על אבל, צום והחברה הישראלית, קיץ תשס"ז.
"שאלה לכל אלה שתשעה באב לא מסמל בשבילם כלום" כלומר, אתה וודאי מתכוון לעמי הארצות. באשר ליושבי הארץ, תשעה באב הוא תאריך המסמל את חורבן בתי המקדש אשר מאגד בתוכו התפוררות דתית וחברתית. יש כאלה במדינת ישראל תבדל"א שלמדו את זה בבית הספר, ותשעה באב הוא עבורם באחת המחברות כותרת יפה עם קו מסולסל מתחת והסבר קצר מפי מורתם, כפי שנלמד באחד מהשיעורים, אימתי שהיינו עליזים, משוחררים ואו אז החלה התקופה ממנה אנו משמרים את מכנסי הג'ינס בארון לזכר אותה התקופה וכו'. "על השואה אנחנו יודעים לזעוק יפה מאוד ולזכור את הנרצחים ולעשות טקסים ואם יש חרדי שחס וחלילה לא עומד בצפירה אז צריך להרוג אותו." רגע, ואם נהרוג אותו דווקא בימי זיכרון אלה, אנחנו לא מפספסים את המטרה שלשמה התכנסנו? לא יודעת, אבל לדידי, הרג של יהודי ביום הזיכרון ליהודים נראה לי לכוון לדעתם של גויים. "ביום כיפור כולנו (יותר נכון רובנו) נזכרים שיש אלוהים. " רובנו נזכרים שצריך לצום גם כי "ועיניתם את נפשותיכם" וגם כי "תהיי יפה ותשתקי- ותסגרי-את-הפה-יא-שמנה-הנה-הזדמנות-להיות-אנורקסית" וגם כי הם לא ממש יודעים מה עוד עושים ביום הזה ועל מה ולמה הצום. (אז נכון שהגננת בגן רינה סיפרה את הסיפור הפסאבדו מיסטי הנפלא אודות אותו אל אחד ויחיד החותם דינים בפנקסו שבשמיים. אז מה). רובנו נזכרים שהם קנו באחד מהתקפי יהודה-סעדו-מקום-ראשון-שמע-ישראל וכו' כיפה גדולה ולבנה שהנה זמנה להתקין אותה על הראשים. היא תסתיר מפרצי שיער, קרחת, וגם כמה שטרות שרוששנו באיומים מכבוד הרב. "אפילו את הסילבסטר אנחנו זוכרים לחגוג!" אני לא חוגגת. "אז למה את תשעה באב אנחנו שוכחים לציין? למה דווקא התאריך הזה לא מסמל עבור חלק מאיתנו כלום? זה תאריך חשוב לנו, היהודים. (ר' הודעה אחת למעלה). סתם חשבתי על זה פתאום" שואל ר' כינוי בשיפוצים. אנסה לענות. נדמה כי את יום האבל החשוב הזה על חורבן הבתים והחברה, ניכסו מגזרים מאוד מסויימים בחברה הישראלית. אלה הם המגזרים הדתיים והחרדיים, הדואגים להמאיס עצמם באופן צדקני ובלתי מתפשר, על המגזר החילוני. במסגרת העמסת ההמאסה, המאיסו שלא בכוונה תחילה את המסורת, את ההיסטוריה ואת גרעין העבר וההזדהות עימו. אם הדגש, וכך אני מאמינה שהוא צריך להיות, יחול על משמעות היום ולא על משמעות הצום, ועם הדגש יחול על חורבן חברתי ולא רק החורבן הדתי, וידונו דיוני טעם (אופס, שכחתי שיש כאלה שצמים. אז שיהיה דיונים בלי טעם, אלא דיונים מושכלים. מקובל?) אודות השלכות חברתיות עמוקות של התפוררות חברה שלמה בעקבות מה מי ומו, תוכל ר' כינוי בשיפוצים למשוך תחת קורתך יהודים רבים יותר. לא צמים, אלא מתחשבנים. דגש חברתי, פחות דתי פאנאטי. כחילונית מודרנית (ה' ישמור טפו טפו טפו) אני מודעת להיסטוריה היהודית, אבל לא ממש כואבת על התמוטטותם של שני הבתים. אני מודעת לכך, ואני מודעת לסמליותם, אבל אני גם מודעת לרגשותיי. כן, כואב ליבי ודואב על שנאת החינם הפושה גם כיום, על מצבי רוח נדכאים ושפיכות דמים פיזית ומילולית ביומיום. פחות כואב לי על כניסתם של הכוהנים אל שוק האבטלה במאה הראשונה לספירה.