Atom Heart Mother

אגב דיסקים...

את האלבום הזה הכרתי כתקליט ויניל. עד היום אני זוכרת איך זה להוציא אותו מהעטיפה, לשים על הפטיפון, להחליף לצד ב'... זה נשמע לי חוויה אחרת לגמרי להאזין לזה בדיסק..
 

dimfo

New member
אלבום נפלא

היצירה הראשונה - "אימא לב אטום" (כל כך כיף לתרגם אנגלית לעברית בשטויות כאלו) פשוט מדהימה. לא נמרחת, לא משעממת, זורמת, מענינת, בעצם היצירה הזו ו-echoes בעיני הם הפסיגה של היצירה של פינק פלויד. if, summer 69 ו-fat old sun הם רצועות מצוינות, אך הם רק מעבר בעיני ליצירה הסוגרת - "ארוחת הבוקר הפסיכודלית של אלן". אני אוהב במיוחד את המוטיב קלידים החוזר. לסיכום, אלבום נפלא כמעט בלי נקודות חולשה.
 
ואני, כרגיל, בדעת המיעוט

שמעתי עכשיו שוב את יצירת הנושא, ומה לומר... לא השתכנעתי. זוהי אכן יצירה מורכבת - אבל מורכבת ממה? היא אינה יצירה טיפוסית לפלויד, כנראה בגלל ידו של רון גיסין בכתיבה ובהפקה. ניכרות בה גם השפעות פרוגיות, יותר מאשר בכל קטע אחר שלהם - ואני לא חובבת פרוג במיוחד. היה קשה למצוא קו רעיוני ברור ביצירה, היינו: מה הם רוצים להגיד בזה?. לטעמי, לא ניתן להשוות את היצירה לדברים שעשו זמן לא רב אחר כך, במיוחד Echoes, שהיא יצירה טובה פי כמה. מבחינה מוסיקלית אני רואה כאן המשך של הקו הנסיוני ששלט בצד האולפן של אומהגומה - נסיונות אלקטרוניים, בומבסטיים ולא לגמרי "סגורים". לעומת dimfo, אני ממש לא רואה איך היצירה "זורמת", נהפוך הוא; Echoes היא דוגמא ליצירה ש"זורמת", לדעתי; AHM ממש לא. למרות זאת, ישנם כמה רגעים טובים ביצירה. לצערי אני אנלוגית בעולם דיגטלי (כמאמר המשורר) ולכן אני לא יודעת בדיוק באיזה שניה היו הרגעים האלו. בואו נגיד שהקטע בו גילמור חוזר על המוטיב המרכזי בנגינה שקטה כזאת.. וגם אחת החזרות של רייט על המוטיב המרכזי בקלידים, בקטע שבו הוא לא מתפרע. וזה התאור הכי טוב שאני יכולה לתת
 

dimfo

New member
הסבר קצר

כשאני אומר זורמת אני מתכוון למעברים, לקשרים בין תתי הפרקים ולחזרה על המוטיבים.
 
If - מתוך העבודה שלי בספרות

שיר זה הוא בעצם מכתב התנצלות לסיד מנקודת מבט של כמה שנים אחרי המאורעות שהובילו לפליטתו של סיד מן הלהקה. במכתב זה הדובר פורק רגשות חרטה ותיעוב עצמי שהחלו בזמן הסילוק והתגברו עם השנים. תחילה, מבהיר הכותב שהוא לא היה רוצה להיות במצב שבו הוא נמצא בזמן כתיבת השיר, וזאת באמצעות שני דימויים. בראשון הוא מדמה את עצמו לברבור, חיית בר ללא כל מחויבויות, שאפילו יכולה לעוף. אם הוא היה ברבור, בלא שום חובות מעיקים שכובלים אותו לחייו הנוכחיים, כבר היה מסתלק מזמן. בדימוי השני הוא מדמה עצמו לרכבת. אם היה רכבת, היה עוצר באחד השלבים בחייו, לא ממשיך באותו המסלול ולא מגיע לאן שהגיע. קודם כל הוא מסביר שאפילו שהוא רוצה, הוא לא יכול להסתלק, ואחרי כן הוא גם מסביר שלא היית לו דרך להימנע מהמצב. אבל למרות הצטדקויות אלו, עדיין יש בו תיעוב עצמי, והאחרון מרים את עצמו במשפט השלישי בפזמון, בו הוא אומר במפורש שהוא לא אדם טוב לפי דעתו, וזה מתבטא בכך שהוא לא מדבר עם ברט מספיק, לא מתעניין בו ולא דואג לו. בבית הראשון הדובר חוזר להצטדקויות. הוא אומר שעכשיו, כמה שנים אחרי, הוא יכול להסתכל אחורה ולהבין איפה טעה, איפה עשה לברט עוול, איפה היה יכול לפעול אחרת. אבל בעבר, הזמן שבו הבית כתוב, מרוב שהיה עסוק בלהקה ובהצלחתה, לא היה לו אפילו זמן לישון או לפחד, ובטח שלא היה לו זמן לתת לברט תשומת לב מיוחדת, דבר שעליו הוא מבכה בהווה. הוא מסיים את הבית בהבנה שהוא לא היה חבר טוב, אבל מבקש שאם ברט אי פעם ישתקם, והוא (הדובר) ישתגע (ווטרס, כותב השיר, אכן השתגע בסופו של דבר, והשפיות, או חסרונה, היא מוטיב המופיע בכמה משיריו), כלומר יהיה תלוי בברט כמו שברט היה תלוי בו, אז האחרון יסלח לו ולא יחזיר באותה מטבע של אטימות. בבית השני הדובר חוזר לזמן הווה. הוא מדמה עצמו לירח, ואומר שאילו זה מה שהיה, אז עכשיו הוא היה "קול" ורגוע, למרות מה שעשה לחברו הטוב. אבל הוא לא, ולכן עכשיו הוא גועש וסוער. משפט זה בא כנראה כדי להראות שעדיין לא איבד את אנושיותו כליל. אז הוא אומר שאם היה חוק, דבר שביר ביותר בעולמנו, היה נשבר. משפט זה בא כדי להדגיש את מצבו הרגיש וכדי להראות שפועלים עליו כוחות המנסים לכופף אותו. אולי מטרתו היא גם ליצור בברט הבנה למצבו. לבסוף הוא שוב מראה את אי שביעות רצונו מעצמו, בכך שהוא אומר שהוא לא מבין טוב את האופן שבו אמורים להתקיים היחסים בין חברים, מה שהופך אותו לאדם פחות טוב ממה שהיה רוצה להיות. בבית השלישי והאחרון, הדובר אומר שהוא אפילו לא יכול למצוא זמן לעצמו, כדי לבכות על מר גורלו ביחידות, עם לוח הזמנים הדחוס של הלהקה. לעומת זאת, במשפט השני נאמר, כי אם הוא היה עם ברט, אזי הכל היה בסדר, והוא היה מרגיש בטוח ובבית. במשפט האחרון בשיר, הוא מביע כוונות ודאגות לגבי העתיד. שוב הוא מזכיר את האפשרות שישתגע, ובעקבות כך ייזרק מן הלהקה, כמו ברט בזמנו. הוא שואל את ברט אם במקרה שדבר זה יקרה האם הוא יוכל להצטרף אליו. את השאלה הזו אפשר לצרף לבקשה המופיעה בבית הראשון שאם משהו יקרה לווטרס, ברט לא יזניח אותו כמו ווטרס בזמנו.
 
../images/Emo140.gif ניתוח יפה

אני מעלה שוב את הניתוח שנתתי לשיר, לפני חודשים רבים, למען הסדר הטוב גרידא, ובצורה מקוצרת. If הוא, לדעתי, אחד השירים הטובים ביותר שווטרס כתב. לעומת המאסות החברתיות/פוליטיות שכתב בהמשך הקריירה שלו, כאן ווטרס מתמקד באנושיות כפי שהיא במיקרו, ביחסים בינו לבין חברו הקרוב ולכן, לדעתי, הוא מצליח כאן לגעת במהות בצורה הרבה יותר נוגעת ללב ו"נכונה". השיר נכתב באמצע/סוף שנת 1969, והוקלט ל-Atom Heart Mother בינואר 1970. באותה תקופה, כזכור, הפיקו גילמור ו-ווטרס את אלבום הסולו הראשון של בארט. ווטרס סרב להמשיך ולעבוד על אלבום הסולו השני. לדברי ג'רי שירלי, המתופף בשני האלבומים, ווטרס אמר שהוא "לא מוכן לעבור את זה שוב". בשלב הזה כתב ווטרס את If. השיר מבטא, כפי שתומר (פינוקיו) כתב, רגשות חרטה ותיעוב עצמי. אך הוא מבטא גם הרגשת אשמה, חוסר אונים על אי יכולתו לעזור לחברו, וגם אהבה רבה כלפיו. בשלב הזה ווטרס כבר הבין שחברו השתגע. יש לזכור, שבתקופה שבה בארט חלה לראשונה, חברי הלהקה לא היו כלל מודעים לכך. הם חשבו שההתנהגות שלו נובעת מעקשנות ורצון "לקלקל" להם את ההצלחה, בגלל התנגדותו להתמסחרות הבלתי נמנעת. כשכבר הבינו מה קורה, היה מאוחר מדי. בכל מקרה, לא היו להם הכלים לסייע לו, בגלל גילם הצעיר וחוסר נסיונם, והעדר ידע רלבנטי בתחום. הם גם היו מושפעים מתאוריות אנטי-ממסדיות שרווחו באותה תקופה, בגללן הם לא היו מעוניינים להביא לאשפוזו של בארט, דבר שגם בא לידי ביטוי בשיר, כפי שנראה להלן. לכן רואים בשיר את תחושת חוסר האונים של ווטרס ואת רגשות האשמה שלו על שהוא אינו מסוגל לעזור לו (ואולי אף פגע בו) ועצב רב על אבדן הקשר ביניהם. העוצמה שלו גדולה במיוחד כאשר זוכרים שהשיר נכתב תוך כדי ההתנתקות ביניהם, ולא לאחר שנים, כשהיה לווטרס זמן להסתכל על הדברים מרחוק, כפי שהיה ב-Shine On וב-Wish you were here. סגנון הכתיבה בשיר מושפע מאוד מהשירים שבארט כתב באותה תקופה והופיעו באלבומי הסולו שלו. השוו, למשל, לשיר Terrapin מתוך Madcap Laughs. מילות השיר גם הן מתייחסות לשירים של בארט, כפי שאראה להלן. (לינק למילים המלאות, ראו למטה) כך בבית הראשון: הדימוי של הברבור שאוב, לדעתי, מהשיר Swan Lee – שיר מוקדם של בארט שקיים רק כדמו. ה'רכבת' מופיעה בכמה שירים של בארט: Gigolo Aunt ואולי יותר בבירור ב-If It’s in You. [אגב, בשיר האחרון מופיע גם הביטוי steel rail, אותו לקח ווטרס בהשאלה לשיר Wish You Were Here. אגב ב': בשיר WYWH מופיע גם הדימוי של הדגים השוחים באקווריום וכו' – דימוי הלקוח מ-Terrapin של בארט]. ווטרס משתמש בדימויים אלו כדי להדגיש את המרחק ביניהם – אך לא מתוך רצון להיות רחוק אלא, נהפוך הוא, מתוך עצב על כך שהם מנותקים זה מזה. If I were a good man, I’d talk to you more often than I do – אכן יש כאן 'תיעוב עצמי' כפי שתומר אומר, או אשמה, על כך שלא עשה די כדי לעזור לו. ווטרס חזר לביטוי הזה ב"החומה", בשיר The Trial, שם אחת הדמויות אומרת לפינק “you should have talked to me more often than you do”. בשיר הזה, כמובן, פינק "עומד לדין" על "פשעיו" נגד הקרובים לו. הקשר בין זה לבין If , הוא ברור. בשורה: If I go insane / Please don’t put your wires in my brain (וכן בבית האחרון בשיר: (if I go insane / and they lock me away / will you still let me join in with the game?) מבוטא החשש שלו מפני השגעון שיגרור, לדעתו, אשפוז וטיפולים בכפיה. באותה תקופה, זה אכן היה המצב במקרים רבים. (גילמור, לפחות, אמר בראיונות שהם חששו מאוד שבארט יאושפז ו"יועלם" בבי"ח פסיכיאטרי. זו כנראה הסיבה שהם ניסו להשיג לו עבודה - הקלטות והופעות - בכל דרך שהיא, עד הסוף). ווטרס אינו שואל כאן אם בארט יטפל בו, אלא הוא פשוט חושש ממה שיקרה – לשניהם. כאן כבר רואים את טשטוש ההבחנה בין שניהם, שהתגבר בשירים מאוחרים של ווטרס, עד השיא ב"החומה". בבית השלישי מופיע, לראשונה, הירח – שיופיע אחר כך בהרבה שירים של ווטרס (ובעטיפות תקליטים שלו וכו' וכיו"ב). הדימוי הזה לקוח כמעט מילה במילה מהשיר Jugband Blues. כמו אצל בארט, שעשה שימוש בדימוי של הירח לתאר את מצבו הנפשי, ווטרס מזהה את הירח עם שגעון. ראו, כמובן, את Dark Side of the Moon. וכו' וכו'. הדימוי השני הוא של כלל/חוק או סרגל, והשורה במקור היא If I were a rule / I would bend for you והמשמעות היא, לדעתי שהוא מוכן לעשות הכול עבורו (אבל אינו מסוגל?). If I were a good friend / I’d understand the spaces between friends - כאן ווטרס אומר, בעצם, שבגלל שהוא לא "חבר טוב" הוא אינו מבין מדוע הם רחוקים זה מזה. מסר זה בולט במיוחד בבית הבא: If I were alone / I would cry / If I were with you / I’d be home and dry כאן יש לקרוא את שני הצמדים ביחד, לא לחוד: כשאני לבד, אני בוכה - כשאני אתך, אני במקום מבטחים. If I go insane / will you still let me join in with the game כאן בולטים רגשות האשם של ווטרס על סילוקו של בארט מהלהקה, בעקבות מחלתו. לדעתי, אין כאן פניה לבארט שיתן לו להצטרף אליו - פניה זו מופיעה אולי ב"home and dry" מקודם, וכמובן ב-Shine On You Crazy Diamond, אבל זה כבר סיפור אחר.
 
אולי משהו יכתוב סיפורים על הדיסק

כמו דברים שקרו בהקלטות, שירים שנגנזו וכמובן- מה לעזאזל עושה שם הפרה הזאת?!
 

Jam Head

New member
הסיפור עם הפרה הוא מאוד ידוע.

בגדול כל העטיפות של פינק פלויד עד אז היו כמו החומר המוסיקלי שלהם מאוד חלליות ומאוד מופשטות ופסיכודליות. אז באלבום הזה הם רצו ללכת על הדבר הכי מוחשי והכי לא פסיכודלי או חללי שקיים והפתרון - פרה בריטית. הם הלכו , צילמו את הפרה ( שד"א , בעל הפרה רצה זכויות על התמונה ) והיה ויכוח שלהם בקשר לזכויות , שבסוף בעל הפרה ויתר.
 
נכון ../images/Emo80.gif

סטורם תורגרסון צילם פשוט את הפרה הראשונה שראה - מבחינתו, היא היתה ה"אבטיפוס" (או ה"אמטיפוס") של פרה. בעל הפרה - ששמה, אגב, הוא לולובל ה-III - דרש תשלום על הצילום לאחר שהאלבום יצא, אך לא יצא לו מזה כלום.
 
לרוב הפרות יש שמות פרטיים

במיוחד כשמדובר בעדרים קטנים - ולא במחלבות תעשייתיות, בהן מאות או אלפי פרות. במקומות קטנים כאלו, הפרות מתפקדות כחיות בית לכל דבר, וכן זו דרך להבחין בין אחת לשניה. אבל אולי זה שייך כבר לעולם שהולך ונעלם
 
עוד על הקלטות AHM

לגבי רון גיסין: תחילת הקשר המקצועי בין הפלויד לבין רון גיסין היה כאשר עבד ווטרס אתו על הקלטת פסקול לסרט דוקומנטרי טלוויזיוני, על גוף האדם, בשם The Body, בתחילת שנת 1970. פס הקול יצא באלבום (ולאחרונה הודפס גם בדיסק). גיסין היה מלחין "קלאסי" עם הרבה נסיון בתחום פסי-קול. ההתמחות שלו היתה באפקטים, נסיונות אלקטרוניים, תיזמור יוצא דופן, וקטעי דיבור מטורפים (ראו, לדוגמא Several Species... שהוא קטע המושפע קשות מגיסין). הוא הכיר את ווטרס דרך ניק מייסון ואשתו, שהיו ידידיו. גיסין הובא ל"טפל" ב-AHM, לאחר שהתגלעו חילוקי דעות בין חברי הלהקה, באשר להפקת הקטע המרכזי באלבום. גיסין הובא, ספציפית, על מנת להוסיף את התיזמור ליצירה. הלהקה הורתה לו להוסיף "משהו גדול: מקהלות שמימיות, כלי נשיפה.. מה שתרצה". גיסין עבד על התיזמור במשך חודש שלם, ולמעשה הפיק את הקטע כמעט לגמרי בעצמו, כולל ניצוח על ה"תזמורת" של נגני אולפן שהוזמנו לצורך הקלטת הקטע, ושסירבו "לשתף פעולה" עמו. בנוסף לכל, סיד בארט הופיע באולפן בעת ההקלטות, וגיסין לא ידע מה לעשות אתו. שם האלבום, לקוח מכותרת של כתבה בעיתון, על אשה הרה שבלבה הושתל קוצב לב אטומי. השם נבחר באופן רנדומלי, למעשה, לאחר שהלהקה נאלצה לתת שם ליצירה על המקום, כאשר הוזמנה להשמיע אותה ב-BBC, ונשאלו לשמה.
 
אני חושבת שהם ניגנו את היצירה ללא

התזמורת והמקהלה וכו'. גם בהופעות, בחלק מהמקרים היתה תזמורת/מקהלה, ובחלק לא - בלאו הכי העלות של הנ"ל גבוהה מאוד. ובאשר ל-BBC וההקלטות שלהם - זה נושא מעניין, שנדמה לי שלא הועלה כאן מקודם: ה-BBC ראה את עצמו, מתחילת דרכו, כמוסד המופקד על קידום התרבות. אמת, בד"כ הם פרשו את המונח "תרבות" כ"תרבות גבוהה", אך עם פרוץ הפופ והרוק הם הרחיבו את הפרשנות גם לז'אנרים אלו. לכן, עוד מתחילת או אמצע שנות הששים, הם החלו להזמין אמנים אליהם לאולפן, להקליט גרסאות "live" לשירים ידועים שלהם, או להציג שירים חדשים. נדמה לי שבהתחלה, האמנים והלהקות הופיעו בפני קהל ממש, ובהמשך אלו נהיו הקלטות אולפן - באולפני ה-BBC - ללא קהל. עם פתיחתו של Radio 1 - ערוץ הפופ של ה-BBC - בשנת 1967, תפש העניין הזה גם כן תאוצה. תכניות הדגל של הערוץ קבלו אישור להקליט אמנים ויוקרתן באה, במידה לא מועטה, מהקלטות אלו. תכניתו של השדרן ג'ון פיל - שהוא היום כבר סר ג'ון פיל - נקטה מאז 1967 במדיניות של קידום להקות חדשות וסגנונות חדשניים, כאשר לכל תכנית הוזמן אמן או להקה להציג את הדברים הכי חדשים שהם עושים. כך נחשף הקהל הבריטי ללהקות חדשות ולרעיונות מוסיקליים חדשים, על בסיס יומי ממש (וכך נהיה פיל, תוך שנים מעטות, לאחד האנשים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר בתעשיית המוסיקה בבריטניה). כל המי ומי של הרוק הבריטי, לדורותיו, הקליטו לתכנית הזו, כולל הפלויד, מאז 1967 (וגם סיד בארט בנפרד). להקלטות האלו יש כמובן ערך היסטורי רב, ולעיתים קרובות גם ערך אמנותי, במיוחד אם מדובר בשירים שיצאו אחר כך בגרסאות סופיות שונות, או בשירים שלא יצאו על גבי אלבומים מעולם. ה-BBC החל לפני שנים להוציא באופן רשמי את ההקלטות האלו על גבי אלבומים (כיום, דיסקים). למיטב ידיעתי, אף אחת מההקלטות שעשו הפלויד ל-BBC לא יצאה באופן רשמי עדיין, מסיבות לא ברורות. ההקלטות שעשה בארט עבור הערוץ, יצאו רשמית לפני שנים. קיימים כמובן בוטלגים של כל (או רוב) ההקלטות שנעשו ע"י הפלויד עבור ה-BBC, והן אכן שוות שמיעה.
 
מאיפה משיגים בוטלגים?

תסלחו לי על הבורות... למשהו יש בוטלגים מעניינים? (לא רק של פינק פלויד)
 

FloyDviR

New member
אני מתעניין רק בבוטלגים של פ"פ...

ויש לי כ-7 כאלה בערך..
 

dimfo

New member
יש דבר אחד שמטריד את מנוחתי

מה הקטע עם הדף המוזר שמצורף לגירסת הרימאסטר אשר נותן שתי טיפים לארוחת בוקר? (ואחד מהם לארוחת בוקר בדואית מסורתית)
 
למעלה