מה אתם שומעים עכשיו?

[LuLuLu iT]

באמת? הם טובים? שקלתי ללכת..

 

[חרטושה]

בדיוק עכשיו, רון גיסין ורוי הרפר

בקשר לגיסין, האיש ממש מעניין. מסתבר על פי allmusic שלאיש יש מגוון עצום של עיסווקים ותחביבים: הלחנה, כתיבה, ציור, עיצוב של מבנים אינטראקטיביים (הא?), הפקת תקליטים ועוד. גם המוסיקה שלו "מטורללת" ושואבת השראה מכל מיני דברים, מקומות, אנשים, מדינות, מבטאים, סגנונות, כלים, תקופות, בקיצור לא ייאמן. יש אפילו קטע שמזכיר מאד מאד את ווטרס ב-Several Species מאומהגומה בצורה פשוט מדהימה. אני מניחה שעכשיו אני אתבלבל הרבה פחות בינו לבין השני...

רוי הרפר עשה כבר דברים מאד מעניינים. חלקם קצת פסיכדליים חלקם קצת יותר רוקיסטיים, אבל לא רע בכלל.

 

[avki]

השאלה אם לרון גיסין יש את הנשמה בכל

הדברים שהוא עושה. למרות שכל המידע שהבאת אכן מרשים. ובכלל נשמע בחור לעיניין.

 

[חרטושה]

הוא משוגע

לחלוטין. אני לא יודעת אם להוסיף לפני כן את התואר "גאון" או לא, אבל משוגע לחלוטין. ברור שהאיש יוצר מתוך תשוקה עמוקה וגם נראה שהפלויד השפיעו עליו קשות בחלק גדול מהמקרים.יש לו אפילו קטע שהוא קרא לו: To Roger Waters where ever you are

 

[וינסנטי]

גם אני קניתי את "דיזראלי גרס"...

דיסק מופת! אני לא בטוח שחובבי פינק פלויד יאהבו אותו, אבל בכל זאת, דיסק בלוז-רוק מופתי, וקלפטון הוא פשוט גיטריסט איטי שיודע לנגן. בנוסף, "אמריקן ביוטי" של הגרייטפול דד, מומלץ לכל אוהבי קאנטרי אמריקאי, הדיסק פשוט טוב. גארסיה גאון.

 

[צינו התותח]

האמ....

אין שום סיבה שחובבי פינק פלויד לא יאהבו אותו, כמו שאני ואתה ועוד מליוני אנשים אוהבים את שניהם. אגב אולי הם אפילו יתחברו לזה, חשבתי משהו בכיוון של הגיטרה האיטית של קלפטון והגיטרה האיטית של גילמור.

 

[וינסנטי]

כן, נכון..

אבל למרות ששניהם חבר'ה איטיים, הסגנון שלהם מאוד שונה.. קשה לי להסביר. לגילמור יש צורת נגינה יחודית לו, ולקלפטון יש צורת נגינה שיחודית לו. אבל מלבד זה ששניהם איטיים- אין שום דימיון בין קרים לפינק פלויד...

 

[EPRT]

אגב הדלתות ופינק פלויד

מצאתי בבית אלבומי ויניל של שניהם (אני צריכה להמשיך לפשפש שם עוד- יש עוד הרבה להקות) אממ אז מה אני שומעת, the doors, לו ריד, דיוויד בואי, שמעתי לאחרונה את האלבומים של רדיוהד, שנייד אוקנור ורוקסט בMP3 .

 

[Inis mor]

למרות הכל...ההמצלה שלי!!!

נראה לי שמכל הדיונים על טיבם של הורדות שכחנו קצת את המוזיקה. בכל מקרה הנה ההמלצה הצנועה שלי: קלאסיקה- דיוויד בואי- THe sire and Fall of Zigi Stardust. למי שעדיין אין-לא רק למעריצים מושבעים של בואי-גם אלה שלא הכי מתים עליו יהנו מאלבום שכולו גלאם רוק... שזה בעצם רוק 70S עם גישה של נצנצים ודו מיניות וכאלה! אם רק "טופ אוף דה פופס" של היום היה נשמע ככה...! קלאסיקה מודרנית-U2-BOY. הרבה לפני קשתות של לימונים ולווינים למדינות אפריקה הם עשו דיסק מקסים על התבגרות באירלנד הקתולית של שנות ה 70. ניו וייב...עם קצת ג'יזס... וגם על זה שאין איפה לשכב עם החברה שלך בתיכון (...?...). כמו שאומרים-Less is MORE. חדשים- Editors (שכחתי את השם...). אני בדרך כלל לא ממש אוהבת את הלהקות שנשמעות כמו "ג'וי דיביז'ן" אבל זאת מצליחה לבלוט איכשהו. מעניין מה איאן קרטיס היה חושב. לדעתי שווה שמיעה-מי שמתחבר יכול לשים אותו על ריפיט ולהנות.