרשה ממך הרבה אומץ חיבוק ( אין לי אייקונים...)

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

הסיפור אכן - ס י פ ו ר ! ! !

אני בטוחה שהיו עוד מי שחשבו שזוהי טלנובלה אמיתית. זה כמעט לא ייאמן שאדם אחד יכול לעבור כל כך הרבה, ולשרוד אותם. מהודעתך האחרונה אני שומעת שאת עדיין במצוקה קשה. עם כל העזרה שניתן לך, את יודעת לא פחות טוב ממני, שהדברים נמצאים (בסופו של דבר) בידיים שלך. אף אחד לא יכול להחליט לחיות חוץ ממך, וכבר הוכחת הרבה פעמים ש'יש לך את זה' בפרחי באך יש תמצית: Elm קוראים לה, שמיועדת לאנשים כמוך: (אני לוקחת אותה מדי פעם בעצמי

) היא מוגדרת כך: תמצית לאנשים חזקים ברגעים חלשים ולמה יש תמצית מיוחדת?? כי אדם חזק, משבריו קשים יותר והוא עלול לאבד את מקור כוחו. כמה דברים אני רוצה לומר לך: הצלחה וכישלון הם דברים יחסיים. כולנו חשות בזמן זה או אחר שנכשלנו עם ילדינו. הוריי, עד היום מנסים להבין איך ולמה 'יצאתי ככה'

- איפה הם טעו?!?

אדם מצליח הוא זה שקם לאחר שנפל. כישלון הוא אדם שהפסיק לקום. אז הדבר היחידי שאת צריכה לעשות כדי להפסיק להיות כישלון זה לקום אנחנו כאן - כתבי לנו כשאת רוצה לעשות שטויות. מניסיון חייך כילדה את יודעת שאין זה משנה עד כמה את לא עומדת בסטנדרטים הגבוהים שהצבת לעצמך, מסיפורך - את עדיין אימא טובה אלף מונים מאימך. ואם את רצית כל הזמן את אימא שלך, זה מובן מאליו ומתבקש שילדייך רוצים אותך חיה ואיתם. כל מה שאת צריכה זה להיות. ואם את אימא מספיק טובה (לעומת מושלמת...) את אימא טובה יותר מרבות אחרות. זוכרת את אימך האומנה? זו שעזבת לטובת אימך? האם את יכולה לומר שהיא נכשלה כאימא? האם את יכולה להחזיק לחובתה את בחירתך שלך? את שופטת עצמך בחומרה. אל תעשי את זה למענם, ובטח לא למענינו. עשי את זה כי את יודעת שבין כל הדברים הרעים, יש נקודות אור קטנות שיכולות להמעלים את החשיכה. לכי לאט... אל תנסי אפילו להאיר את הכל במכה. הדליקי נרות. נקודות אור קטנות - קבעי אותן במציאות שלך. סדרי את הדברים אחד אחד - את יכולה!! את מסוגלת!! בקשי עזרה מהסובבים אותך - את אדם חזק, אבל לא סופרוומן. כל נקודת אור קטנה, תיתווסף לקודמת ותגדיל את האור. עד שחייך יהיו שוב מוארים, אולי לא בשמש אחת גדולה, אבל באלפי נרות מרהיבים. אנחנו כאן - תמיד!! להקשיב, לומר מילה טובה, לעודד, לחזק ואפילו להזדהות. את יכולה!! - את חזקה יותר מהנסיבות אני שולחת לך

זה אינו חיבוק רגיל. זהו חיבוק עוטף שנמצא שם בשבילך תמיד. קחי אותו ושימרי לך אותו לעת מצוקה. כשאת לבדך והמצוקה משתלטת, קחי את ה

והניחי אותו על כתפייך תני לו לכסות את גבך ולעטוף אותך כמו רחם. שאבי ממנו את החום והביטחון שחסר לך. את יכולה לשבת איתו, לשכב איתו או להלך איתו כל היום. הוא אינו נגמר - רק מתעצם ככל שאת משתמשת בו והוא אינו מעיק כי הוא חסר משקל לחלוטין (בניגוד אלי

) אנחנו כולנו איתך בתוך החיבוק הזה, תני לנו להיות המצע הרך עליו את נופלת כשאת מרגישה נופלת לתהום. לסיום, שאלה: בת כמה את היום?

 

[ה ס י פ ו ר ש ל י]

תודה מתוקה ../images/Emo24.gif

את אותם דברים שכתבת לי אני אומרת לעצמי כל יום, אני באמת עושה מאמצים להתחזק, כל יום אני מגייסת את כל הכוחות שלי כדי לשרוד, וכל יום שעובר אני אומרת לעצמי יופי הצלחת.. ברצון למות אני בעצם מחפשת את השקט והשלווה, אני בת 39, ובלי שחצנות אני באמת חושבת שהגיע הזמן שאני אנוח, ויתחיל להינות מחיי. ביום שבת התעוררתי מחלום שהיה לי, ניסתי להיזכר בו מיד כשהתעוררתי אך לא הצלחתי, בהרגשה שלי הוא היה "כבד" לכן התעוררתי, מה שאני כן זוכרת זה את הסוף שלו, עמד שם בחור, אני ביקשתי ממנו שיחבק אותי חזק, והוא חיבק ובדיוק התעוררתי שומתי לב שיש לי דמעות בעיניים.... תודה לך מתוקה

 

[virlomi]

../images/Emo24.gifאת הצלחה

לפחות בעיני שכל-כך רחוקה מסיפורים כאלה. את יודעת את זה עמוק בתוכך את יודעת שאת מסוגלת לעבור את זה שאת לא כישלון שאת הצלחה. לגדול כך ועדיין לתת מעצמך כלכך הרבה לאחרים. תמיד לסלוח ועל הכל. כל השנים דאגת וטיפלת באחרים - הגיע הזמן לדאוג לעצמך. ללמוד משהו שיעשה לך טוב אולי איזשהי מלאכת יד, תכשיטנות או משהו דומה. או ללמוד רפואה אלטרנטיבית - להשתתף בסדנה לגילוי עצמי. ללמוד ריקי או שיאצו. אולי להתנדב ולעזור לאחרים. או דווקא לעזוב הכל ולצאת לטיול ארוך בהודו. אני חושבת שדווקא לנוח. את עוד צעירה יש לך זמן עוד להגשים חלומות. דברים שכשהיית ילדה חלמת עליהם וכל פעם נראו רחוקים יותר ויותר. זה לא מאוחר לשום דבר.

 

[ה ס י פ ו ר ש ל י]

תודה מתוקות ../images/Emo24.gif

 

[GraspOfAir]

את אישה מדהימה

על העמידה שלך בקשיים האלה, ועל אינספור הפעמים שחילצת את עצמך במו ידייך מהתהום. אני מחזיק לך אצבעות שתמשיכי להחזיק מעמד ואף יותר מזה - למצוא את המנוחה והאושר שלך. אם עברת את תלאות החיים שלך, ואת יחסית בריאה היום, ובעלת משפחה, הרי שזה נועד שתוכלי להינות מפרי עמלך, וגם אולי מפרי סיבלך. יש לי רשומה שכתבתי בבלוג שלי לפני כחודשיים, ואני מקווה שתוכלי להיעזר בה: לקטוף את מנת האושר. שיהיו לך המון מנוחה אושר ואושר, מעתה ועד עולם

אויר לנשימה