רגע, חשבתי על זה שוב
ואני דווקא לא בטוחה שזה היה מתוך אגואיזם או משהו, בגלל שגם כשאני נתקלת בטקסט עם השקפה או הארה של מישהו ואין לי כוח לקרוא אותו אז אני אומרת לעצמי שאני לא מוכנה לזה עדיין. אני חושבת שאין אמת אחת, ואין טקסט שהוא לא נכון. אולי הוא לא אומר דברים נכונים אבל הוא משפיע על כל בנאדם בצורה מסויימת. וכשאני חושבת שאני עדיין לא מוכנה לקרוא טקסט מסויים, זה אומר שאני עדיין לא מוכנה ללמוד ממנו משהו, וזה יכול להיות כל דבר גם אם הדברים אינם מקובלים עליי. מבין?