חשבתי וחשבתי...
בסופו של דבר, זה עניין של הרגשה אישית, ויכול להשתנות לפי המקרה. אבל ההמלצה שלי היא לא להמשיך. המסגרת של המפגשים נועדה להגן גם עליך החונכת, וגם על הילדה הנחנכת. אמנם אישית לא התנדבתי באחד על אחד, אלא עם קבוצות, אבל לחניכים יש נטיה להיקשר מאוד לחונכים שלהם. בעיקר אם זו חונכת משקיענית כמו שאני בטוחה שהיית עבור הילדה הזאת. כאשר הקשר מסתיים בתום התקופה הידועה מראש, זה מאכזב, אבל ידוע ומובן. שתיכן מוכנות רגשית לזה שזוהי הפגישה האחרונה, ושהפרידה היא בגלל אילוצים חיצוניים. אם את שוברת את הנתון הזה הידוע מראש, אז מבחינת הילדה מדוע שלא תשברי גם אילוצים אחרים? אני לא יודעת בת כמה היא, אבל מעריכה שהיא לא מבינה את העומס והמחויבויות של מישהו שלומד ועובד. לכן מבחינתה אם כבר המשכת, ואת תעזבי חודש או חודשיים אח"כ, אז יהיה מאכזב יותר. ("למה קודם אפשר היה להמשיך ועכשיו לא? מה ההבדל?") בנוסף, אני לא חושבת שזה חכם להיכנס לעסקה כלכלית עם המשפחה. התנדבת מתוך רצון טוב ונתינה. להכניס למשוואה הזאת עכשיו כסף עלול לפגום ביחסיך איתם. ולו רק כי את יודעת מה מצבם וזה יגרום לך לתחושה לא נעימה. מעל לכל, אני מסכימה ומחזקת את התגובה של יעל. התייעצי עם האחראים עליך במסגרת שדרכה התנדבת. יש להם יותר נסיון במקרים כאלו ואחרים, ואת היכולת ללוות אותך מקצועית.