קצת אוף טופיק אבל
השופטים וכן ארגוני הנשים אכן מתעלמים מזה שהכרחי לעשות את הצעד הראשון (כשלפעמים הצד השני לא מעוניין ואז יש אי נעימות קלה) כדי ליזום משהו במצבים כאלה... ודיבורים באוויר לא ממש מספיקים! אלא מה? ארגוני הנשים מורכבים מכל מיני נשים כמו בילי מוסקונה לרמן, שאף אחד בחייהן לא התחיל איתן ולא יתחיל איתן, לא הטריד אותן ולא יטריד אותן, ככה שהן נוטרות טינה לנשים שזה כן קורה להן (אני מדבר על התחלות... לא על אונס ודברים חמורים) וגם לגברים שמתחילים עם נשים אחרות ולא איתן! ובצורה דומה אך פחותה, בדרך כלל גם הגברים שמתעסקים בנושאים האלה הם הרבה פעמים חננות לא מצודדים במיוחד שבחורות לא נופלות לרגליהם ולא מכירים בכלל את הסיטואציה... ולכן גם להם יש טינה, אם כי פחותה, לגברים האלה. בכל מקרה לא הגברים המשפטנים ולא הנשים המשפטניות והפעילות הפמיניסטיות, אף אחד מהם לא נמצא בסיטואציות האלה ולכן הם מדמיינים שכולם חיים בעולם החננות שבו מזמינים בחורה בצורה עקיפה לדייט רומנטי, עושים סקס במערכת יחסים ורק אחרי 10 פגישות, ולא מסוגלים להבין מה הבעיה "לשמור על כבוד הנשים". המושג "לזרום" לא נמצא אצלם בלקסיקון כלל וכלל, וגם אם הוא היה שם, לא היה מי שיזרום איתם. הם חושבים שאחרי שבחורה מחייכת אליך, מחבקת אותך, מזמינה אותך להצטרף אליך לטיול ואומרת לך שאתה חתיך והיא מעריצה אותך, אחרי כל זה אתה צריך פורמלית לשלוח לה הודעה ב-3 העתקים על זה שאתה רוצה לצאת איתה. הם לא מבינים שבדרך כלל זה דווקא יהרוס לך את הסיכויים - וזה פשוט לנשק או לחדול. אני אומר - שאם רוצים לשפוט אנשים כמו חיים רמון, צריך אנשים נאים זורמים ומצליחים בעולם הסטוצים, כדי לקבוע אם הייתה כאן חריגה. שלא כמו במקרה של קצב, החיילת לא הייתה תחת מרותו ולכן סך הכל זה לגיטימי שהוא יתחיל איתה.