בקשר לפסיכולוגיה
אני רק רוצה להגיד לך כמה דברים. דבר ראשון, לא ללכת ללמוד בגלל הפחד מכך שאתה לא תתקבל לתואר שני, זה נורא טיפשי. הרי אתה לא יכול לדעת מה יקרה בסיום התואר. אולי תסיים בהצטיינות?.. אולי תבין שאתה בכלל רוצה להמשיך לכיוון אחר?. אולי בכלל ימאס לך מלימודים ותרצה פשוט להתחיל לעבוד בלי לעשת עוד תואר?.. אתה מבין, אתה לא יכול לדעת מה יקרה בעוד שלוש שנים. ולא ללכת ללמוד רק בגלל שאתה מפחד שאולי לא תתקבל לקלינית זה לדעת אבסורד. דבר שני, אני רוצה להגיד לך שאם החלום שלך זה לטפל באנשים, אז תדע לך שיש עוד דרכים להגיע לזה חוץ מקלינית. מה אתה חושב, יש רק פסיכולוגים קלינים בעולם?.. יש עוד הרבה צורות של טיפול. יש יועצים לכל מיני תחומים שעובדים בתיכונים ובאוניברסיטאות, יש פסיכולוגים חינוכיים וחברתיים..יש כל מיני דברים שאפשר לעשות עם פסיכולוגיה, לא חייבים ללכת דווקא לתואר של קלינית. דבר שני, אפשר גם לעשות תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית, ששם אתה מקבל תואר דומה למה שמקבלים פסיכולוגים קליניים ובעצם גם עם תואר כזה אתה יכול אחרי זה ללכת לעבוד עם אנשים ולטפל באנשים (ויותר קל להתקבל לתואר הזה). ודבר שלישי, זה נכון שזה נורא קשה להתקבל לקלינית, אבל אני יודעת שוועדות הקבלה מתחשבות הרבה פעמים בעוד דברים חוץ מבציונים שלך. לא סתם עורכים ראיונות מאוד קשים. הסיבה לכל הראיונות האלה הם שרוצים לראות אם חוץ מציונים מתאימים, יש לך גם אופי מתאים. כך שלפעמים וועדות קבלה מתחשבות גם באנשים שאין להם ציונים בשמיים, אבל הם נראים להם מתאימים לתואר. בקיצור, פשוט תירגע. אם זה מה שאתה רוצה ללמוד, פשוט לך ללמוד את זה. החיים כבר יובילו אותך לאן שאתה צריך להגיע....