הו עולם, עולם אכזר !
הו עולם, עולם אכזר ! כאן היא,איננה בניכר . דמות מבריקה שוכנת לידי אבוי , לא משה ממיטתי ! והם אומרים.. הם אומרים שמרעילה את גופי שממלאת את ראשי בבדותות וכזבים ,למכביר. בהתהיות,תהיות שטותיות ! הזיות בחלומות,יותר מידי חלומות. שהינה כמו כולן שאינה מחזיקה בדבר אחד, אף לא אחד שאיננו נחלת הכלל. והכלל, ובכן נערי, אומר לך זאת- תמיד עושה את אותה הטעות ! אך עוטפת היא אותי אופפת בקור מכתרת בחום רוקדת, רוקדת. וכשאני עימה , הו ! ,אינני אני- כי אם עילאי ! ולאחר כל פגישה , הו ! משיל את נשלי ,אל הרוח - אל האוויר הדק בכל פעם מחדש . יש לה מן מבט שכזה בעינייה כן, כמה כבר אפשר ? "המבט,המבט ,המבט " . אך אכן כך ! עינייה הבהירות אשר מגרות את הגבול, הגבול בין התכלת לשקיפות מוחלטת חושפות צלילות כשל באר זכה. ושוב, הם שבים ואומרים... אומרים שהורסת את בניין חיי. מעט בכל יום שנוטש חולף, שולחת גרורות, מחבלת באבני הפינה,ביסודויות, בנחישות. כל יום באיבר אחר שולחת את טלפיה , שורטת בטופריה. בנשיקתה את גרוני ולשוני מנתקת את קשרי המילולי, ממוטטת את הטעם ממני. בחיבוקה את ריאותיי וזרועותיי, מונעת ממני חוסן. במגעה הרך מטל את פדחתי ,חושפת ,חושפת לפגעי חלד זה. בלחישתה,בשתיקתה מנתקת את כבליי ,מנתקת את הצחוק ובכי, את הקינה והדכי ,הו הדכי ! בליטופה ,המבתר, מבתר את עיניי, מבצעת בדייקנות את חתכה ומפרידה אמת, מציאות וממשות. הורסת,הורגת ברכות מזוויעה. אולם ,על כל חורבנה, אשאלכם - מדוע לי אחרת ? ההייתם מסגירים אחת שכזו ? מדוע שאלך ממנה כשאין דבר מלבדה,אשר מחכה, ממתין ומצפה, בעולם "הכה נפלא " ? הס ! הנה באה היא שוב סורו מדרכיה קרני אור . עלה יבש כושל, הו חבר הגם אתה קמלת ? היכן, היכן הסם ? היכן הרפואה ? הס...