../images/Emo34.gifבחיי לא יאומן!
מכירים את העניין שלפעמים התהליך כל כך הדרגתי עד שמאוד קשה להתרשם מגודל השינוי, שככה מגיע טיפין טיפין?. אבל היום מצאתי את עצמי מסתכלת על רון ומתחילה להבין מה עבר הילד הזה בשנה פלוס האחרונות. מילד שהיה הולך לגן לפני כשנתיים בחוסר חשק בולט וכבר מרגע העליה להסעה פניו נפלו, הפך לילד שמתפקד יפה מאוד בכיתה (אמנם הרבה עדיין זקוף לסייעת הנפלאה המלווה אותו לא בצמוד במרבית היום אך למרות זאת), ילד שמתעורר בבוקר עם רצון ללכת לבית הספר, עצמאי בחשיבתו וכן אחראי לגבי משימותיו השונות. מבית עצוב ריק מחברים, הפכנו בית שאו שמלא בילדים, או שרון ממלא את בתי חבריו ליישוב. מתקשרים אליו אחר הצהריים, הוא הולך בשמחה לפעולות בתנועת הנוער של היישוב (שאליה הצטרפו בני כיתתו בשבוע שעבר), הוא הרבה פחות פסיבי, הוא שותף פעיל בכל אשר קורה לו. מילד מתבודד עד לפני כמה חודשים בהפסקות בבית הספר, אני מדווחת שהוא כמעט ולא בוחר עוד להתבודד והוא שותף פעיל גם במשחקים של בני כיתתו בהפסקות. הוא מספר חוויות על כל המתרחש בבית הספר וזאת לאחר שבשנים האחרונות היה בעיקר נימנע מכל סיפר כזה. והחשוב מכל: לא יודעת מה ילד יום , מה יקרה בעתיד, אך יש לי ילד עם ברק בעיניים, ילד מאושר. אני מביטה בו ולא מסוגלת להכיל את גודל השינוי. איזה כיף שהיה לנו גם את הרצון וגם את האומץ לעקור אל מקום מגורינו לכאן, לאן שאנו מתגוררים כיום, זה היה שווה כנראה. כל כך מאושרת, וחולקת איתכם (היכן אם לא פה?) תודה על ההקשבה
מכירים את העניין שלפעמים התהליך כל כך הדרגתי עד שמאוד קשה להתרשם מגודל השינוי, שככה מגיע טיפין טיפין?. אבל היום מצאתי את עצמי מסתכלת על רון ומתחילה להבין מה עבר הילד הזה בשנה פלוס האחרונות. מילד שהיה הולך לגן לפני כשנתיים בחוסר חשק בולט וכבר מרגע העליה להסעה פניו נפלו, הפך לילד שמתפקד יפה מאוד בכיתה (אמנם הרבה עדיין זקוף לסייעת הנפלאה המלווה אותו לא בצמוד במרבית היום אך למרות זאת), ילד שמתעורר בבוקר עם רצון ללכת לבית הספר, עצמאי בחשיבתו וכן אחראי לגבי משימותיו השונות. מבית עצוב ריק מחברים, הפכנו בית שאו שמלא בילדים, או שרון ממלא את בתי חבריו ליישוב. מתקשרים אליו אחר הצהריים, הוא הולך בשמחה לפעולות בתנועת הנוער של היישוב (שאליה הצטרפו בני כיתתו בשבוע שעבר), הוא הרבה פחות פסיבי, הוא שותף פעיל בכל אשר קורה לו. מילד מתבודד עד לפני כמה חודשים בהפסקות בבית הספר, אני מדווחת שהוא כמעט ולא בוחר עוד להתבודד והוא שותף פעיל גם במשחקים של בני כיתתו בהפסקות. הוא מספר חוויות על כל המתרחש בבית הספר וזאת לאחר שבשנים האחרונות היה בעיקר נימנע מכל סיפר כזה. והחשוב מכל: לא יודעת מה ילד יום , מה יקרה בעתיד, אך יש לי ילד עם ברק בעיניים, ילד מאושר. אני מביטה בו ולא מסוגלת להכיל את גודל השינוי. איזה כיף שהיה לנו גם את הרצון וגם את האומץ לעקור אל מקום מגורינו לכאן, לאן שאנו מתגוררים כיום, זה היה שווה כנראה. כל כך מאושרת, וחולקת איתכם (היכן אם לא פה?) תודה על ההקשבה
