"מצווה גדולה להיות בשמחה"-23/10/06
כל מה שיכול ומה שלא, להאמר על באר שבע נאמר אתמול, אם זה בכפיים, אם זה בשירה אדירה של הקהל ואם זה בטונים הגבוהים שהצליח להגיע אליהם עמיר אתמול. חשבתי לי לרגע, לצאת לטייל בתוך החפצים של עמיר בניון מרגע בו הרהר על הפרישה ועד לשיא הרגש של אתמול: "השם ישמור, עד מתי יאביסו את הקהל הקדוש הזה של אוהבי המוסיקה, במוסיקה רעה, רדודה, שטוחה ומזוייפת?? מה, האם כל מה שחברות התקליטים רוצות זה כסף ובעבור זה הן מוכנות להרוס כאן כל חלקה טובה?? האם ההישג הכי גדול של המוסיקה הישראלית אלו הם נינט והראל סקעת (זמר השנה, השם ירחם!!). די! הכל עד לכאן! אני לא אהיה חלק ממחריבייך, ישראל!! אם אדרש, אני מוכן לעשות הפסקה מהופעות, לעבוד על עוד דיסק איכותי ועל עוד מופע סופר איכותי, שישאיר את כולם עם פה פעור ויותר מזה - אני אתן למוסיקה, שהיא אהבת חיי את הכבוד הראוי לה ורק לה" אני בטוח עמיר, שבכל הופעה אתה מתבונן בקהל ואומר "היי בחיאת, הנה הבחור הזה עם המשקפיים שאוהב לחבק אותי אחרי כל הופעה שוב פעם הגיע, מה לא נמאס לו? ו"רגע, בשורה הראשונה זו החבורה הירושלמית, אם ירושלמית - איך זה שכל שבוע הם נודדים איתי לכל חלקי הארץ"? וגם... "בוא'נה, שוב פעם עזרא השאיר את הילדים בבית בלילה ובא לשמוע אותי?" מה לא נמאס לכם? עמיר בניון - התשובה היא לא לא לא לא ולא. ואתה יודע מה? כן, כבר קנינו כרטיסים לבית החייל בעוד חודש וחצי. אוהב אותך, איש ענק. ו-ל-ס-י-ו-ם: בהודעות הבאות אעלה לכאן מעט מקרוב ל-300 התמונות אשר אני וחברי יניב (שעדיין לא חזרה אליו הכרתו מאז ההופעה) צילמנו. אשריכם.