זה גם מה שהורג אותי
מה כ"כ מדהים בבלה שכולם מתאהבים בה (אלא אם כן היא איזו כוסית על מה שהיא לא בספר, וזאת גם לא הפואנטה). אין לה שום דבר מיוחד באופי, ובטח בתלותיות המחרפנת שלה שאפשר להתחבר אליו ולאהוב. סטאפני מאייר פשוט יצרה דמות גרועה, ומי שמזדהות איתה ושלא נסחפות ע כדי כך כנראה מזדהות עם האהבה לדמויות מרגשות כמו אדוארד וג'ייקוב. ג'ייקוב הוא הדמות הכי אנושית, נורמאלית והגיוניות שיש בספר יותר מכל הדמויות הראשיות האחרות שבדרך אחרת או כזאת מנסות לשרת את בלה, להישטח לרגלייה, להירמס ועוד אחריי זה לבכות למה זה לא כאב יותר. וגם לג'ייקוב יש את החיסרון הבלתי מוסבר של ההתיאהבות בילדה חסרת הפשר- בלה. אני כבר יכולה לציין לך, שעל אהבה בלתי אפשרית, מסוכנת, רעועה ועל טבעית את יכולה למצוא בבאפי, עם הסיפור המדהים, המרגש והמעט עצוב של באפי ואנג'ל. שני ההפכים שמשלימים זה את זה, אבל הקשר שלהם גורם לאנג'ל לההפך לערפד הרצחני ולאבד את נשמתיו, אני משערת שאת מכירה. זה סיפור האהבה הבלתי אפשרית שאני הכי אוהבת. ואפשר למצוא את זה בהרבה סיפורי ערפדים, השאלה לאיפה לוקחים כל דבר.
מה כ"כ מדהים בבלה שכולם מתאהבים בה (אלא אם כן היא איזו כוסית על מה שהיא לא בספר, וזאת גם לא הפואנטה). אין לה שום דבר מיוחד באופי, ובטח בתלותיות המחרפנת שלה שאפשר להתחבר אליו ולאהוב. סטאפני מאייר פשוט יצרה דמות גרועה, ומי שמזדהות איתה ושלא נסחפות ע כדי כך כנראה מזדהות עם האהבה לדמויות מרגשות כמו אדוארד וג'ייקוב. ג'ייקוב הוא הדמות הכי אנושית, נורמאלית והגיוניות שיש בספר יותר מכל הדמויות הראשיות האחרות שבדרך אחרת או כזאת מנסות לשרת את בלה, להישטח לרגלייה, להירמס ועוד אחריי זה לבכות למה זה לא כאב יותר. וגם לג'ייקוב יש את החיסרון הבלתי מוסבר של ההתיאהבות בילדה חסרת הפשר- בלה. אני כבר יכולה לציין לך, שעל אהבה בלתי אפשרית, מסוכנת, רעועה ועל טבעית את יכולה למצוא בבאפי, עם הסיפור המדהים, המרגש והמעט עצוב של באפי ואנג'ל. שני ההפכים שמשלימים זה את זה, אבל הקשר שלהם גורם לאנג'ל לההפך לערפד הרצחני ולאבד את נשמתיו, אני משערת שאת מכירה. זה סיפור האהבה הבלתי אפשרית שאני הכי אוהבת. ואפשר למצוא את זה בהרבה סיפורי ערפדים, השאלה לאיפה לוקחים כל דבר.
