זהר מתוקה,
פולין זאת החוויה הכי מרעישה שהיתה לי בחיים. אני עד יום בסרט של שואה- הייתי בפולין פעמים, עם המשלחת ועם המשפחה (וסבתא). עמדנו עם סבתא ברחוב שלה לצלילי בכי מחרישים שלא נגרמו כשהיא מסתכלת על מה שנשאר מהרחוב, מהב"יס, מגן המשחקים ומעיר הולדתה. פולין זה משהו שלא תשכחי בחיים, אם זה בתור בחורה רגישה, בחורה שהתחברה או בתור יהודיה שקצת יותר ראתה מה עבר על בני עמה. לא בטוחה שזה משנה מה בדיוק נתקע לך בראש, כי ראית הרבה מחזות ורובם קשים. אם זה הקרמטוריום שהשפיע על מישהו אחד או ביתן היהודים (החשוך) שהשפיע על מישהו אחר, כל אחד לוקח משהו אחר מפולין. לצערי המועקה הזאת לא תעבור בקרוב, אם בכלל. זה משהו שתצטרכי להתרגל אליו בתור בחורה ישראלית שצעדה באושוויץ במשלחת, עם דגלים ועם פסון- לא כמו היהודים שצעדו לפני עשרות שנים. אני בחרתי להתמודד עם פולין בדרך של למידה ומחקר, בדרך של השלמה. בפולין נרצחו 6 מליון יהודים, מליון וחצי ילדים מתוכם ב-3 מחנות השמדה מרכזיים ונוראים וזה קרה. ועמדת שם. ועשית מעשה שהרבה לא יכולים לעשות. ביחוד לא בגיל כזה. תחשבי את עצמך כגיבורה, כעשית משהו בשביל העם היהודי- ראית ועכשיו את בטוח לא תשכחי. ואת תספרי. ואף אחד לא ישכח מה עבר עלינו בגלות- כי את חלק מדור ההמשך. בהצלחה