../images/Emo32.gifבחיים
אבל בחיים לא הרגשתי ככה למישהו. אני יכולה לשבת כאן ולזיין את השכל שעה ולהוציא את עצמי פתאטית בצורה כזו או אחרת, ולחזור על אותם דברים ופשוט לא לעמוד על משהו אחד כי אי אפשר. אי אפשר לכתוב על זה בכלל, אי אפשר לדבר על זה בטח שוב ימאס לו ממני מתישהו, ושוב ננתק ושוב נחזור ושוב ושוב זה לא ישנה. לא ישנה את מה שאני מרגישה אליו ומה שארגיש אני חושבת שאני מכירה את עצמי יותר טוב מכל אדם אחר, כן חוויתי אהבות; קטנות, גדולות, לא אמיתיות אני יודעת שיש לי עוד המון לגלות על עצמי אני יודעת שלבינתיים הגעתי למקסימום, להרגשה הכי טובה שיכולתי לבקש ואני לא מבינה למה אני בוכה זה מגיע לי? זה אולי גדול מידי? או שאני פשוט מאושרת כמו שאני מכירה את עצמי, אני חייבת להוציא כל רגש וכל מחשבה החוצה אבל איך לעזאזל נותנים למישהו טעימה ממה שאני מרגישה כעת "יפה יותר מיפה.." זה יותר מהכי. יותר מגדול נראה לי שיותר מאהבה