הממ, פריקת רגשות(?):,[
אממ טוב זה הולך להיות מכילה נראה לי... פשוט אני לא רוהצ צומי או משו0.O פשוט לפעמים נדמה לי שאתן היחידות שיכולות להבין אותי. אז אמ עברתי לחטיבה לכיתה ז, וכולם אמרו שהכיתה שלנו הכי טובה בשחבה בלי המון פאקצות, וזה. וגם אני שחבתי שמאוד טוב לי בכיתה ושהבנים נחמדים[התור ידידים] וגם הבנות, ז באמתץ יש שם בנות ממש חמודות, וגם פאקצות ארג. ואני חשבתי שאני כל כך מסתדרת עם הבנים[ לא כמו ביסודי]... אבל אז מישהו כותב לי באיסיקיו בשם בדוי, מתחיל לקלל אותי "מכוערת עם גבות מפחידות ופרצוף תחת" "תמותי" "תזדייני" ועוד כל מני קללות... ואני בטוחה שזה מישהו מהכיתה ואני גם חשובת שאני דיועת מי, ופתאום כל הבנים מתחילים לקרוא לי מכוערת, וזה עושה לי הרגשה כל כך רעה, אין לכם מושג כמה...לשבת כל היום בהרגשה נחסית שלא סובלים אותך. ואני כל כך הייתי בטוחה שאני אסתדר בכיתה, ושסוף-סוף קיבלתי מה שרציתי, כיתה טובה עם ילדים נחמדים. ושוב הטעיתי את עצמי לגמרי. ומה שעוד יותר מעצבן ההיגררות הזאתי של כל השחבה ובכלל של חלק מהבנות, שהיו חברות שלי. זה כל כך מעצבן שמי שאת מכירה פתאום שוכח ממך, זהו יש להן חברות חדשות אז "נעלמתי" אני לא קיימת יותר. וזה כל כך מעצבן. וכמעט כל מי שהכרתי והייתה חברה שלי, כל מה שחשוב לה עכשיו זה להיות "מקובלת". אז היא מתחילה להיסתובב עם הפאקצות. אז נכון גם אני ל מושלמת, אף אחד וכן אולי אני מכוערת, אבל זה לא מה שבאמת חשוב. לא צריכים לשפוט לפי מראה חיצוני, ובטח שלא להגיד את זה... ופתאום כשאני באה לבית ספר אני מרגישה כל כך לא בטוחה בעצמי, ובאמת שאני רוצה. וכל הזמן אני צריכה לחשוב אם זאת פאקצה, או זאת סתם מנצלת אותי, או אם זאת סתם צבועה, וזה כל כך מעצבן שאני לא יכולה לבטוח בילדים בשכבה, כי בגלל שהייתי יותר מדי תמימה בתחילת השנה באתי לאיזה ילדה, בסוף היא הייתה סתם וואנבי. וזהו האמ סורי על המגילה, הייתי צריכה לפרוק, זה המקום היחידי שאני יכולה להגיד את כל זה, באמת.