גאונות מוזיקלית
הגאונות של הדיסק הזה מתחילה עוד מהעטיפה..משוחררת,חסרת כל אמירה מלבד האמירה הטבעית והפשטנית. המוזיקה חופשית ונקייה,ומעבר להכל משוחררת.רייט נותן הצגה גדולה באלבום הזה לדעתי,עם התבלטות בעיקר בשיר הטוב באלבום ואחד הטובים של הפלויד בעיני,summer 68.טקסט חביב,פסנתר אדיר,ויכולות שירה מצויינות של רייט.סאונד בריטי טיפוסי.הפיזמון מהדהד בראש עם כל קולות הליווי שלו...נהדר. Atom Mother Heart-אחת היצירות היותר מסובכות ומורכבות של פינק פלויד. גם בלי טקסט,יש כאן אמירה רצינית מאוד,הבעת חופשיות באמצעות תווים. אורגן הכנסייה שמלווה לאורך כל השיר משאיר רושם אדיר ביחס עם הבאסים הקטלניים,ויחד עם זאת האנושיים כל כך.יופי של קטע. If-שיר נחמד,שמעולם לא הצלחתי להתחבר ולהבין אותו עד הסוף.בעיני,ההקלטה כאן קצת לוקה בחסר וחסרים לי מאוד באסים החלטיים יותר ופסיכודליים יותר. שיר סטנדרטי מידי עבור הפלויד. Fat Old Sun-שיר יפייפה,מרגש מאוד ומלודי מאוד.שירה נפלאה(גילמור אם אני לא טועה),ועבודת עיבוד מושלמת.כל כלי נכנס במקומו,בהתאם לטקסט ולשירה. אוהב ביותר
Alan's Psychedelic Breakfast-כשמו כן הוא,פסיכודלי ומעניין.אך יחד עם זאת,יש בו מספר אלמנטים,שפסיכודליים ככל שיהיו,פשוט גורעים מהמוזיקה ומהכלים הסטנדרטיים.בעיני הקטע ארוך מידי ומייגע מידי. לסיכום,אלבום נהדר,משלב אלמנטים רבים,ובעיקר מתאפיין בעיני כאלבום שנתן לכל אחד מחברי הלהקה הזדמנות להוכיח את עצמו.כולם עשו זאת בצורה מושלמת.
