אני אנסה טיפה לעזור.
עד כמה שאני יכול, כי בעצמי אני לא מרגיש שאני מבין את זה לחלטין. אפשר לפתח גמישות תוך כדי עבודה עם כאב. ללכת מעבר לו, למשוך אותו עוד קצת, לנשום אליו / ממנו / לידו... ויעידו אלפי רקדנים ספורטאים ולולינים למיניהם שאפשר. ואפשר גם בלי! גמישות היא לא רק מתיחה של הגוף, של שרירים, גידים. גמישות היא גם ריכוך של הגוף, של שרירים, גידים. גמישות היא גם הרפיה. גמישות היא גם גמישות של המחשבה. גמישות היא גם גמישות של ההוויה. גמישות היא גם הנאה ונינוחות, אולי אפילו אהבה. גמישות היא עוד הרבה דברים מלבד מתיחה של הגוף! למעשה, יכולת מתיחה כזו היא רק ביטוי לגמישות. אפשר בהחלט לקחת את עצמנו ולמתוח עד שנרגיש כאב מסויים, ואז נמתח עוד קצת כדי להפוך אותו לממשי, ואז כשהוא מול העינים נמתח אותו לגמרי, ושניה לפני שאנחנו מסיימים ניתן עוד מתיחה הגונה, אז מה אם לי כואב, לגוף זה טוב, הוא לומד להיות גמיש. היתרון הבולט בעבודה כזו הוא מהירות השינוי. אין ספק שהגוף יגיב לעבודה כזו בהתגמשות מהירה (או שיש ספק?!?!). מה שכן הוא יעשה את זה תחת לחץ! הוא יתיחס אל המצב הזה כאנורמלי ויקצה לו את שמשאבים הדרושים לכך, על חשבון אחרים! - מה שיצור חוסר איזון מסויים, חוסר הרמוניה. במידה ונעצור מלאנוס אותו לגמישות הוא יקפוץ על ההזדמנות ויחזור למצב הנורמלי מבחינתו ויאבד מידה ניכרת מהגמישות. ואפשר לבוא אל הנושא הזה גם אחרת. ולנסות להבין שביננו לבין הגוף שלנו קיימת מערכת יחסים מלאה. ושהגוף שלנו הוא פחות או יותר היחידי שיש לנו, ושהוא אמור להספיק להרבה זמן. ועם הגישה הזו לגשת אל עבודת הגמישות. ולעצור שניה לפני שיש כאב! זה שאין כאב לא אומר שאין מתיחה!!! אם תגרדו בגב העליון תכאב לכם היד??? איך זה? הרי יש מתיחה בשרירים האחוריים שלה?!?!?! ואם תכנסו לתנוחה גמשות מסויימת, ותעצרו רגע לפני שכואב, אבל לא נטול מתיחה. ובתנוחה הזו תאפשרו לגוף לנשום נשימות בטן עמוקות וטובות, ותביאו את עצמכם להרפיה, ותחדדו את החישה שלכם את הגוף עד למצב שתרגישו את הגוף כולו, ותנשמו אל כולו, ואל המתיחה. ובמקום מחשבות של: "..אני אלך לכאב, לאיפו שקשה ואעבוד.." תלטפו את הנוכחות שלכם במחשבות כמו "..נעים לי להתגמש, כיף לי ככה להמתח.." ובדמיון שלכם תראו את עצמכם סנטימטר נוסף מאיפו שאתם..... הגוף אט אט ילמד את התנוחה! הגוף בדרכו יגיע למקום חדש, התנוחה תהיה עבור הגוף מקום, שמרגע לרגע הוא מכיר טוב יותר. ועוד מקום שנעים לו בו, שהוא מרגיש בו שיפור, התקדמות. ברגע הזה ממש, כמו במטה של קסם, הגוף מעצמו, במלי שיוכל להתאפק, ינזל לעומק התנוחה אל אותו סנטימטר דמיוני, בהנאה גמורה, ובגמישות לשמה. אני אסיים פה. אם הייתי מעורפל קצת אז סליחה. אני בכל זאת ער מהשעה הזו בדיוק, רק ביום האתמול. בכל אופן מקווה שעזרתי ולו במעט. אני הולך להתגמש לי באיזו מיטה.
עד כמה שאני יכול, כי בעצמי אני לא מרגיש שאני מבין את זה לחלטין. אפשר לפתח גמישות תוך כדי עבודה עם כאב. ללכת מעבר לו, למשוך אותו עוד קצת, לנשום אליו / ממנו / לידו... ויעידו אלפי רקדנים ספורטאים ולולינים למיניהם שאפשר. ואפשר גם בלי! גמישות היא לא רק מתיחה של הגוף, של שרירים, גידים. גמישות היא גם ריכוך של הגוף, של שרירים, גידים. גמישות היא גם הרפיה. גמישות היא גם גמישות של המחשבה. גמישות היא גם גמישות של ההוויה. גמישות היא גם הנאה ונינוחות, אולי אפילו אהבה. גמישות היא עוד הרבה דברים מלבד מתיחה של הגוף! למעשה, יכולת מתיחה כזו היא רק ביטוי לגמישות. אפשר בהחלט לקחת את עצמנו ולמתוח עד שנרגיש כאב מסויים, ואז נמתח עוד קצת כדי להפוך אותו לממשי, ואז כשהוא מול העינים נמתח אותו לגמרי, ושניה לפני שאנחנו מסיימים ניתן עוד מתיחה הגונה, אז מה אם לי כואב, לגוף זה טוב, הוא לומד להיות גמיש. היתרון הבולט בעבודה כזו הוא מהירות השינוי. אין ספק שהגוף יגיב לעבודה כזו בהתגמשות מהירה (או שיש ספק?!?!). מה שכן הוא יעשה את זה תחת לחץ! הוא יתיחס אל המצב הזה כאנורמלי ויקצה לו את שמשאבים הדרושים לכך, על חשבון אחרים! - מה שיצור חוסר איזון מסויים, חוסר הרמוניה. במידה ונעצור מלאנוס אותו לגמישות הוא יקפוץ על ההזדמנות ויחזור למצב הנורמלי מבחינתו ויאבד מידה ניכרת מהגמישות. ואפשר לבוא אל הנושא הזה גם אחרת. ולנסות להבין שביננו לבין הגוף שלנו קיימת מערכת יחסים מלאה. ושהגוף שלנו הוא פחות או יותר היחידי שיש לנו, ושהוא אמור להספיק להרבה זמן. ועם הגישה הזו לגשת אל עבודת הגמישות. ולעצור שניה לפני שיש כאב! זה שאין כאב לא אומר שאין מתיחה!!! אם תגרדו בגב העליון תכאב לכם היד??? איך זה? הרי יש מתיחה בשרירים האחוריים שלה?!?!?! ואם תכנסו לתנוחה גמשות מסויימת, ותעצרו רגע לפני שכואב, אבל לא נטול מתיחה. ובתנוחה הזו תאפשרו לגוף לנשום נשימות בטן עמוקות וטובות, ותביאו את עצמכם להרפיה, ותחדדו את החישה שלכם את הגוף עד למצב שתרגישו את הגוף כולו, ותנשמו אל כולו, ואל המתיחה. ובמקום מחשבות של: "..אני אלך לכאב, לאיפו שקשה ואעבוד.." תלטפו את הנוכחות שלכם במחשבות כמו "..נעים לי להתגמש, כיף לי ככה להמתח.." ובדמיון שלכם תראו את עצמכם סנטימטר נוסף מאיפו שאתם..... הגוף אט אט ילמד את התנוחה! הגוף בדרכו יגיע למקום חדש, התנוחה תהיה עבור הגוף מקום, שמרגע לרגע הוא מכיר טוב יותר. ועוד מקום שנעים לו בו, שהוא מרגיש בו שיפור, התקדמות. ברגע הזה ממש, כמו במטה של קסם, הגוף מעצמו, במלי שיוכל להתאפק, ינזל לעומק התנוחה אל אותו סנטימטר דמיוני, בהנאה גמורה, ובגמישות לשמה. אני אסיים פה. אם הייתי מעורפל קצת אז סליחה. אני בכל זאת ער מהשעה הזו בדיוק, רק ביום האתמול. בכל אופן מקווה שעזרתי ולו במעט. אני הולך להתגמש לי באיזו מיטה.
