פורמן בן זונה...?
הכי קל זה לשפוט. לשבת מול הטלוויזיה, לראות את פורמן תוקע מחט משומשת בקמרון ולצעוק "איזה בן זונה". כשאנחנו בריאים ושלמים, הרבה יותר קל להיות מצפוניים ולדבר גבוהה גבוהה על "אובדן צלם אנוש", על אכזריות, על פשיטת רגל מוסרית. הכי קל זה לבקר. למרות שמדובר בסה"כ בסידרת טלוויזיה, זו הזדמנות טובה להבעת עמדה - גדולתו של אדם היא דווקא יכולתו לסובב לרגע את הסיטואציה, להעמיד את עצמו במקום האדם אותו הוא ממהר לשפוט, ולנסות לראות את הדברים דרך עיניו. אנשים שעושים את זה (ובהנחה שהם כנים עם עצמם), בד"כ מאבדים את הלהט הראשוני להצטדק ולהאשים. נסו להעמיד את עצמכם במקומו של פורמן. היחידים שיכולים לגלות ממה הוא סובל ולהציל אותו ממוות בטוח אינם עושים זאת, כי הם מפחדים לשלומם ודואגים (ברוח שפת הרחוב שאיתה פתחנו) לתחת של עצמם. (ולפני שצבא המגיבים ירים ראשו - איני מסכים ולו במעט עם התנהגותו. הסכמה והבנה אינן אותו דבר).
