כמה קל להאשים את האמא!
נכון היא עשתה טעויות, ולקח לה שמונה שנים להבין שהדיאטה שהיא מאכילה אותו פסולה. אבל.... על פי הכתבה היא סובלת מדיכאון. כלומר הכוחות הנפשיים שלה להתמודד עם סרוב לאוכל בריא אינם גדולים במיוחד. כל העניין התפוצץ אחרי שהיא יצאה לחפש עזרה. כך שהיא מודעת לנזק לבן והיא דואגם לו. היא בוודאי גם חיה קרוב לקו העוני, רמת ההשכלה שלה מינימלית וכמה תמיכה יש לה מבחוץ? יש לי בן באותו גיל שמעדיף שטויות על אוכל בריא (הבן שלי שוקל רבע, אבל זה גם עניין של מזל). אבל בגלל יידע שיש לי ויכולת כלכלית למדתי לבחור החלפים בריאים למקדונלדס ודומיהם (למשל לבן שלי יש העדפה לסושי, אז אני לוקחת אותו לסושי במקום למקדונלדס - לא בחירה שיש למי שחי על קו העוני). כל עוד האוכל הבריא יותר גם יקר יותר להאשים את ההורים (שמי שמכיר את האוכלוסיה יודע שאין להם זמן, כח או ידע להתמודד) זה מפלט קל.