יום שלישי - בודרום
שטנו לתורכיה למקום קטן שנקרא בודרום. ביציאה מהנמל חיכה לנו אוטובוס שלקח אותנו לאיזו חנות שמייצרת תכשיטים וכל מני דברים מזהב. השתעממנו שם חצי שעה ונסענו לעיר עצמה. היינו בבזאר (קניתי 3 תיקים ב10 יורו, עוד תיק של סנופי ב5 יורו ועוד המון מזכרות קטנות), ושם למדתי להתווכח על מחירים, ומשם המשכנו למרכז העיר ושם מצאנו את אותם הדברים - רק יותר יקרים... תפסנו מונית לחמאם תורכי, שם איתן עשה עיסוי של 20 דקות ושילם עליו 15 יורו... אנחנו רק הסתכלנו מסביב. כשיצאנו מהחמאם לקחנו מונית חזרה לעיר ועלינו על האוטובוס לספינה הרוגים מעייפות ונוטפים זיעה. היה כל כך חם!!! ו...נחשו מה, עוצרים בדרך! עצרנו במפעל עורות, ורובנו נשארנו באוטובוס כי לא היה לנו כוח לרדת. יוני וחלי נכנסו למפעל וסיפרו שנעלו אתם בפנים כדי שלא יגנבו מעילים מהתצוגה, אז הם לא יכלו לצאת באמצע... בקיצור - החבר'ה יוצאים מהמפעל, עולים לאוטובוס ופתאום מישהו יוצא מהמפעל עם מעיל עור ביד, עולה לאוטובוס שלנו ומתחנן לאיזה תייר בריטי: "please, take the coat! i'm begging you - take it! i'll take your details from the guide and we'll charge your hotel room, just take the coat!". בשלב הזה הוא קורע את התוית של המעיל כדי שהבריטי המסכן לא יוכל להחזיר אותו לחנות, ואנחנו מתפוצצים מצחוק!!! מסתבר שהאיש רצה את המעיל, אבל הוא עלה 400 יורו ולא היה עליו סכום כזה, אז הם חייבו את הויזה שדרכה הוא שלים את המלון ובסוף הוא קנה את המעיל!!! בשמחה ובששון יצאנו לדרך לעבר הספינה, ובדרך צלצל הפלאפון שלי ואמא שלי הודיעה שהיה פיגוע בבאר-שבע. יוני וחלי, שניהם מב"ש, התקשרו הביתה ווידאו שהכל טוב. הגענו לספינה ואיתן נעמד ואומר פתאום: "אני לא יכול לזוז!" מסתבר שהמעסה האדיוט בחמאם תפס לו את הגב בצורה זוועתית... וכאן אני התגייסתי למשימה (למדתי שלוש שנים...) ובמשך כל השיט חזרה לקוס - שעה ו20 דקות - שחררתי לו את הגב כמעט לגמרי. מאז בכל יום הוא מודה לי על "המסאז' של הלייף", כהגדרתו. ובתמונה - משהו לא מוגדר, מתברר שזו אני בזמן הנסיעה באוטובוס בבודרום. ועל כך נאמר - בולבול, למה ככה??? (איתי הצלם, למי שתהתה...)