המישחק

[דייאן]

דייאן פסעה לאורך מסדרון,

בודקת דלת אחר דלת כדי למצוא את אנג'לה וקיין,"הדלת האחרונה מימין..."הדריך אותה הקול המרושע בתוך ראשה,"כן אדוני..."אמרה דייאן בתגובה.היא התקרבה לדלת וסובבה את הידית...הדלת לא נפתחה,דייאן שמעה צרחה בוקעת מתוך החדר,"פתחי את הדלת אן!,זאת אני, דייאן!"אמרה דייאן בקולה הרגיל,התמים."לעולם לא!!!" צרחה אנג'לה מהצד השני של הדלת."פתחי את הדלת אנג'לה!!!!!"צרחה דייאן,אבל קולה היה שונה...מאוד שונה...הוא היה קול נמוך ואכזרי,עיניה רשפו אש.היא החלה להטיח את אגרופיה על הדלת,אבל ללא הצלחה,כל מה שדייאן שמעה שבוקע מהצד השני של הדלת היו רק צרחות רמות.

 

[קיין אלוורס]

"אנחנו חייבים להסתלק מפה!!"צעק קיין

"תשמעי, עפתי בשמיים, ופתאום בא מלאך ואמר לי שרוע גדול עומד להגיע, ואנחנו צריכים להתכונן, והוא ידע את השם שלי ואיפה אני גר והוא ידע שאני מוטנט!" אנג'לה נראתה מבולבלת. "הוא גם ידע את השם שלך ושאת גרה איתנו! והוא גם אמר שאת מטנטית." אמר קיין.

 

[קיין אלוורס]

תתעלמו מההודעה על המלאך

"אן, את צריכה לראות משהו..." אמר קיין במבט מפוחד. על התקרה, ממש מעל קיין, היה יצור שחור ומגעיל עם עיניים גדולות ולבנות ופה פעור עם מלא שיניים חדות. היצור שירבב את לשונו החוצה וריר נטף מפיו. *אנג'לה הסתכלה* לפתע היצור זינק על אנג'לה והתחיל לשרוט אותה. היצור פתח את הפה ויצא ממנו מין צינור עם שיניים. היצור קירב את הצינור לפניה של אנג'לה ואנג'לה היתה חסרת אונים. "עזוב אותה, פריק

" צעק קיין. הוא ירה ביצור שני כדורי אנרגיה בגב והיצור קם מאנגלה, הפך לנוזל שחור וברח דרך תעלת האוורור. "אן, את בסדר?" שאל קיין והתקרב אל אנג'לה. אנג'לה היתה בסדר אבל היה עליה קצת מהחומר המגעיל של היצור. "אנחנו חייבים להסתלק מפה!" אמר קיין. "ומהר!"

 

[תומס19]

"תרחקי"נישמע קול מיצדה של דאיין

זה היה תום עדיין מכוסה בשיריון אבל לא היה לו את הכנפיים הוא היתקרב לדת הוא שינה את זוג ידיו לזוג פטישים ענקיים אחרי מיספר דפיקות הדלת עפה ממקומה

 

[angela16]

*ניבהלת וקופצת הצידה*

"קיין תתרחק הם לא מי שהם נראים...."-אומרת אנג'לה "אני מסוגלת להריח את הרוע שבהם כמעט" *הולכת לכיוון דייאן* דייאן? את מזהה אותי? *לפתא מחזיקה את הראש* "דיייייי...... תפסיקי......... ....... ת......פ........ס.....י....ק....י...... *נופלת על הבירכיים* דייי. בבק.....ש..ה...... ת....ע.....ז...........*מתעלפת* *פתאום רואים את דייאן תופסת את ראשה שלה* אומרת: "תעזבי........ למה את לא עוזבת אותי...איך את...?" *נופלת גם היא על הבירכיים* "אמרתי תעזבי!!!!! טוב זה על אחריותך!!!" *נכנסת למצב דמוי טרנס*

 

[קיין אלוורס]

"מה עשית לה?!" צעק קיין בכעס.

הוא בעט לדייאן בראש טהעיף אותה מהדרך. "ואתה

שוב אתה

" קיין התנפל על תומס בגשם של אגופים מלאים באנרגיה.

 

[תומס19]

תומס לא זז מהמקום

הוא לא הרגיש כלום מיבעד לשיריון שכיסה אותו הוא תפס את ידו של קיין ועיקם לו את היד "שום דבר שתעשה לא יפגע בי" ועייף אותו אחורה

 

[קיין אלוורס]

"תתפלא!" אמ קיין.

לפתע קיין התכסה באש צהובה זוהרת. האש החלה לגדול ולגדול עד שכל החדר היה מואר. אישוניו נעלמו והתחלפו באישוני זהב. השיער שלו עמד. קיין החל לצעוק. "אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאהההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" הוא כיוון את ידיו לעברו של תומס וכל האש שהיתה סביבו הפכה לקרן ענקית שעפה על תומס והעיפה אותו על הקיר, שמיד נשבר. שריונו של תומס נסדר קלות.

 

[תומס19]

מיסתכל על השיריון

רואה סריטה קלה עליו "זה הכל?" הסריטה על השיריון ניסגרה הוא היתקרב לקיין שניסה לאגור שוב אנרגיה הוא תפס לו בגרון והאנרגיה נעלמה הוא ערים אותו והצמיד לקיר "סתכל את זה" תום לכח תנופה עם היד שהוא החזיק את קיין והעייף אותו דרך הקירות של המעבדה הוא שבר בערך 10 קירות מיפלדה עד שהוא יצאה מהמעבדה ועף על החנות שהיתה מיחוץ למיבנה תום שוב יצר את הכנפיים הוא עשה חור בתיקרה ביזמן שיצאה מהמבנה "עם אתה רוצה אותי תנסה ליתפוס אותי" הוא התחיל לעוף לגובה ונעלם בין העננים

 

[קיין אלוורס]

"אני חייב להישאר פה עם אן!"אמר קיין

הוא ישב ליד אן. "את בסדר? תעני לי!" אמר קיין. הוא נגע לאנג'לה במצח ושניהם החלו לזהור. לפתע אנג'לה התעוררה.

 

[mayasigalush]

*נתעוררת*

*פותחת עיניים אדומות* "קיין?"- אומרת אנג'לה עם קול שאינו שלה.... "זה אתה?" *קמה עם הרגליים* *הולכת לכיוונו של קיין* *משתנה חלקית לטיגריסית ותוקפת את קיין* "אל תתקוף אותנו בפעם הבאה כשאנחנו מדברים עם נפש של אחר"- אנג'לה אומרת בקול גס ומחוספס.....

 

[דייאן]

*בתוך ראשה של דייאן*

הדמות המסתורית והלא מזוהה דיברה עם דייאן ואנג'לה בקול נמוך."עכשיו,","כשאת אחת מאיתנו,.."פנה הצל המסתורי אל אנג'לה,"הגיע הזמן..."הוא אמר ברוב חשיבות,"צאו!!,והראו למוטנטים האפסים האלו מה אתם שווים!"הוא צווח. אנג'לה ודייאן התעוררו עם עיניים אדומות מזעם. דייאן ואנג'לה פסעו אל קיין,דייאן היישירה את מבטה היישר לעיניו."אתה תשלם על מה שעשית....", היא המשיכה להתקרב,"בנשמה שלך!!!"היא צרחה ולא הורידה את מבטה ממנו.

 

[frodo1]

"אני לא יודע מי את!" אמר קיין לדי

"אבל תתרחקי!" קיין העיף מהיד שלו כדור גדול וזהוב שפגע לדייאן בבטן. היא עפה על הקיר. *פונה לאנג'לה* "אן, זה אני, קיין! את לא זוכרת אותי?! *מתחמק ממכה* אני הבאתי אותך לבית שלי כשראיתי אותך ברחוב!" אבל אנג'לה לא הפסיקה. קיין קפץ והגיע אל מאחורי אנג'לה. הוא תפס לה את הידיים וצעק לה לתוך האוזן: "זה אני, קיין! את מכירה אותי! את חברה שלי!"

 

[mayasigalush]

*אנג'לה

עונה בקול מחוספס וגס* "אה אבל אני כבר לא אנג'לה בן תמונה עלוב, אני הרבה יותר ממה שכל אחד מכם יכול להיות, ולגלות לך סוד?!, כל פעם שאני משתלט על גוף מוטנטי אני מסוגל לפתח את הכוחות שלו... *אנג'לה הופכת לנחש אנושי מסתובבת ונושכת את קיין בזרוע... אתה בחיים לא תגיע לאנג'לה.... בחיים לא.. אני מחזיק בה חזק מידי *צחוק זדוני* "ועכשיו בן תמותה ... אני אשאיר אותך כאן לגסוס בזמן שאני ארצח עוד בני תמותה חסרי תועלת. *גופה של אנג'לה מגדל כנפיים וקשקשים קשים ועף דרך התיקרה לאויר הלילה הקריר*

 

[frodo1]

"חרא!" אמר קיין

"אני לא יכול לתת לדבר להשתלט על אן!" אמר קיין. הוא החל לטעון את האנרגיה שלו והחל למצוץ את הפצע שלו כדי להוציא את הרעל.

 

[דייאן]

קיין לא שם לב לדייאן שהתגנבה....

מאחוריו, היא לפתה את ראשו בפתאומיות.הוא נאבק כמה שניות ואז נרגע. שניהם מצאו את עצמם בחדר גדול,"ברוך הבא..."אמרה דייאן בקולה הנמוך. ואז, מן ענן שחור יצה מהאוזן שלה,ונכנס היישר לתוך אוזנו של קיין. "עכשיו..."אמרה דייאן,"הגיע הזמן לחסל את כל בני התמותה העלובים שנשארו על הכוכב הזה..."עיניו של קיין נהפכו אדומות,"עידן חדש עומד להתחיל!!!"צחקה דייאן בצחוק אכזרי.שנייהם התעוררו במעבדה ההרוסה.

 

[mayasigalush]

*אנג'לה

עפה בחזרה למעבדה עם כנפיים מכוסות בדם* "זה היה כיף" *פונה לקיין* "אז אתה אנחנו עכשיו אה?, *סורקת את הכוחות שלו* אתה בדיוק המוטציה שאנחנו צריכים *שולחת לו הודעה מוחית* "אתה יודע מה לעשות" *גופו של קיין מרים את ידיו לכיוון השמיים ומתחיל לרכז את כוחו במשיכת האנרגיה החייזרית של מטאור עצום שנימצא במרחק שנות אור ספורים מכדור הארץ...ועל ידי כך משיכת המטאור עצמו במהירות עצומה לכיוון כדור הארץ....* "בוצע"-*אמר גופו של קיין בקול שדמה בקולה של אנג'לה ודייאן*- "המטאור יגיע לכוכב הזה תוך חצי שעה ארצית....."

 

[דייאן]

אחרי כמה רגעים...

בראיין נכנס בריצה לתוך המעבדה ההרוסה,בעוד הוא מתנשם ומתנשף, הוא הביט בתקרה,פיו נפער ואישוניו התרחבו,"לא!..."הוא מלמל,"זה לא יכול להיות...!", דרך התקרה הוא הביט בשמיים וראה מטאור ענקי שמתקרב יותר ויותר אל האדמה,פיצוץ מחריש אוזניים נשמע מכל עבר, והכל התמלא באבק. דייאן, קיין, אנג'לה, ותומס התקרבו אל המטאור העצום, מדלגים מעל גופות, הם הביטו בחריץ קטן שנפער מן המטאור,הם התבוננו בחריץ שגדל והפך לדלת,"ברוכים הבאים לעולם החדש..." אמרו כולם פה אחד. "סוף המשחק", נכתב בצג המחשב.

 

[אנדרו15]

התמונה

היתרחקה מהצג והיה ניראה כאילו ילד יושב ליד מחשב הוא לכח את העכבר ודפק אותו על השולחן "אוףףףףףףףףף עד שהגעתי לפה הם הרסו הכל אוךךךךך" יללותיו של הילד ניקטעו שהוא שמע "אורי באו לאכול האוכל מוכן" "רגע אימא אני כבר בא" "עדיין שקוע במישחק שלך?אוווו איזה דור שאני ההיתי קטנה......" "כן,כן אמא אני כבר יורד" הוא הביט בצג פיתאום הופיע לפניו הודעה "ילד,אתה רוצה להמשיך לשחק?" "כן,כן!!! עד שהגעתי לפה" "מה אתה מוכן לעשות בשביל זה?" "אני יעשה הכל" "יופי"תומס חייך "קוויתי שתגיד את זה" "אז מה לעשות" התמונה מיתרחקת יוצאת מהחדר יורדת במדרגות ונעצרת שרואים אישה בת 40 בערך מחזיקה סיר והולכת לשולחן "נו אורי באו או שאני לא ירשה לך לגעת במחשב" התמונה חוזרת על החדר של הילד התמונה מאחורי הראש שלו הצג כבוי הוא קם יצאה מהחדר וירד במדרגות "או סוף סוף,נו איך המישחק?" הוא לא ענה לה והיתיישב (עדיין רואים רק את הגב של הילד) אימו היתישבה מולו והתחילה לימזוג "אבא יחזור מאוחר יותר" היא התחילה לאכול "למה אתה לא אוכל?לא נגעת באוכל ככה שאין סיכוי שהוא לא בסדר וזה גם המאכל הכי אהוב עלייך נו תאוכל" היא המשיכה לאוכל "נו תאוכל או שלא תיגע במחשב" היא היסתכלה עליו "למה אתה מיסתכל עליי ככה?אורי אתה מפחיד אותי" התמונה היסתובבה ונעמדה מאחורי ראשה של אימו היה על פרצופו של אורי חיוך מוזר אבל את עינוי התמונה לא ראתה התמונה היתקרבה(zooom) ועכשיו ראו את כל הפרצוף שלו הוא המשיך לחייך ושום דבר מוזר לא היה בפרצופו התמונה ממשיכה להיתמקד בפרצוף שלפתע העניים שלו הופכות אדומות ואחרי כמה שניות מישתנות חזרה מממממווווואאאאאאה מממממממוווווואהההה מממממממממממממממממממממווווווווווואאאאאאאאאהההההההה(זה אמור ליות צחוק מרושע) (כל הרעיון של המישחק היה שלי והן סתם גנבו לי אותו) המישחק ניגמר זה לא אמור ליות המשך לכל מי שלא הבין