יואו בא לי../images/Emo32.gif../images/Emo19.gif../images/Emo42.gif
אולי תעזרו לי קצת. זה ממש לא אוף עצוב, אלא סתם מוטרד. כי אנילא יודעת מה לעשות!
נו טוב. עד לפני כמה חודשים היה את ניב. ונגמר והיה מגעיל והכל סבבה. כל הזמן הזה, היה אביעד, שהוא [כמו שבטח כבר הבנתן לבד
] הידיד הכי טוב שלי. והוא עזר לי עם ניב ועוזר לי עדיין עם כל המצבי רוח שלי
וכאילו. אין לי בעיה לומר שאני אוהבת אותו. כי אני באמת כן. וגם הוא אומר את זה הרבה. ובשלב מסוים זה הפך להיות.. אחר? לא יודעת איך לומר את זה. אולי הכניסו לי את זה לראש ואז הבנתי שזה באמת מה שקורה, כי לירון שאלה אותי מה יש בינינו. ואז שאלתי את דני אם זה נראה ככה, והוא אמר שכן. וגם קרני ושרון, שהן חברות של לירון מראש העין, שאלו אותי אם אנחנו חברים. והן לא מכירות אותי בכלל!! אז הבנתי שמשהו קורה פה. והממ. לא יודעת איך להסביר את זה.. פשוט. במהלך פסח דיברתי איתו המון. ימים שלמים. לא היה יום שלא דיברתי איתו. האמת היא שגם עכשיו אין יום כזה [חוץ מאתמול והיום. כי הוא בטיולצופים ואני לא רוצה להציק. אני שונאת את זה]. ואיך לומר? דברים השתנו. ואני יודעת שגם היחס שלו השתנה ושעכשיו האהבה שלו אחרת. ואני לא יודעת מה לעשות כי מצד אחד, הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לפגוע בו. ומצד שני, ממש קשה לי לראות אותו כ"ניב". זאתאומרת, ברור שניב הוא לא יהיה, אלא הרבה יותר. ברור. אבל כאילו לאהוב אותו כמו ניב. וזה מסובך וקשה. אני גם כל הזמן פוגעת בו
[זה כזה מצחיק. אנחנו רבים כל יום בערך, ואז משלימים ואז רבים ואז משלימים שוב
] וכשהסברתי לו שאני לא יודעת מה לעשות, הוא אמר שזה בחירה שלי. ויותר לא הזכיר את זה. ואני לא רוצה להחליט ולא אוהבת את זה. במיוחד אחרי רוק"צ, שאור [אחי] ראה אותנו הולכים ביחד, יד ביד [אפלטוני לגמרי, נשבעת], ואמאבא בטוחים שאני חברה שלו
זהו.