../images/Emo204.gif זוגיות..
הייתה לי שיחה עם הקוסמטיקאית שלי בשנות ה-40 לחייה פלוס 2 ילדים. היא סיפרה לי שהיא נשואה 18 שנה ועוד לא קרה פעם אחת שבעלה יתקשר אליה ביום האהבה או שישלח לך אס אמ אס. אמרתי לה שגם היא יכולה לתהקשר אליו אז היא ענתה לי שהיא "רצה" אחריו כבר 15 שנה, מספיק. שהוא יתחיל להתאמץ. הגענו באיזשהו שלב לדבר על ילדים ( היא עברה הרבה טיפולים כדי להביא את שני ילדיה לעולם מה שנקרא הפריית מבחנה) ואמרה לי שאפשר להביא ילד מתרמות זרע.. הסברתי לה שזה נורא קשה לגדל ילד לבד בלי בן זוג מבחינה כלכלית, נפשית, עזרה בבבית.. היא צחקה ואמרה לי: " ונראה לך שבעלי עוזר לי במשהו ? ואתמול הוא היה צריך שאני אארגן לו משהו עם אימא לו.. ואירגנתי את זה, ובלילה.. כשרציתי.. ... הוא התהפך והפנה לי את גבו, וזה בסדר? יום האהבה..." והיא מספרת שיש לה מישהו מהצד.. רק כדי לספק יצרים.. דיברנו גם על אימוץ.. שאלתי אותה אם היא לא שקלה על אימוץ במקום לעבור את כל הסבל הזה. אז ענתה לי" אין כמו ילד שלך" "שזה שלך.. זה משהו אחר" "אישה יש לה כל כך הרבה לתת" והגענו לזה שלדעתי להביא ילד רק בשביל לא להיות לבד( כי למשל גבר זו לא אופציה) אז זה אגואיסטי מבחינתי. והיא שאלה ו"להיות עם בן זוג זה לא אגואיסטי"? עניתי לה שכן... אבל אני לא מולידה עוד בנאדם כך שאני נמצאת עם בנאדם שכבר "חי". היו לה כל כך הרבה טענות לגבי בעלה וסיפרה שהיו לו גם סטוצים ובאותה נשימה שאלה אותי אם אני רוצה להכיר גבר בן 38 חמדדדד של בחור, ואם היא לא הייתה נשואה היא הייתה חוטפת אותו. ואז אני שואלת אתכם וגם את עצמי..: לשם מה להתחתן? או אפילו בלי להתחתן- לחיות עם בן זוג.. אם בכל מקרה מערכת יחסים אפילו הטובה ביותר נכנסת למצב שיגרתי, משעמם, מובן מאליו.. ותוך זמן קצר רוצים "ריגושים"? תראו אנשים שנשואים 30 שנה .. הם בכלל לא מבינים מה הם עושים ביחד. למה להכנס מראש לזוגיות אם מראש יודעים מה התוחלת לה. לדעתי אהבה מתאדה עם השנים, כי יש בעיות כלכליות, משכנתא, ילדים, בעיות בעבודה, שיגרה וכו'. ברור שאני לא מצפה שזוגיות ארוכת שנים תלווה בפרפרים ואיך שרואים אחד את השני מתעלפים וזקוקים למקלחות קרות- אבל משהו שם אובד.. נעלם.. נשארים במסגרת בגלל הילדים.. פשוט שני אנשים שמחלקים הוראות אחד לשני לגבי הילדים וצרכי הבית: " תביא/י, תקח/י, תקנה/י. אז.. בגדול.. עם כל זה שאני רוצה אהבה... אבל גם יודעת את מגבלותיה. אז בשביל מה להכניס את עצמי לדבר כזה מלכתחילה? רק כדי לא להיות לבד?.. או שהפתרון הוא "לקפוץ" ממערכת יחסים אחת לשניה-( כאילו זה קל) כלומר לא למצא את "האחד"
הייתה לי שיחה עם הקוסמטיקאית שלי בשנות ה-40 לחייה פלוס 2 ילדים. היא סיפרה לי שהיא נשואה 18 שנה ועוד לא קרה פעם אחת שבעלה יתקשר אליה ביום האהבה או שישלח לך אס אמ אס. אמרתי לה שגם היא יכולה לתהקשר אליו אז היא ענתה לי שהיא "רצה" אחריו כבר 15 שנה, מספיק. שהוא יתחיל להתאמץ. הגענו באיזשהו שלב לדבר על ילדים ( היא עברה הרבה טיפולים כדי להביא את שני ילדיה לעולם מה שנקרא הפריית מבחנה) ואמרה לי שאפשר להביא ילד מתרמות זרע.. הסברתי לה שזה נורא קשה לגדל ילד לבד בלי בן זוג מבחינה כלכלית, נפשית, עזרה בבבית.. היא צחקה ואמרה לי: " ונראה לך שבעלי עוזר לי במשהו ? ואתמול הוא היה צריך שאני אארגן לו משהו עם אימא לו.. ואירגנתי את זה, ובלילה.. כשרציתי.. ... הוא התהפך והפנה לי את גבו, וזה בסדר? יום האהבה..." והיא מספרת שיש לה מישהו מהצד.. רק כדי לספק יצרים.. דיברנו גם על אימוץ.. שאלתי אותה אם היא לא שקלה על אימוץ במקום לעבור את כל הסבל הזה. אז ענתה לי" אין כמו ילד שלך" "שזה שלך.. זה משהו אחר" "אישה יש לה כל כך הרבה לתת" והגענו לזה שלדעתי להביא ילד רק בשביל לא להיות לבד( כי למשל גבר זו לא אופציה) אז זה אגואיסטי מבחינתי. והיא שאלה ו"להיות עם בן זוג זה לא אגואיסטי"? עניתי לה שכן... אבל אני לא מולידה עוד בנאדם כך שאני נמצאת עם בנאדם שכבר "חי". היו לה כל כך הרבה טענות לגבי בעלה וסיפרה שהיו לו גם סטוצים ובאותה נשימה שאלה אותי אם אני רוצה להכיר גבר בן 38 חמדדדד של בחור, ואם היא לא הייתה נשואה היא הייתה חוטפת אותו. ואז אני שואלת אתכם וגם את עצמי..: לשם מה להתחתן? או אפילו בלי להתחתן- לחיות עם בן זוג.. אם בכל מקרה מערכת יחסים אפילו הטובה ביותר נכנסת למצב שיגרתי, משעמם, מובן מאליו.. ותוך זמן קצר רוצים "ריגושים"? תראו אנשים שנשואים 30 שנה .. הם בכלל לא מבינים מה הם עושים ביחד. למה להכנס מראש לזוגיות אם מראש יודעים מה התוחלת לה. לדעתי אהבה מתאדה עם השנים, כי יש בעיות כלכליות, משכנתא, ילדים, בעיות בעבודה, שיגרה וכו'. ברור שאני לא מצפה שזוגיות ארוכת שנים תלווה בפרפרים ואיך שרואים אחד את השני מתעלפים וזקוקים למקלחות קרות- אבל משהו שם אובד.. נעלם.. נשארים במסגרת בגלל הילדים.. פשוט שני אנשים שמחלקים הוראות אחד לשני לגבי הילדים וצרכי הבית: " תביא/י, תקח/י, תקנה/י. אז.. בגדול.. עם כל זה שאני רוצה אהבה... אבל גם יודעת את מגבלותיה. אז בשביל מה להכניס את עצמי לדבר כזה מלכתחילה? רק כדי לא להיות לבד?.. או שהפתרון הוא "לקפוץ" ממערכת יחסים אחת לשניה-( כאילו זה קל) כלומר לא למצא את "האחד"
) שיעמוד לצידי. וכמובן כל מה שציינתי חל גם עליי. רק הערה קטנה: אני עדיין לא סגורה על נושא הילדים. אני עדיין בהתלבטות. והייתי רוצה שבן זוגי גם יהיה כזה שלא יהיה "נעול" על אופציה אחת בלבד. ו.... עם כל מה שציינתי עדיין יש בי את החשש או תמיהה . האם אפשר לחיות עם בן זוג אחד לכל החיים? במיוחד לאור אחוז הגירושים ועל אחוז הנשואים הגובה בצ'אטים. קיבלת תשובה? 