אני יותר בכיוון של סיפורים קצרים...
בד"כ הסיפורים שלי ה אהבה נכזבת עם מוות בסוף..(אופטימיות..) יש לי אחד שהילדה רוצחת את האמא שלה..וזה אחד מהסיפורים המוצלחים שלי...

העולם לא זז. זה היה קשה לשניהם...בכול זאת הם כבר 4 וחצי שנים יחד, אבל שם זה התחיל, כאן זה נגמר. האהבה היא לא אותה אהבה, התשוקה היא לא אותה תשוקה, ואפילו הסקס הוא לא אותו סקס. הם הרגישו שמשהו חסר בין שניהם. "חסר קצת פלפל" הוא אמר לה לאחר שטעם את המרק פטריות שכול כך אהב שהיא הכינה לו. "קאז איי קאנט גו און ליויניג אין דיס ממורי אני מור" השירים של מאריה קארי עשו לה צמרמורת היא אהבה אותם כול כך... ואחרי 6 שנים שהם חברים ומתוכם 4 וחצי הם היו זוג רשמי זה נגמר... היה בכי, אך לא הייתה התנגדות משני הצדדים, כבר מלפני זמן מה הם הבינו שאין טעם להמשיך את המערכת יחסים הזו. השבוע הראשון חלף לאיטו שניהם עשו חושבים עם עצמם. הוא הבין שהיא הייתה השגרה שלו, אבל היא, היא הבינה שהוא היחיד בליבה. היא פשוט ישבה על הכורסה הלבנה שלה וחשבה, השעון תיקתק עברו שניות, דקות, שעות ואפילו יומיים שלושה... היא סוף סוף שוכנעה לצאת החוצה, לנשום אויר קר, לעשן סיגריה, לשתות קצת... ואולי אפילו להשתכר. היא ראתה אותו היא ניסתה להתחמק מהעיניים שלו, היא פחדה מהמבט שלו. הוא כול הזמן ניסה לתפוס את עיניה, הוא הבין שהיא מתחמקת ממנו, אבל הוא רצה לראות את עיניה השחורות, עיניה שאהב לראות כדבר הראשון על הבוקר והדבר האחרון בלילה... מבטיהם התלכדו, עיניהם נפגשו. היא כבר לא יכולה להתחמק, הוא כול כך התגעגע לעיניים האלה, שניהם הרגישו את האווירה, שניהם הרגישו את העוצמה במבטים שלהם, זה היה נראה כאילו העולם כולו נעצר ושניהם ממשיכים לחיות. היא התקרבה אליו בצעדים חוששים, הוא אחז בידה והצמיד אותה אליו, "אני אוהב אותך יותר מידי מכדי לתת לך ללכת" הוא לחש לה באוזנה, הוא הבין שהיא לא שגרה, שהיא אהבה. הם רקדו באמצע הרחוב, באמצע הגשם ועדיין העולם לא זז.