../images/Emo80.gifהי. חה.
כמה צפוי שאני לא אהיה פה הרבה זמן, ואז שקורה משהו עצוב יבוא לי לכתוב? אני מתכוונת, אומ. אני קוראת. אבל לא מגיבה. שקט למדי פה. זאתי הולכת להיות הודעת חפירה על כל החיים שלי בזמן הזה. הרוב עצוב. למי אכפת, פשוט.. אני כבר לא עומדת בזה. נתחיל בזה ש- החתולה שהכי אהבתי בעולם מתה. אני לא מאמינה. ולא רק היא מתה. הכל מת. מצאתי אותה על הדשא, אמא אמרה שכנראה תקפו אותה (למרות שאני לא אתפלא אם היא הרעילה אותה). היא הייתה כל כך חמודה.. הקשיבה לי, אהבה אותי. לא לדבר על זה שהשושלת נגמרה. כלומר. זה התחיל כשעברתי לבית הזה בגיל 3 והכל, ואבא שלי גידל חתולה אפורה כזאת, ואז נשארה לה ילדה אחת ששמה הוא "ה-אמא". אנחנו קוראים לה ככה כי.. טוב. היא הולדיה כל כך הרבה ילדים עד שאנחנו פשוט רגילים לקרוא לה ככה. בכל אופן, היו רק 3-4 חתולים שממש התחברתי אליהם, ואתן יודעות, זה לא חתולי בית. אלה חתול רחוב. רק ב3-4 חתולים האלה בטמת טיפלנו, לקחנו לוטרינר. ו.. "האמא" נעלמה. למען האמת, היא נעדרת. והיא לא הולידה גורים בזמן האחרון, וה-3 האחרים מתו. אבל, אני.. אני לא מאמינה שהחתולה הקטנה והמתוקה שלי, "שלג" (למרות שזה די שם לכלבה) מתה. על הדשא. בחצר. אחרי הכל, יומיים אחרי הדגים שלי מתו. Goldy&Fishy אוף. כל מה שאני נוגעת ואוהבת מת? יש לי תקופה ממש לחוצה. כלומר: מבחנים: אנגלית, תנכ, לשון, ספורט (4מבחנים ש
כן צריך להתכונן אליהם), חשבון (שני מבחנים), ג"ג (שעד היום לא הבנתי כלום מהחומר, וכ"כ צפוי שאני אקבל נכשל בפעם הראשונה בחיי.) מה עוד, מה עוד... המ.. או, טכנולוגיה, עברית (מבחן אמצע שנה) ועוד כמה. תקופה ממש לחוצה וקשה. חיי החברתים אפילו יותר גרועים. אני אומרת לכן, אין לי שום חברות. ממש לא. המורה שלי חושבת שאנחנו בסרט "את!? את מוותרת!? אם את מוותרת אז מי לא יוותר?" בקשר לאיזה משהו שהכיתה מארגנת. אוף. אין לי כח. מחר בת מצווה לילדה מהכיתה. *שוב* אוף. אין לי כוח. עצוב לדעת שכולם נהנים ביום האהבה חוץ ממני, אז מה אם אני קטנה. זה עדיין די מעצבן. כלומר, אולי הכיתה הייתה מארגנת משהו, מי יודע. או אולי הם כן ארגנו ולא טרחו להודיע לי? ברור. אני רק ממשיכה להוכיח למורה שלי כמה טיפשה אני. כאילו, אני לא הבנתי כלום מהחומרים של פתיחת חצי השנה, אני רק מקווה שהממוצע שלי לא ירד ויהיה גרוע יותר מהממוצע של החצי שנה הראשונה. חה. ועברו רק המ... שבועיים-שלוש? אני יודעת שאני מה-זה צריכה ללמוד. אבל אין לי כח, ממש אין. לא הבנתי את החומר, וכשאני לא מבינה את החומר, זה סופי. אני
שונאת את צורת החשיבה שלי. כלומר, מה הקטע להבין את הדבר האדיוטי הזה!? אבל לא. אפילו ניסו להסביר לי ולא הצליחו איזה 5פעמים. ואני מתעצבנתעל כל שטות. כמו איזו אישה בהריון, אני שונאת את האופי שלי. אני גם שונאת את העובדה שאני תמיד משקרת לכולם. על מי אני עובדת- אני אפילו משקרת לעצמי
אני מרגישה שבזבזתי כמו דפוקה את חיי. כאילו, למה דווקא היום קלטתי את זה ודווקא עכשיו? לויודעת מה אני רוצה לעשות. מה אני כבר יכולה!? אני אפילו לא מכירה את דרכי העיר שלי. (אני אפילו לא יודעת איפה כל החנויות!!!!!). לפחות אני טיפונת שמחה בנושא אחד- מישהי בספר שאני אוהבת וקוראת, סופסוף, בספר השלישי (בסוף) היא השיגה את מה שהיא רצתה. נחמד לה. חבל שהחיים לא כמו הסיפור הזה. היא די דומה לי אפילו, חבל שסופי הוא לא כמו סופה. אני עדיין מרגישה איך אני מבזבזת וביזבזתי את כל זמני. במחשב. אני צריכה למצוא חיים בדחיפות. להכיר קצת שירים ודברים באופנה. אני ממש לא יודעת כלום על החיים. אין לי שום ידע כללי (מה שיכל לעזור לי בשיעורים ואז לקבל טיפה הערכה מהמורה שלי). אני מכוערת כמו קאקי, ולא מצליחה לקנות משהו. כאילו, חוץ מהעובדה שאני בגיל המעבר (וגם ככה קשה לקנות דברים בגיל כזה) אני גם מלאה באופן מגעיל ביותר. ולא רק זה, הירכיים שלי שמנות. והכל באשמת אמא. ארר. איך לעזאזל אני אמצא בגדים לבת מצווה שלי בעוד חודשיים וחצי!?!?? איך!? יש לי כל כך הרבה דברים שהייתי מתה לשפוך קצת, עם חברה, אבל זה לעולם לא יקרה. ואם כבר תהיה לי חברה, היא תרוץ ותספר לכולם, אז מה הטעם? עכשיו אני גם יושבת במקום הכי חרא בכיתה, המורה שלי שונאת אותי והחיים שחי חרא. אפילו כתבתי על זה שיר באנגלית (שאותו לא אכתוב כרגע) על החיים הקאקא שלי. מחר אני צריכה לקום ב-5 בבוקר. אוףף. במקום לכתוב פה הייתי אמורה כבר להעתיק את התשובות בתנ"כ (משום מה לא עשיתי את זה) ומחר אני צריכה להחזיר את המחברת. פאקינג תשובות של 5 פרקים, בערך 20שאלות כל אחד. וזה לא בגלל שלא עשיתי. זה בגלל שבכלל לא הבנתי כלום מהפרקים האלו. ולא רק זה, אני א-כ-ש-ל בכל המבחנים האלה שציינתי למעלה. טוב, אולי לא בלשון וחשבון. מי יודע. וחוץ מהכל. המממממ: שיחה ביני לחברתי בזמן ההליכה לשיעור אנגלית. *גוזרת הרבה מהשיחה* "מהה!? מי אמר שהוא ואני זוג!" <היא אמרה. בד"כ אני לא אוהבת לעשות את זה, אבל, נו, סתאם היה באלי לרדת עליה :X היא קיבלה מכתב ממישהו אלמוני ואנחנו חושבות שגילינו מי. בקיצור "טוב אני חושבת ש____ מאוהב בך!" <היא אומרת. "מה? OO מה קשור? זה קרה לפני 4 שנים. ח"ח על הזיכרון *השםשלהילדה*" "ד"כ, הוא בכלל מאוהב ב___* אני עדיין אומרת. "את מזה לא בעניינים!" <היא אומרת. מעניין אם היא צודקת, וואו, זה ישמח אותי ב50דרגות. אבל מה הסיכוי? כלומר,אוף. נו טוב למי אכפת אם קראת את כל זה כ"כ, אולי תגיבי משהו, אולי תנחמי אותי בחיי החסרי טעם?
שותפתי לחדר משגעת אותי. חברה הכי טובה ממש סובלת בצבא. לשנייה יש יומולדת ולא הכנתי לה כלום, ואין לי חשק להכין לה משהו..
ואני סתם בכיינית, אצלך זה באמת דברים מבאסים..
הסרט, מה לא עובד? אולי אני יכולה לעזור.. המשחק- איזה משחק? מה לא עובד בו..?
גם אני לא עושה כלום ביום האהבה..
. באמת חבל על ירדן..