חמוד נורא
כמו שכבר כתבתי פה ליד, לקחו נושא נדוש של "ילדים לבד בכוכב" ועשו ממנו משהו מגניב. אז כן, גם סיפורים של תרבות שמתאבדת בגיל מסוים כבר ראינו (half life של TNG) אבל זה היה סיפור מעניין ושונה לחלוטין. סופסוף גם ראינו כוכב אחר בסיפור מלא, בצורה מסודרת. קצת להתאוורר מהבסיס הרגיל שלהם ולחרוש את הגלקסיה. כמו שכבר הזכירו לפני, ההתלבטויות המוסריות של אם לגנוב משהו מתרבות שבכלל לא מודעת לו, ממש היו במקום. ראינו את המוסריות של וויר לעומת קלות הדעת של רודני. רודני היה אלוף (גם) בפרק הזה. כל הפרצופים שלו כשהוא סובל, הפרצופים שלו כשהוא מתאמץ, לראות את רודני רץ ומתנשף, ממש לסמפט את הבחור.
על רודני והילדים שנשלחו "לפקוח עין" (שזה כבר גדול בפני עצמו) כבר כתבנו פה במקום אחר בשרשור הזה. "עיר הילדים" נורא העלתה אסוציאציות לעיר הילדים של פיטר פן, של ארץ לעולם לא. גם ויזאולית. פורד על מקיי: Mean Old Man
ולסיום, לא הבנתי משהו אחד - איך זה שהאוכלוסיה מתה בגיל 25 פותר את בעיית גידול האוכלוסיה? זה אולי מאט את הגידול, אבל האוכלוסיה עדיין גדלה, כל עוד נולדים יותר ילדים מאשר "מבוגרים" מתאבדים. לא ברור.