../images/Emo124.gif עדכון
וואוו, איזה יום זה היה..... אז ככה, בעצת אמא עמיתית לקחתי תרמיל מלא באוכל, מים, בגדים ארוכים וחטיפים
ונסעתי. אספתי את הילדה מהגן והמשכתי לתיאטרון. נכנסתי לקופות כשאני מכריזה - "באתי לנסות את מזלי". אחות של חברה שלי ראתה אותי (היא ניסתה לסדר לי כרטיסים כל היום ולא הצליחה) ואמרה לי שחבל שבאתי ואין ביטולים אבל - שאמתין רגע. לאחר כמה דקות היא חזרה עם זוג כרטיסים לשורה אחרונה (שתי השורות האחרונות הן לא למכירה ומיועדות לאנשים שמכירים אנשים....). בחיוך רחב ומאושרות עד הגג נכנסנו, שי ואני לאולם וראינו חצי הצגה משורה אחרונה. רחוק, אבל עדיין רואים טוב והעיקר - שומעים אותו!
לאחר ההפסקה הלכתי לחפש מקומות קרובים יותר כי היו המון חורים באולם ואכן, את המחצית השניה ראינו משורה 11
ההצגה היתה מדהימה ונורא מרגשת. יובל שם טוב הוא בחור עם נשמה ענקית ורואים שהוא מאוד אוהב את מה שהוא עושה. בתום ההצגה הוא, עם סבלנות שלא רואים הרבה אצל כוכבים, חיכה בחוץ, הרים ילד-ילד, הצטלם, חתם על פוסטרים.... גם שי זכתה לחיבוק, חתימה ותמונה (אני צריכה להוריד מהמצלמה ואני לא בבית כרגע...) לסיכום: זה פשוט מדהים מה שאנחנו האימהות מוכנות לעשות עבור חיוך אחד של הילדים שלנו. עייפה אך מרוצה, divel