שביזות יום ש.
או ו'. או ה'. או כל ה5 ימים האחרונים. די אני לא מתפקדת יותר. המחלה הזאת הורגת אותי... בחיים לא הרגשתי כל כך רע. ביטלתי פעולה. לא רקדתי כבר פעמיים. זה לא עומד לעבור בקרוב... ויש לי מחר מבחן. שכמובן שלא למדתי כי אני לא מסוגלת לעשות כלום עם עצמי. ואני אמורה להגיש מחר משו שעוד פעם, אני לא אגיש. המחלה הזאת משתלטת עלי. אני מרגישה כל כך כל כך רע. בא לי ללכת לישון ולקום עוד חודש. כשהלחץ המטורף הזה יגמר. כשהמחלה המזדיינת הזאת תעבור. כשהוא יפסיק עם הקטעים המעצבנים האלה. כשהטיול יגמר. כשיגמרו המבחנים. כשאני אהיה אחרי התעודות. בא לי לקום ביוני וזהו. לגמור עם הפעולות האלה. עם הבצפר הזה. עם הלחץ המזדיין הזה. בא לי לחזור לאילת. פשוט להיות שם. בדיוק כמו שהיה השנה. הימים הכי מושלמים שיש. נמאס לי מהחום הזה. אני רותחת אבל רועדת כולי. נמאס לי לבכות כל היום. נמאס לי מהמחלה הזאת. אוף.