לדבר בהכללה ובבטחון כזה נגד מוזיקה ישראלית זה
לא חכם. אי אפשר להכליל במוזיקה. מוזיקה ישראלית זה כ"כ גדול ועצום שאיך אפשר בכלל להכליל? הרי יש את, הרוק הישראלי של שנות ה60-70 שקלל אמנים כמו אריק איינשטיין, שלמה גרוניך, כוורת, תמוז ואז לשנות ה80 עם הסצינה שגדלה והתפתחה עם משינה, בנזין, תיסלם, נוער שוליים ועד לשנות ה90 עם להקות כמו:ברי סחרוף, רמי פורטיס,אביב גפן, זקני צפת, איפה הילד, נקמת הטרקטור, אלג'יר, כנסיית השכל, היהודים ועוד... (לקראת אמצע- סוף שנות ה90). איך אפשר להגדיר את הרוק הישראלי ולהכליל אותו? סיילם, להקת הדום מטאל הישראלית עושה את הביצוע שלפי דעתי היפה מכולם לשיר "העיירה בוערת" ושוב אני שואל, איך אפשר? ואם אי אפשר את הרוק, בטח שאי אפשר את שאר המוזיקה הישראלית.. לדוגמא, מזרחית. מישהו פה באמת ניסה להקשיב לזוהר ארגוב? מילים מדהימות שיצאו מהלב ומהנשמה. איך אפשר שלא לאהוב שירים שלו? איך אפשר שלא להעריך לפחות שירים של עמיר בניון אם לא להתאהב במוזיקה המדהימה שלו? וכמובן לא הזכרתי אמנים של הזמר העיברי הישן והטוב... אז להכליל את כל העושר המוזיקלי שיש לנו? זה לא מתקבל על הדעת... הטיעון הזה כ"כ לא טוב. זה ממש להיות בראש קטן... מקווה שהחפירה שלי קצת עזרה פה...