+ שאלה

pif

New member
אני אנסה טיפה לעזור.

עד כמה שאני יכול, כי בעצמי אני לא מרגיש שאני מבין את זה לחלטין. אפשר לפתח גמישות תוך כדי עבודה עם כאב. ללכת מעבר לו, למשוך אותו עוד קצת, לנשום אליו / ממנו / לידו... ויעידו אלפי רקדנים ספורטאים ולולינים למיניהם שאפשר. ואפשר גם בלי! גמישות היא לא רק מתיחה של הגוף, של שרירים, גידים. גמישות היא גם ריכוך של הגוף, של שרירים, גידים. גמישות היא גם הרפיה. גמישות היא גם גמישות של המחשבה. גמישות היא גם גמישות של ההוויה. גמישות היא גם הנאה ונינוחות, אולי אפילו אהבה. גמישות היא עוד הרבה דברים מלבד מתיחה של הגוף! למעשה, יכולת מתיחה כזו היא רק ביטוי לגמישות. אפשר בהחלט לקחת את עצמנו ולמתוח עד שנרגיש כאב מסויים, ואז נמתח עוד קצת כדי להפוך אותו לממשי, ואז כשהוא מול העינים נמתח אותו לגמרי, ושניה לפני שאנחנו מסיימים ניתן עוד מתיחה הגונה, אז מה אם לי כואב, לגוף זה טוב, הוא לומד להיות גמיש. היתרון הבולט בעבודה כזו הוא מהירות השינוי. אין ספק שהגוף יגיב לעבודה כזו בהתגמשות מהירה (או שיש ספק?!?!). מה שכן הוא יעשה את זה תחת לחץ! הוא יתיחס אל המצב הזה כאנורמלי ויקצה לו את שמשאבים הדרושים לכך, על חשבון אחרים! - מה שיצור חוסר איזון מסויים, חוסר הרמוניה. במידה ונעצור מלאנוס אותו לגמישות הוא יקפוץ על ההזדמנות ויחזור למצב הנורמלי מבחינתו ויאבד מידה ניכרת מהגמישות. ואפשר לבוא אל הנושא הזה גם אחרת. ולנסות להבין שביננו לבין הגוף שלנו קיימת מערכת יחסים מלאה. ושהגוף שלנו הוא פחות או יותר היחידי שיש לנו, ושהוא אמור להספיק להרבה זמן. ועם הגישה הזו לגשת אל עבודת הגמישות. ולעצור שניה לפני שיש כאב! זה שאין כאב לא אומר שאין מתיחה!!! אם תגרדו בגב העליון תכאב לכם היד??? איך זה? הרי יש מתיחה בשרירים האחוריים שלה?!?!?! ואם תכנסו לתנוחה גמשות מסויימת, ותעצרו רגע לפני שכואב, אבל לא נטול מתיחה. ובתנוחה הזו תאפשרו לגוף לנשום נשימות בטן עמוקות וטובות, ותביאו את עצמכם להרפיה, ותחדדו את החישה שלכם את הגוף עד למצב שתרגישו את הגוף כולו, ותנשמו אל כולו, ואל המתיחה. ובמקום מחשבות של: "..אני אלך לכאב, לאיפו שקשה ואעבוד.." תלטפו את הנוכחות שלכם במחשבות כמו "..נעים לי להתגמש, כיף לי ככה להמתח.." ובדמיון שלכם תראו את עצמכם סנטימטר נוסף מאיפו שאתם..... הגוף אט אט ילמד את התנוחה! הגוף בדרכו יגיע למקום חדש, התנוחה תהיה עבור הגוף מקום, שמרגע לרגע הוא מכיר טוב יותר. ועוד מקום שנעים לו בו, שהוא מרגיש בו שיפור, התקדמות. ברגע הזה ממש, כמו במטה של קסם, הגוף מעצמו, במלי שיוכל להתאפק, ינזל לעומק התנוחה אל אותו סנטימטר דמיוני, בהנאה גמורה, ובגמישות לשמה. אני אסיים פה. אם הייתי מעורפל קצת אז סליחה. אני בכל זאת ער מהשעה הזו בדיוק, רק ביום האתמול. בכל אופן מקווה שעזרתי ולו במעט. אני הולך להתגמש לי באיזו מיטה.
 

deep ocean

New member
ואאאאאאאאאאאהההההההההההההה

איזה הסבר מופלא!!!!!!!!!!!!
מעורפל? הלוואי על כולם להיות מעורפלים כמוך. איזה מעורפל... הסברת את עצמך מצויין!!!!!!! קיבלתי הסבר נ-ה-ד-ר. תודה!
 

מיקוששש

New member
שיפוט וטוהר המילה!

"אני קולטת דברים כל כך לאט!!!!!!!" אם תגידי זאת על עצמך, תמשיכי להאמין בזה, וזה רק יתגבר. לכל אחד יש יכולת קליטה, עיכול וזיכרון שונה. תתמקדי בעצמך ולא בחברי הקבוצה. יש תרגילים שלפעמים קל לנו יותר לקלוט, ויש תרגילים שלפעמים קשה לנו יותר לקלוט. את לא מכונה, והקליטה שלך משתנה בגלל תנאים מסויימים בכל רגע נתון. מה שבטוח הוא שהרצת מחשבות שליליות בראש, שלא עזרו לך לקלוט את התרגיל. "הוא הראה לנו תרגיל חדש וכולם התחילו לעשות אותו ואני פשוט הסתכלתי וכל הזמן התבלבלתי עם הרגלים שלי ועם כל הכיוונים!!!" "זה מעצבן, אני הסתכלתי עליו שוב פעם ושוב פעם וניסיתי לקלוט את התנועות שלו אבל זה פשוט לא נקלט!!!!" "וברגע שהצלחתי לקלוט תנועה אחת לא יכולתי לקשר את התנועות ביחד ובכלל לא זכרתי איך עושים את זה..." כתבת - "זה מעצבן!!!!" זה סגנון המחשבות שהרצת בתוכך. במקום להגיד- "זה קל! זה נעים! זה הופך קל מרגע לרגע", אמרת לעצמך - "זה מעצבן, זה קשה, לא הולך לי" הכבדת על עצמך עם המחשבות שלך, וכך היה לך עוד יותר קשה לקלוט את התרגיל החדש. בפעם הבאה שיש תרגיל שאת מרגישה שאת מתקשה בו: א. תפסיקי להשוות את עצמך לאחרים (מוביל לשיפוט) ב. תזהי את המחשבות שיש בתוכך, אם הן עוזרות לך (זה קל), או מעכבות אותך (זה קשה) ג. תשני את המחשבות (תגידי לעצמך כמה זה קל ונעים) המילים שאנו אומרים לעצמנו בתוכנו משפיעות עלינו. אם תגידי לעצמך שאת דפוקה וקולטת לאט, זה מה שיקרה. אם תגידי לעצמך שקשה לך, יהיה לך קשה. אם תגידי לעצמך שקל לך, יהיה לך קל. המילים הם קסם. את יכולה בקסם הזה לחולל נפלאות ואת יכולה בקסם הזה גם לחולל הריסות
 

MsPiggy

New member
את צודקת

נראה לי שהבעיה שלי נובעת מזה שאני כל הזמן משווה את עצמי לתלמידים האחרים.... יש דברים שאני יותר טובה בהם ויש דברים שאני פחות - ואני יודעת שאם אני לא מבינה משהו אני פשוט צריכה להתאמן על זה עוד קצת עד שאני אבין. תודה.
 

מיקוששש

New member
גם אני

שפטתי את עצמי מאד, עד שהבנתי כמה דברים: 1. אני טובה יותר בדברים מסוייים ובאחרים פחות. זה בסדר וזה נהדר. 2. לעולם לא להשוות את עצמי לאחרים. אם כבר אני יכולה להשוות את קצב ההתקדמות שלי לעצמי. למשל, לפני חודש עשיתי כך, ועכשיו אני כך. איזה יופי, התקדמתי מאד.
 

MsPiggy

New member
../images/Emo6.gif

לי יש בעיה עם זה - כי אני רגילה להיות טובה בהכל, לךהצטיין... אני לא רגילה להשאר מאחורה וכנראה בגלל זה זה מפריע לי כל כך, אבל אני יודעת שאני צריכה ללכת בקצב שלי.
 

מיקוששש

New member
מאותה סיבה

אני שפטתי את עצמי. זאת הנטייה שהיתה לי. להצטיין בהכל. את לא צריכה להישאר מחוייבת לתכונות/התנהגויות ששירתו אותך בעבר. את מוזמנת לשחרר אותם לחופשי
שיפוט לא מועיל. הוא לא יעזור לנו להצטיין, אלא רק יפריע לנו להתקדם. בקיצור, כמו שאמרת, ללכת בקצב שלך. זה באמת הכי טוב
 

המטאטא

New member
התלמיד הטוב (קצת ארוך...)

קשה להיות תלמיד טוב. כשאנחנו מתחילים ללמוד משהו חדש, אנחנו בדרך נמצאים בשטח לא מוכר: על מה הוא מדבר? איך אני אמורה לעשות את זה? מכיוון שכך אנחנו בהכרח "עושים שגיאות", ולא מבינים מהן השגיאות שלנו או איך לתקן אותן. בקיצור, אנחנו נמצאים בערפל. תלמיד טוב צריך שני דברים: נכונות ללמוד ובטחון עצמי. הנכונות ללמוד היא הנכונות ללכת לאיבוד, לדעת מראש שתעשה טעויות ושזה ייקח זמן. בטחון עצמי הוא היכולת של התלמיד לוותר על המקום הנוח שבו הוא נמצא, לשים את עצמו בידיים זרות (מורה, ספר, קלטת וידיאו) ולבטוח במורה. בקיצור, להיות מוכן להשתנות. זהו אחד מהדברים הקשים ביותר, לפי דעתי. קשה לנו ללכת לאיבוד ולהרגיש חסרי אונים, טיפשים, מגושמים... רק אדם שבוטח בעצמו וביכולותיו יכול להרשות לעצמו להיות "חסר אונים", "טיפש" או "מגושם", מכיוון שהוא יודע שהדברים האלה הם משהו שנמצא בידיים שלו. בטחון עצמי זאת היכולת להיות פתוח כלפי המורה, ומצד שני, היכולת לשמור על עצמך מול המורה. זאת היכולת לקחת את מה שאתה צריך, ללמוד את מה שרצית, לקלוט את הדברים שיפתחו ויעשירו אותך, ובו זמנית לא לאבד את עצמך. מורה אמיתי לא רוצה חסיד שוטה, שכל הזמן תלוי במורה שלו. מורה אמיתי רוצה תלמיד שיש לו משהו עצמאי משלו, שנשמרה למרות השינוי עקב הלימוד. אנשים רבים נוטים להיות או "חסידים שוטים" (וואו, הוא כזה חכם. הוא בטח יעזור לי. "המורה, המורה! מהו סוד הקיום?") או "ילדים רעים" (אוף, המורה הזה משעמם. הוא בכלל נורא טיפש. הוא לא מבין שאני בכלל מגיע מגישה אחרת לחלוטין, ולכן זה בכלל לא רלוונטי. "המורה, אבל זה בכלל לא נכון!"). יחסית מעטים הם ה"תלמידים טובים", שמסוגלים לקבל בלי לאבד. מעבר לכל העצות הטובות שניתנו לך כאן, העצה שלי היא שתנסי להיות "תלמידה טובה".
 

_alon_

New member
../images/Emo36.gif../images/Emo26.gif../images/Emo45.gif../images/Emo31.gif

גם לי יש ימים פחות טובים ויותר טובים באימון, כולנו ביחד באותה צרה. לגבי הגמישות, אמרו פה כן להכאיב כי אין דרך אחרת ואמרו לא להכאיב. המורה שלי אומר שצריך לעשות חימום ואז לעבוד על הגמישות. כפיפות איטיות עם הוצאת אויר. צריך לחוש כאב אבל לא כאבים של יולדת שעוד שניה תקבל אפידורל :-;
 

TMCCHAN

New member
לכל החברים הנחמדים ובמיוחד לגברתי ב

לכל החברים הנחמדים ובמיוחד לגברתי בעלת השאלה הראשית! אני נכון להיום מורה לקונג פו ראיתי מאות תלמידים באים והולכים, לדעתי הם הלכו כי לא היה נוח להם משהו בשעור. יכול להיות שזו המשמעת, אולי התרגילים, אך לחלק גדול מאוד מהעזיבה מתחיל בגלל גמישות. כאשר נבקש מתלמיד להרים את הרגל לכוון הראש והוא לי יכול להתרחק אם הרגל יותר מחצי מטר מהרצפה זה משביז. אני בטוח מאוד בדרכי וכמעט לא מאמין שיש דרך לגמישות ללא כאב, אך השמח אם משהו מהנוכחים יוכיח לי שיש דרך אחרת. בארץ גם מאמינים שאסור לעשות ניעות כי זה הורס את השריר, אך יש כמה מליוני סינים שעושים ניעות וגמישות כואבת ובכל זאת חיים עד גיל גבוה מאוד. כמו שאמרתי קודם השמח להפגש או לדבר אם כל אחד וללמוד מכם. בהצלחה בהמשך.
 

Lagrangian

New member
לי אמרו

על מאסטרים לסגנון צ´ן שהם מגיעים לישיבת המשוכה בלי לעבוד על גמישות עד כאב, אלא בעזרת הרבה תרגול והרפיה..
 
גמישות

ככה אני עושה: 1) מגיע למקום המקסימלי שאני יכול. 2) משחרר אויר... ככל שאני נושף יותר כך אני יכול להגדיל את טווח הגמישות. לפי הבנתי, הנשיפה מוציאה את הרעלים ואת הפסולת מן השרירים ומאפשרת לנו להגיע לטווח התנועה המקסימלי. 3) מגיע עד למקום שכואב. ברגע זה אני יכול לבחור: א) להיכנס לתוך הכאב ולחוות אותו. ב) לא להיכנס לכאב. אני אישית לא מאמין שניתן לעשות משהו בלי קצת כאב... מילת המפתח: *קצת* פעם הייתי נוהג להכאיב לעצמי מאוד כי הייתי מאמין שככל שאני אכאב יותר ככה יהיה לי יותר קל ואני יותר אתפתח.... היום אני מכבד את הכאב ונכנס אליו טיפין טיפין. הכאב מייצג את הפוטנציאל הלא-ממומש שלנו. במקרה הפרטי הזה הפוטנציאל הגופני. כל אחד מאיתנו נולד עם פוטנציאל להיות גמיש כמו חתול... (טוב נו אולי לא כמו חתול אלא כמו אדם, וזה גם נכון שלכל-אחד ישנו פוטנציאל גופני-גנטי שונה)........................... חוסר-גמישות מייצג את אי-מיצוי הפוטנציאל (הגופני) אי-מיצוי פוטנציאל כלשהו = כאב ..... תמיד! זאת אומרת, הכאב הכי גדול של האדם הוא כאשר הוא אינו ממצה את הפוטנציאלים שלו....... (תסכול עמוק שמתבטא גם בכאב פיזי ובמגבלות גופניות שאינן מדרך הטבע) וכדי לממש אותם חייבים להתחבר תחילה לתחושת הכאב הזאת, ואז לעבור דרכה! THE ONLY WAY IS THROUGH.... מישהו כבר אמר את זה כאן. קסם אמיתי
 
למעלה