Atom Heart Mother

[Overclocker]

קטע נדיר ומדהים (בוטלג)

הורדתי עכשיו pink floyd - echoes in the garden הופעה מ 6.18.75 מדהים כל מיני קטענים מ animels לפני שהיה אלבום ככה שהקטעים שונים ומחולקים בצורה שונה הקטע הוא בוט לג ככה שאין הפרת זכויות יוצרים

 

[ציףציף1000]

../images/Emo168.gif Atom Heart Mother ../images/Emo168.gif

היום מועלה לדיון אלבום שרבים מכם וודאי מכירים... Atom Heart Mother. כן, האלבום עם הפרה. מה דעתכם על האלבום הזה? אילו שירים בו אתם אוהבים, ואלו לא - ולמה? איזה קטע בו, לדעתכם, מייצג את האלבום בצורה הכי טובה? איזה קטע הוא הכי "טיפוסי" לאלבום, אם יש כזה? האם יש קטע באלבום שמדבר אליכם יותר מאחרים, או שיש לו משמעות מיוחדת עבורכם? או, האם זה אלבום משעמם שלא הייתם ממליצים לאנשים להאזין לו? מה ידוע לכם על תהליך הקלטת האלבום? פרטי האלבום מצויים כבר בדיסקוגרפיה של הפורום, כולל פירוט השירים, מי כתב ושר כל אחד מהם.

 

[ציףציף1000]

בוודאי שיש הפרת זכויות יוצרים

כי ההקלטה נעשתה שלא ברשות. בוטלגים כאלו אינם חוקיים, מעצם טבעם. מצד שני, לטעמי להקלטות ישנות כאלו - מלפני עשרות שנים - יש כיום ערך היסטורי, לפחות, אם לא גם ערך אמנותי, ולכן כדאי לשמען. מצד שלישי, הפורום איננו מעודד מעשים בלתי חוקיים, כגון הורדות ממקורות בלתי מורשים, כידוע. לכן אם מישהו רוצה לדון בהקלטה בלתי חוקית ששמע/ה, די אם יציינו כי שמעו את ההקלטה, ללא ציון מקורה. OK?

 

[אמיר מאיר]

יש בוטלגים עם סיד בארט?

 

[ציףציף1000]

כן

 

[אמיר מאיר]

אני יכול להשיג אותם איפשהו?

 

[edlessme]

summer 68

אחד מהשירים האהובים עליי באלבום... סתם שיר חמוד שמדבר על איך שמר ווטרס\גילמור פוגש מישהיא, שוכב איתה (ונהנה מכל רגע, אם יהותר לו לציין) ומנסה להיפטר ממנה. הסיבה שאני אוהב את השיר היא בעיקר הפשטות שלו.. סתם.. גיטרות אקוסטיות ופסנתר שממשחקים אחד עם השני... רך כזה... נחמד כזה... בערך כמו מה שמתאר השיר... האי נעימויות של... סטוץ שכזה... אין מה להגיד אחד לשני, אין מה לעשות חוץ מ... לבהות אחד בשני,... לחייך מדי פעם... אין שום דבר מרגש... ולהתראות שרלוט קרינגלס...

 

[pink floydror]

יצירת הנושא.

כבר בצליל הראשון, ואחריו החצוצרות שרצות, אומרים לנו שמדובר פה במשהו לא רגיל...הולכים להפתיע אותנו ובגדול !! (מה שבדיעווד תקף לכל האלבומים כמעט של פינק פלויד). אז כמו שאמרנו, החצוצרות שגולשות במהירות לאוזן מהוות רק את הפתיח להרמוניה הראשית העמוסה שבאה אחריה..הרמוניה.. כל כך יפה ..!!! לבכות..! עוד כמה רגעים של קולות סוסים ואופנועים נוסעים במשולב עם ההרמוניה, ואז שקט.. קטע יפה ושקט שפשוט חודר למוח... אני לא יתחיל לפרט כל קטע עכשיו מכמה סיבות: הראשונה היא שאני ישעמם אתכם, השניה היא שאם אני יפרט עכשיו על כל דקה ביצירה של כמעט חצי שעה, אני כבר יתפוס זכרון בData base של תפוז.והסיבה השלישית והחשובה ביותר היא שאני פשוט לא יוכל להעביר בצורה מילולית לאלה שעדיין אינם שמעו את זה. פשוט, אתם חייבים לשמוע..!! היצירה משלבת בתוך עוד מאלאן הפתעות, אפקטים, אופרה,ג'יבריש וכל מה שלא תרצו, פשע שלא לשמוע כזה דבר ! חובה בכל אוזן, בהחלט אחד האלבומים האהובים עליי ביותר!!!!

 

[pink floydror]

ופרטים טכניים על היצירה

אורכה כ23 דקות ו43 שניות. נחשבת לאחד מהקטעיים האינסטרומנטלים והפרוגרסיביים הטובים ביותר שיש.(פינק פלויד?? פרוגרסיב?? אז פה דיי כן לומרות שלדעתי אין בכלל מה להשוות להקות אחרות ליצירה הזאת) משלבת בה המוון אלמנטים קלאסיים כמו תזמורת שלמה, כלי נשיפה, אופרה ועוד.. הכל התחיל באיזה אילתור קטן שגילמור ניגן לעצמו באחת החזרות, ווטרס במקרה שמע - והתלהב. הם התחילו לפתח את זה ולבנות את זה ליצירה שלמה, בשלב כלשהו הם החליטו שאין להם כוח לבנות יצירה שלמה, וכאן הם פנואת לעזרתו של המוזיקאי המוכשר רון גיסין שהוסיף את התזמורת, עבד על היצירה כחודש ימים ושיפר דברים. כשנשאלו הפלוידים על דעתם על היצירה, הם ענו שמדובר בגיבוב של שטויות, שהם לא ידעו מה הם עשו באותה תקופה..ווטרס אמר שאפשר לקחת את האלבום כמו שהוא ולזרוקו לפח (העובדה שזאת לא יצירה שהיא 100 אחוז פינק פלויד כנראה עוררה קנראה בקרב חברי הלהקה).

 

[pink floydror]

*פנואת = פנו

 

[ציףציף1000]

ביקורת של meandmeandme

על יצירת הנושא, מתוך הסיבוב הקודם של הפרוייקט: "פעם, לפני הרבה הרבה שנים חיו להם בלונדון שבאנגליה שלושה בחורים שאפתניים במיוחד. אף אחד מהם לא מוסיקאים גדול או נגן מוכשר במיוחד אך יצירתיות וכוח רצון דחפו אותם לגבש יצירה נפלאה שאורכה 24 דקות שלמות עוד בשנת 1970. היצירה הנפלאה הזאת שפותחת את האלבום הקרואי על שמו הייתה ללא ספג השג גדול מאוד לארבעת חברי הפינק פלויד באותה תקופה. הכול התחיל בארעה אקורדים שדייב ניגן על הגיטרה ורוג'ר אמר "היי, זה נשמע לי נחמד. יש לי פיל של מערבון". ובאמת כך מתחיל השיר. קודם כל מגיעה פתיחה שאותה יצר רון ג'סין (שעזר רבות בבהפקה של השיר הזה ונתן לו את התחושה הסימפונית שלו כשהוסיף אורקסטרה שלמה לעיבוד של השיר). החצוצרות מתגבשות לאט לאט ובדיוק ברגע הנכון נכנס המוטיב של השיר. אותם ארבעה אקורדים שגילמור ניגן אז, רק שעכשיו זה 16 ויש תופים ובס וקלידים וחצוצרות וכינורות והמון המון טקסטורה מוסיקאלית. ההרכב המפואר נסוג אחורה ונותן לציללי הסוסים וכירכרות והתותחים לקחת אותנו ולמקם אותנו בתוך מערבון קלאסי. בשחור לבן, עם האיש הטוב והאיש הרע הבחורה היפה שכולם רוצים. אחרי חזרה על המוטיב המערבוני ההוא המוסיקה דועכת שוב ורק הבאס נשאר. הקלידים מצטרפים ואיתם גם כינור, שאותו גם כן הוסיף רון ג'סין. סולו עצוב וקונבנציונאלי על גבי ליווי קלידים פסיכודליים וממלאים. סולו גיטרה חסר ביטחון של גילמור נכנס בסלייד. אני תמיד חשבתי שלגילמור לא היה מספיק ביטחון כנגן באותה תקופה. אבל הביצוע שלו פה לא רע בכלל. סולו מרגש מהסוג שהוא טוב בלתת. אחרי הסולו הזה נכנסת בפעם הראשונה המקהלה (אותה גם כן הוסיף ג'סין). מספר זמרות נפלאות מזמרות גבוה בתוך השחקים על צלילי האורגן והתופים שלאורך כל הקטע יוצרים את הבסיס הפינק פלוידי והמוצק. שוב עלי לשבח את רון ג'סין על העבודה הנפלאה. מה שמוזר זה שהחבר'ה בלהקה "שכחו" לספק לו את הקרדיט באלבום. רק אחרי המון המון שנים בראיון מסויים הפרט הקטן והמזערי הזה נפלט. הקטע מתפתח בהמון כיוונים במהלך ה20 דקות שנשארו. זה כולל סולו גיטרה גרובי שהוא בעצם גרסה מוקדמת על סולם Gm של הקטע Any Color You Like מהצד האפל של הירח. קטע שאפשר רק להגדיר כביב-בופ פסיכודלי של מקהלה שלמה (שבטח הרגישה מאוד מגוחכת כששרה את המילים חסרות המשמעות שאותם כתב, לא לא ג'סין, אלא ואטרס. כן כן. הם כותובות. תאמינו או לא). פיצוץ גדול, עוד קטע כינור, עוד קטע גיטרה והמון המון דברים אחרים. בהחלט אחד מהיצירות הגדולות של שנות ה70 ושל התנועה הפסיכודלית בכליליות. אלבום נפלא ויצירה נפלאה. אני ממליץ לכולם."

 

[ציףציף1000]

Summer '68

זהו גם אחד השירים האהובים עלי באלבום, אך אני רואה אותו בצורה קצת שונה ממך. ראשית, זהו שיר שכתב (ושר) ריק רייט, לא ווטרס או גילמור. זהו, לדעתי, השיר הטוב ביותר שהוא כתב עבור הפלויד - הן מבחינת המוסיקה והן המילים. זוהי גם הדעה הרווחת בקרב אוהדים ומבקרים. רייט השכיל ליצור כאן שילוב מעולה בין מבנה מוסיקלי מורכב, אך מלודי, לבין טקסט לא פשוט, מבחינה רגשית, והתוצאה הסופית היא שיר מרגש מאוד. למיטב הבנתי השיר אומר דברים אחרים ממה שכתבת: השיר מבטא את ההכרה בניכור שבין אנשים שנפגשים, בעצם, לסטוץ; את רגשות האשמה הנלווים לכך, ואת הרצון הכנה לגשר על הניכור, וליצור קשר. זהו מסר יוצא דופן, בהתחשב בתקופה בה נכתב השיר, וזהות הכותב. We say goodbye before we say hello.. ... My friends are lying in the sun I wish that I was there.. .... And I'd just like to know How do you feel? אגב, לא ברורה ההתייחסות ל-Charlotte Pringle בשיר; זה אינו שמה של הבחורה, ככל הנראה: המשפט הוא "Charlotte Pringle's due", מה שמרמז אולי על הריון בלתי מתוכנן (ככל הידוע לא היה כזה, בביוגרפיה של רייט). בכל אופן, זה נשאר בגדר תעלומה.

 

[ציףציף1000]

NaVe על Summer '68

מהסיבוב הקודם של הפרוייקט: "summer 68 הוא שיר שאני אישית מאוד אוהב. השיר עצמו מתאר במשהו את אווירת של הנעורים בבריטניה בשנות ה-60,עם המסיבות המוזרות המהולות באלכוהול ובאווירה מינית למדי... כמו כל Atom Heart Mother גם השיר הזה פסיכודלי למהדרין-בנגינה שלו,בשירה שבו,ובאווירה שהוא משרה.המון דיכאון בתחילתו,אולי אפילו עצב,והמשך מקפיץ ושמח עם ה"פיזמון"(נגיד שזה פיזמון) שמילותיו חוזרות על עצמן ומעלות לנו חיוך על השפתיים:"how do u feel?" . הנקודה המעניינת במעבר הזה בין הבית לפיזמון וכולל היא המשך תלות על בסיס הפסנתר-הוא זה שיוצר את העצב בבית והוא זה שיוצר את החיוך בפיזמון. גם את התופים אנחנו שומעים לראשונה בפיזמון.מיד במעבר בין הפיזמון לבית השני,מגיע אחד הקטעים היותר יפים בשיר,עם סולו חצוצרה נפלא. לאחר הפיזמון השני הגיטרה משנה את פריטותיה המהירות לפריטות איטיות יותר,וביחד עם פסנתר קלאסי יותר יוצרים נגיעה פרוגרסיבית מעניינת,שמשתלבת תוך מס' שניות עם אותה חצוצרה מעולה...ומסיימת את השיר הנהדר הזה באיטיות. בגדול,זהו אחד השירים שמבחינתי הכי מייצגים את המוזיקה הבריטית,וקשה שלא להבחין במקורו כבר בשמיעה הראשונה...

אחד האהובים עליי."

 

[Miss CB]

../images/Emo79.gif מוווווו ../images/Emo79.gif

(אה, זה לא באמת קשור לפרות? לכלכתם.) סופסופ אלבום שאני גם מכירה ייאי!! ובכן: דעתי היא שזה אחלה אלבום, רון גיסין יצא "גבר-גבר"

היצירה הראשונה היא.. וואו שכזה... ע"ע מה שדרור כתב, אני אשב בצד ואתמוך בו

אחריו IF היפה. הוא מאוד פשוט (במיוחד לנגינה, גם הסולו) אבל מאוד משמעותי. נשמע כמעט בלתי אפשרי: ווטרס? עם גיטרה בבלדה פשוטה ונוגעת ללב? האמנם?? אחריו "קיץ 68", שיר אה, לא מדהים לטעמי. נחמד, חביב, לא הרבה יותר. הרעיון הכללי חמוד מאוד, אפילו לליריקס אני אניח בשקט, זו ההלחנה שמפריעה לי בעיקר. הלחנה ילדותית-משהו, וצפויה. רייט מוכיח את עצמו כקלידן מעולה ותו לא. (אז זו רק דעתי כמובן...) ואחריו שיר של גילמור (אלבום מגוון!), גם הוא לא שיא היצירה - ובכל זאת, "פאט אולד סאן" הוא שיר לא רע בכלל. הליריקה חמודה, המוסיקה נעימה מאוד לאוזן. ואז באה לה בשקט בשקט היצירה שסוגרת את האלבום הנהדר הזה, "ארוחת הבוקר הפסיכדלית של אלן": משעשעת, כייפית, ועושה תאבון

 

[NIR Y]

פאט אולד סאן

שיר באמת לא מיוחד ולא מדהים כמו שירים אחרים של פינק פלויד שיותר מעפינים אותם אבל זה שיר פשוט ממש יפה ובאמת מאד נעים במיוחד בהופעה של גילמור שלפי דעתי עושה ביצוע מדהים לשיר שם גם הכרתי את השיר ורק אחרי זה שמעתי אותו באטום הרט (מה שאולי מוכיח את התענה שלי שכמאת תמיד הביצוע הראשון של השיר מסוים שתשמע תהיה הטובה או האהובה)

 

[דדאלוס]

אז מה, שאני אלך להתבייש לי בפינה?

Fat old sun הוא אולי השיר הפלוידי האהוב עלי ביותר, ואני תמיד מאזין לו בלולאה אינסוף פעמים. אפרופו ביצועים של השיר, יש אחד מדהים מ-1971, הקלטה חיה ב-BBC. אורכו 14 דקות וארבע שניות. פשוט מעולה.

 

[ציףציף1000]

Fat Old Sun

זהו גם אחד השירים הכי אהובים עלי של הפלויד (ויש יותר ויותר כאלו

) FOS הוא עוד אחד מהשירים הפסטורליים והנוסטלגיים שהפלויד כתבו על ילדותם בקיימבריג' (ראו גם Grantchester Meadows, High Hopes ועוד), והוא אולי המוצלח שבהם(?). זה אחד השירים שלהם שמצליח לצבוט בלב, כל פעם שאני שומעת אותו: הגעגועים למחוזות הילדות המאושרים וחסרי הדאגות, שעתה הם כל כך רחוקים, מבוטאים בשיר באופן כמעט מושלם. במיוחד בקטע And if you hear as the warm night falls The silver sound from a time so strange Sing to me Sing to me הפסטורליה באה לידי ביטוי לא רק במילים ובמוסיקה, אלא גם באפקטים שהוסיף גילמור לשיר: ציוצי הציפורים, צילצול הפעמונים... אותם פעמונים, אגב, לקוחים מהשיר Big Black Smoke של הקינקס (שגם שירם Lazy Old Sun השפיע, אולי באופן תת-הכרתי, על גילמור כאשר כתב את השיר). ואותם פעמונים חוזרים שוב, ב-High Hopes, והם מאוזכרים גם בשיר Brain Damage, כמובן. גילמור מראה בשיר את כוחו ככותב שירים מוכשר. גרסת האולפן של השיר מדגישה גם את כישוריו כגיטריסט. כפי שדדאלוס כתב, הפלויד ביצעו את השיר בהופעות, בתחילת שנות השבעים, כשבחלק מההופעות נוגנו גרסאות ארוכות במיוחד לשיר, עם אילתורים "פרוגיים" של ריק רייט באמצע. גרסה אחת כזו היא של ה-BBC, אותה הזכיר דדאלוס. היא אינה דווקא הטובה ביותר, מבין הקיימות, לטעמי. ויש להזכיר, כמובן, את הגרסה האקוסטית שניגן גילמור בפסטיבל Meltdown בשנת 2001 - גרסה הקרובה יותר לגרסת האולפן המקורית: קצרה, פשוטה, ומאוד מאוד מרגשת. אם הייתי צריכה להציג את הפלויד בפני אנשים שאינם מכירים כלל את יצירתם, FOS היה בהחלט אחד השירים הראשונים שהייתי משמיעה, על מנת להציג את ה"ראש" של הלהקה.

 

[ציףציף1000]

והביקורת של meandmeandme לשיר

הביקורת שהועלתה בסיבוב הקודם של הפרוייקט: "לפינק פלויד הייתה תקופה שבה עסקה הרבה בהרכבת בלדות אקוסטיות ונעימות עם מגע פסיכודליה משחרר. באותה תקופה יצאו שירים כמו A Pillow of Winds וWish You Where Here ובין היתר גם Fat Old Sun. הרצועה הרביעית באלבום "אמא לב אטום". שיר שגילמור כתב והלחין לבד. שלושה צלילי בס פותחים את השיר ומלווים את המיתרים (גם אלה שעל הגיטרה וגם על שבגרון) של גילמור לארוך את הבית הראשון. אורדן רגועה נכנס לפזמון וממלא אותנו בשלווה פנימית. וגילמור שר "Sing to me.. Sing to me". אני חוזרים לבית השני. הפעם התופים קצת יותר מלאים ולשיר יש אווירה יותר זורמת. השיר מסתיים בסולו בייתי של גילמור שנגמר קצת יותר מדי מוקדם. בימים של שמש ודשא ורוח נעימה שמלטפת אין הרבה שירים שאני אוהב לשמוע יותר מזה. היכולת של מוסיקה להכניס בן אדם למצב רוח כלשהו מדהימה."

 

[אמיר מאיר]

דיסק נחמד מאד אבל

יש בו כמה צדדים חלשים שלפעמים קצת משעממים. אטום הרט זה קטע עומד על הגבול בין ההתלהבות מלהכניס פול דברים לקטע אחד ונסיון נואש להיות נורא מקוריים וחדשניים לבין קטע מעניין עם מוטיבים חוזרים וקשרים סמויים בין החלקים השונים, אני לא יודע אבל נראה לי שהפרשנות הראשונה קצת יותר חזקה... if זה לדעתי השיר הראשון שמתייחס לבארט- שירה נוגה כזאת וגיטרה אקוסטית, מאד חריג ומאד מעניין לנתח אותו אבל נראה לי שכבר עשינו את זה פה פעם לא?! summer of 68 ו- fat old sun הם פשוט שירים טובים אבל פינק פלויד הם לא להקה של פשוט שירים טובים ולכן זה לא ממש פינק פלוידי אבל מה אכפת לי? אחלה שירים! וכמובן הקטע האחרון alans psichadelic breakfast (אני בטוח שכתבתי את זה לא נכון) שהוא קצת יותר פלוידי. תכל'ס- דיסק שלא סיפק לי יותר מידי רגעי התעלות רוחנית כמו האחרים

 

[Jam Head]

אממ...

טוב אני אתן תיאור קצר של שיר הנושא - Atom Heart Mother בגדול זה בין הדיסקים היחידים של פלויד שאני עוד שומע בלי היסוס ופשוט דוחף למערכת בלי שום פקפוק או חרטה כי באמת מההתחלה ועד הסוף הוא מושלם. שיר הנושא הוא לפי דעתי , אחד היצירות הכי שוברות גבולות שלהקת רוק יכולה לחצות. ואני אומר את זה עם כל חיזוק לזה , שיר שהוא ארוך , שהוא מורכב מחולק למערכות , שיר שאתה מצפה ממלחינים ברמה הגבוהה ביותר ( מתאים יותר למלחיני קלאסיים מהגדולים ביותר ). הקטע הזה באמת לא נותן לך רגע אחד של שיעמום , הוא כל הזמן נע וזז , כל הזמן מתחדש ומרגש , באמת משהו שהוא מיוחד ואתה יודע את זה ברגע שאתה שומע את זה פעם ראשונה - במיוחד ליצירה שהיא אינסטרומנטלית.