אטלנטיס 01X6 Childhood's End

[אדרקולוס]

סתם פרק . . .

פרק חמוד, נחמד לייט הייתי אומר, לא משהו בכלל בסופו של דבר... כבר מההתחלה זה כבר היה ברור שה"הקרבת קורבנות" זה בעצם אמצעי לדילול אוכלוסין, ולא בגלל הקטע של הצעירות או משהו כזה (וואי לרגע זה היה נשמע מאוד מוזר לשמוע את עצמי כותב את זה.. חחחח... ) האמת, כשאני חושב על זה, הקטע של הדילול אוכלוסין מעלה בי שתי אפשרויות כאלו: 1. אם הם היו רוצים הם דווקא היו יכולים להשתמש בקטע הזה של ה"גיל 24" כפיתוח לעלילה, כלומר שמסתבר בעצם שהריית' לא יכולים לינוק את חייו של אדם מתחת לגיל מסויים, בגלל כך וכך סיבות וכך אולי גם למצוא דרכים להילחם בהם, וכו' וכו', אבל שיהיה.. יש לי כמה רעיונות, אבל לא אדון בהן כאן מפאת חוסר עניין ככל הנראה לציבור. מי שמשום מה יהיה מעוניין לשמוע מוזמן לשרשר לי בנפרד (מה שאני מן הסתם לא צופה שיקרה, אבל בכל זאת ). 2. זה רק נידמה לי או שהפרק הזה דומה בקטע של ה"דלדול אוכלוסין" לפרק ההוא מהעונה הקודמת (השביעית) של ס"ג-1 על הכוכב ההוא שהאוכלוסייה נמצאת בתוך בועה כזאתי שמסביבה הכל רעיל וכאלה וכל התושבים מחוברים למחשב הזה שמקצץ כל הזמן את מס' התושבים וכו' . . .

 

[subatoi]

1. אתה תמיד יכול לכתוב

(למרות שלא הבנתי למה אתה מתכוון). בשביל זה יש פורום. 2. יש דימיון מסוים, אינדיד.

 

[kinspirit]

אני לא בדיוק מבינה

למה אתה לא רואה לנכון לפתח דיון בפורום לרעיונות שלך. הרי בדיוק בשביל זה הפורום קיים. ומצטערת, אבל לא לכולם היה ברור שמדובר בדרך לדילול האוכלוסיה. אני חשבתי שזה סתם אמונה טפלה שדבקה לאורך השנים.

 

[alond]

אף אחד לא מתייחס לשם הפרק?

childhood's end? אחד הספרים המעולים ביותק שקראתי וקלאסיקת מד"ב. שם הפרק היה בהחלט פרובוקטיבי למי שקרא את הספר ובהחלט לא קיים. בלי קשר, פרק נחמד אבל שם הפרק היה צריך להיות אחר.

 

[subatoi]

של מי ועל מה הספר?

מוכר לי, אבל אני לא מזהה בדיוק.

 

[alond]

you're shitting me

אחד מהספרים הידועים ביותר במד"ב! |אנחה| ספר משנות החמישים של קלארק על הארץ בעתיד הלא רחוק. חייזרים מגיעים ומתחילים לסדר פה קצת את העניינים אבל לא מראים את פניהם. הם נראים קצת כמו שדים וזה גורם לקצת בהלה. בכולופן, החייזרים באו להכין אותם למעשה לזה שמגיע דור של ילדים שכולם יצטרפו למעין אוסף של יצורים שמהווה אולטרה חייזר כזה עליון. זה אומר שלא יהיה עוד דור לאנושיים. עצוב. ספר מעולה.

 

[subatoi]

הכרתי את השם, גם בעברית

"קץ הילדות", אני מניח, לא? לא יוצא לי לקרוא הרבה מד"ב, לצערי, זה לא שאני לא רוצה

.

 

[alond]

אפשר גם לראות מאמאזון

http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/0345347951/qid=1118752199/sr=2-1/ref=pd_bbs_b_2_1/002-1795461-2324028

 

[kinspirit]

חצי סנט שלי

*אנחה* לצערי אני מוצאת שאין לי הרבה מה להגיד על הפרקים של אטלנטיס, נכון לעכשיו בכל מקרה. הנושא של השחקן המוכר (אליוט מSG1) כבר עלה כאן לדיון ולכן אני רק אציין (כמו שכבר ציינתי בדיוני עבר) שמחזור השחקנים, בעוד שהוא מובן בהחלט, הוא אחד הדברים שאני הכי לא אוהבת בסדרות. זה פוגם באמינות של הסדרה, וכאשר רואים את השחקן על המסך, הוא סוחב איתו על כתפיו את התפקיד שמוכר לנו. אין מה לעשות, כאשר אנחנו רואים שחקן בדמות של יותר משתי שניות, אנחנו מקשרים (לעד) את השחקן עם הדמות הזאת. כאשר רואים אותו שוב בתפקיד אחר, הדמות היא איננה "טבולה ראסה" כמו שאר הדמויות שאנחנו פוגשים לראשונה, הפעם אנחנו לא יכולים שלא להתייחס לדמות שכבר מוכרת לנו בעבר. מבולבלים? גם אני. במילים פשוטות יותר - כאשר אנחנו רואים את מייקל שאנקס בפרק של אנדרומדה, אנחנו לא יכולים לנתק אותו מדניאל ג'קסון. כאשר אנחנו רואים את הדמות של הבחור הצעיר בפרק הנ"ל של אטלנטיס - אנחנו לא יכולים לנתק אותו מאליוט של SG1. כך, במקום שהדמות תהיה אמינה, כשאנחנו רואים את הדמות על המסך, התגובה הראשונה שלנו היא לקשרה לאליוט ואז להזכיר לראש שלנו לעשות את הסוויץ הזה שישנה את נקודת המבט. עצם העובדה שעלינו לעשות זאת פוגמת בריכוז ובהנאה השלמה מהפרק. מצד שני, יכול להיות שזה רק אצלי

רודני והילדים בהחלט היה אחד הקטעים החזקים של הפרק. יש לציין שהדמות של רודני עוברת טרנספורמציה באטלנטיס. בSG1 הוא היה שם רק כדי לעצבן אותנו (ועשה את זה היטב) ובמעבר לאטלנטיס פתאום מנסים לגרום לנו לראות אותו באור שונה. פתאום כל הדברים שהוא עושה מתוך יהירות נמצאים שם כדי לגרום לנו לצחוק ממנו ולסמפט אותו. ככה גם במקרה הזה - גם כאשר הוא צעק על שני הילדים הקטנים והתייחס אליהם לא יפה, עדיין אנחנו לא יכולים לשנוא אותו. והעובדה שבסוף הפרק הוא לא משנה את היחס לילדים לחלוטין, גורמת לזה להיות אמין. נכון, הוא יותר נחמד אליהם, אבל הוא גם בעיקר חסר אונים איתם - וזה מה שאנחנו צריכים לצאת איתו בסוף הפרק. רודני לא היה מגעיל לילדים כי הוא מגעיל, הוא התנהג ככה בגלל שהוא לא ידע מה לעשות איתם, הוא היה חסר אונים מול שני ילדים קטנים (וקרציות

). בכל הנוגע לנושא של הפרק, אני חושבת שהכותבים העיזו לעשות כאן משהו די..טוב, נועז. גם בSG1 היו פרקים על ילדים מסכנים, כמו לדוגמה learning curve שם המוח של הילדים נמחק לחלוטין בשלב כלשהו והשאיר אותם חסרי יכולות לחלוטין. אבל פה באטלנטיס הם העזו לדבר על נושא אחר - התאבדויות של צעירים. מתחת לכל המעטה של סיפור דרמטי מסופר היטב, מדובר פה על קבוצה של ילדים אשר חיים חיים של מבוגרים כבר בגיל צעיר ושמתאבדים בגיל 25. כולם מתאבדים בגיל 25, וזה נעשה במשך זמן די רב (ולחינם כפי שאנחנו מגלים מאוחר יותר). אני חושבת שהפרק קצת מפספס את המרכז שלו בכך שהאירועים מסביב, עם הZPM מכסים על הדגש הנושא הזה. אני חושבת שהיו צריכים לשים יותר דגש על זה, ועל הנסיונות של שאפרד להסביר להם שהם טועים בצורת החיים שלהם, בלי בהכרח קשר לריית', יותר בכך שהם טועים שהם מפסיקים את החיים שלהם בגיל 25. זה נעשה, אבל מועט מדי לטעמי. המממ...זהו נראה לי. יצא בסוף סנט שלם

 

[subatoi]

הוא לא יכול היה לומר להם את זה

בלי הקשר לריית', כי הם עשו את זה רק בגלל הריית'. אז הוא פשוט ניסה לומר להם שזה לא הכרחי וחבל. אם הוא היה פותח איתם דיון פילוסופי על כמה זה חבל בכלל להפסיק את החיים בגיל כ"כ מוקדם, כל טענה שלו היתה נסתרת בטענה של "אבל הריית' יבואו". טענה מוצדקת לחלוטין מבחינתם. אבל כן, זה היה יכול להתפתח למשהו יותר עמוק, אבל לא במגבלות הסיפור, לדעתי. ובקשר לשחקנים הממוחזרים, אני מניח שהמפיקים בונים על זה שאחוז "אלה שזוכרים את כל הפרצופים של הדמויות מכל הפרקים" (=פסיכים, כמונו) הוא די קטן. ולכן זה לא ממש מדאיג אותם.

 

[lenin972]

בקשר לזמן השיכנוע, מסכים איתך

אחרי ש25 שנה דגרו לך על השכל שבגיל 25 אתה צריך להתאבד, אתה לא משנה את דעתך תוך שנייה בגלל כמה זרים שבאו ואמרו לך את זה. הם היו צריכים להשקיע הרבה יותר בזה.