חינוכי

[MiRi XD]

"עשרת הדברות לתלמיד"

 

[ReallyWrong]

חח לגבי 9 ../images/Emo6.gif

היום הלכתי עם שתי חברות בשביל שאחת תקנה מים, קיצור היא שעה בשיא הנחמדות נותנת לאנשים לעקוף ולא זזה בתור, בסוף באנו אלייה ואמרנו לה לדחוף קצת, את קולטת שתוך שנייה היא יוצאת עם בקבוק מים ביד XD

 

[MiRi XD]

לולOO

אנחנו עשינו משו אחר.. היינו כולנו מתות מחום, והיינו חייבות ברד.. אז במקום לבוא מהחלון הזה שכולם באים, באנו מהדלת של הקיוסק.. תוך שניה אנחנו עם ברד ביד(שבסוף גמר את חייו מאחורי השיח).. ובקום לעלות ישר על האוטובוס נשארו לשתות אותו..(גםמככה האוטובוס היה מפוצץ מוות-.-)

 

[P o o f i]

אני מרגישה שאני צריכה לפרוק את זה, גם פה.

סבא שלי נפטר היום בלילה, אחרי כמה שבועות שהוא נלחם להישאר בחיים. ההלוויה שלו התחילה לא מזמן, רציתי ללכת אבל ההורים.. שיקרו לי ואמרו שזה מחר. אני כל כך כועסת עכשיו, אבל מצד שני.. אני יושבת ובוכה פה כמו מטומטמת. הידיים שלי רועדות ואין לי מושג מה אני רושמת.. אני צריכה חיבוק. אני מצטערת שאני צריכה להעלם לכמה זמן.

 

[ToryMaster]

אוי מתוקה שלי../images/Emo24.gif

זה באמת מכעיס, אבל אני קברתי שתי סבתות, ואני מבטיחה לך, מעומק הנשמה, שאת באמת לא מחמיצה כלום, אולי אפילו עדיף כך. אני מצטערת המון, זה נורא קשה וכואב, הלוואי שיכולתי לעשות משהו חוץ מלומר שאני יודעת בדיוק איך את מרגישה, סבתא שלי גידלה אותי והייתי די שבר כלי כשהיא נפטרה. אל תכעסי על ההורים, זה לא בסדר מצידם, אבל הם עשו את זה מתוך אהבה ורצון לגונן עלייך, וזה כל מה שמשנה כאן.

 

[P o o f i]

אני יודעת שזה לא הדבר הכי כיף שיש,

אבל באמת רציתי להיות שם, להראות שגם לי אכפת. תודה

 

[ToryMaster]

להראות למי, חומד?

תחשבי על זה, טוב? אני מאוד מבינה את הרצון שלך, באמת, אבל תשאלי את עצמך אם את יכולה לכבד אותו, להיפרד ממנו ולהתאבל עליו בדרכך שלך, שתחסוך צער וכעס מיותרים.

 

[P o o f i]

המשפחה, החברים.

רציתי לתמוך ולהיות שם עם כולם, בפעם האחרונה.. אני לא חושבת שיש איזשהי דרך שאפשר לחסוך כעס וצער, אחרי הכל כל פעם שאני חושבת על זה.. העיניים שלי מתמלאות בדמעות ואני כל כך כועסת את עצמי שלא ביקרתי אותו יותר. זה כל כך לא הוגן, הוא שרד את השואה.. הוא לא יכל גם לשרוד את זה? אלה סתם מחשבות שמתרוצצות לי בראש כרגע.

 

[ToryMaster]

כולנו צריכים למות מתישהו

שימי לב, במצב הזה, כל מה שאיכפת לך ממנו זה את, ואולי המשפחה הגרעינית. לא המשפחה ואל החברים, הוא סבא שלך וזה האבל שלך, לא שלהם. כאב אי אפשר למנוע, אבל אפשר למדר, מה הטעם לכעוס על ההורים שלך, או להאשים את עצמך שלא היית שם מספיק? את חושבת שהוא חשב שאת מזניחה אותו? אני בטוחה שלא. אני מבינה אותך, באמת שאני מבינה אותך. אני נכחתי בלוויה של סבתא שלי כאמור [אגב, הוא נקבר בלוויה יהודית כשרה?], וכמובן שהייתי שבר כלי, אבל החלק שהכי היכה בי היה כשנכנסתי לבית שלה אחרי הלוויה [עשינו שם את השבעה]. אז נכנסתי לחדר השינה שלה, הסתכלתי על כל הספרים [אשת ספר סבתא שלי הייתה], התיישבתי על המיטה שלה, ובכיתי עד שהרגשתי שעכשיו אני בסדר, אמרתי לה יפה שלום בדרכי שלי, עם האבל שלי, ועכשיו הזמן להמשיך לחיות. אני מקווה שזה יוכל לעבוד גם בשבילך, ואל תשכחי שיש לך את גילוי המצבה [שבוע אחרי] ואת האזכרה בשלושים, שניהם יעילים מאוד בתור פרידות. אם את רוצה לדעת מה אני מציעה, אז לדעתי כדאי שתשתדלי להיות בשבעה כמה שיותר, אני הייתי כל יום, ולטעמי זה מראה הרבה יותר איכפתיות ומסירות מאשר הלוויה [מה גם שההורים שלך יעריכו את זה, לילדים זה תמיד קשה מאוד].

 

[spongbob]

../images/Emo16.gif שלא תדעי עוד צער ../images/Emo201.gif

את לא צריכה להיות כעוסה על ההורים שלך, הם עשו מה שטוב לך. תבכי, זה טוב, תשחררי הכל! אני קרוי על שם סבא שלי, בכלל לא הכרתי אותו, אבל אני עדיין תמיד עזוב באזכרות..