חוקים תמיד מנוסחים בצורה כללית
כך שיקיפו מקסימום מקרים אפשריים. זו הסיבה שאפשר להתסמך על החוקים האלו גם כיום, למרות שהם נכתבו לפני כמעט 100 שנה, הרבה לפני שמישהו הגה את האינטרנט - ועוד לפני שבכלל היו תקליטים ופטיפונים. (וגם, הם תוקנו מעת לעת). על פי חוקים אלו, בעקרון, כל העתקה של יצירה - במקרה שלנו, השיר, על כל מרכיביו - ללא הסכמה של היוצר, מהווה הפרת זכויות יוצרים. גם לחברות התקליטים יש זכויות, בהקלטות עצמן, ולכן העתקה כזו מהווה גם הפרה של זכויותיהן. הורדת שירים היא "העתקה". כמו כן, כל הפצה של יצירה ללא אישור כנ"ל, מהווה עבירה. לכן אתרי ותוכנות שיתוף הקבצים מפרים זכויות יוצרים. הזכויות האלו נאכפות בצורה לא שווה, בהתאם לכוח היחסי שיש לבעלי הזכויות. כך, צלמים פרטיים שיש להם זכויות בתמונות שאנו מעלים בפורום, לא תובעים אותנו כי הם לא יכולים לעקוב אחר ההפרות ביצירותיהם. לו היו יודעים, והיה להם כסף לעו"ד, הם היו תובעים. לעומת זאת, חברת getty images - אחת מחברות הצילומים הגדולות בעולם - תבעה אף תבעה אתר ישראלי פרטי, שעשה שימוש בתמונה שלה, ללא הרשאה - וזכתה בדין. חברות המוסיקה הם גופים בעלי כוח עצום: גם כלכלי וגם פוליטי. הם יכולים לתבוע משתמשים פרטיים, והם יכולים להשפיע על החקיקה, באמצעות שדולה (לפחות בארה"ב). בדומה, עתונים ישראלים המגלים שכתבות סרוקות שלהם הועלו לפורומים, דורשים להסירן (או לשלם עבור העלאתן). "תפוז" יכולים לתבוע אתרים שמעתיקים מאמרים שכתבו גולשים בפורומים (או אפילו הודעות פרטניות) וגם עשו זאת. הפרת זכויות יוצרים היא עוולה אזרחית - היינו, לבעל זכויות היוצרים יש אפשרות לתבוע על הנזק שנגרם לו עקב ההפרה. לכן, מדובר בד"כ בתביעת פיצויים, תביעה כספית. אך הפרת הזכויות היא גם עבירה פלילית, עליה חלים דיני העונשין. כך, זייפני דיסקים מטופלים ע"י המשטרה, ומועמדים לדין פלילי. עד היום, התביעות בנושא שיתוף קבצים התנהלו במישור האזרחי, היינו תביעה להפסיק את המעשה גורם הנזק, ותשלום פיצוי עבור הנזק שנגרם. בחו"ל, כבר נתבעו משתמשים שהורידו קבצים - עמך שהורידו שירים מקאזה וכו'. המקרים הסתיימו בפשרה, כפי שכתב הבחור למעלה, משום שהתביעות האלו הביאו לפגיעה בדימוי של ה-RIAA (הגוף המקביל לאקו"ם בארה"ב), והן משום שמטרתן לא היתה לקבל פיצוי אמיתי, אלא להרתיע גולשים מפני הורדות.