אוברולד../images/Emo35.gif
מר טים ג, האם בכלל קראת את הספר של אסימוב, הידוע בכינויו "איה, רובוט"? כשאני חושבת על כך, נראה לי שהספר הספציפי הזה הוא אחד מהאהובים עלי בז'אנר דווקא בגלל הנדירות שבסגנונו. השאלה היא לא אם 'רק וויל סמית ידע שזה יקרה, ועכשיו הוא יכניס להם
באם-אמא של הפוזיטרוני שלהם' ואם העלילה זורמת כמו סרט אקשן טוב. השימוש ברעיונות מהספר, בתחכום שלו, בשם שלו, אפילו במוניטין של אסימוב - למטרות אקשן הוא הבעיה, ולא משנה מה יוצא מזה בסוף. זה כמו למכור ל-
שלך סיגריות. It's just plain wrong, לא משנה מאיזה כיוון תסתכל על זה
בכלל, אי-אפשר לעבד את הספר הזה לסרט. זה אפילו לא ספר, אלא אוסף של סיפורים קצרים עם מכנה משותף. מה שחשוב בספר זה הרוח שהוא מנסה להעביר, הרעיונות שהוא שותל. קח לדוגמא את הסרט ה*אחר* שמבוסס על הספר - "איש המאתיים" - בתור קונטרסט מוחלט רובין וויליאמס משתדל (ומצליח) שם לשמר את האופי של הסיפורים, למרות שכמעט אין קשר בין העלילה לבין אסימוב מלבד כמה פרטי רקע (הוא אפילו עושה שם איזה שבירה של החוקים בסוף, אבל לא נורא, זה רומנטי). זה גבר!
3 קריאות הידד לרובין וויליאמס! בכלל, כל מי שקורה לילדים שלו זכריה וזלדה חייב להיות מאוד אמיץ. אני חושבת. אגב, קפטן פרוטון, אם יש משהו שהספר כן מראה זה שרובוטים אכן יכולים להצדיק פגיעה בבני אדם בלי לשבור את החוקים... בערך כזה.