4.11

../images/Emo16.gif4.11../images/Emo16.gif

עברו 8 שנים מאז רצח ראש הממשלה ושר הבטחון יצחק רבין ז"ל. איש חכם, מנהיג, אובדן גדול למדינת ישראל. עצוב שיש אנשים היום שמתנהגים כמו אז, שלא למדו מהעבר הנורא. בתקווה לעתיד ורוד יותר...
 

eliormagick

New member
../images/Emo16.gif

אני בעיקרון לא ממש אהבתי את הדרך של רבין ולא תמכתי בזה אבל שום דבר לא מצדיק את מה שעשו לו לרצוח אדם בגלל הדעות שלו הדבר הכי שפל שאפשר לעשות נקווה שזה לא יחזור יותר אף פעם
 
../images/Emo16.gif

אני כן האמנתי בדרך של רבין, וכשרצחו אותו עוד הייתי ילדונת בת 7 והרצח הזה דיי השפיע על האמונות שלי והמחשבות שלי כבר אז.. בכל מקרה, אני מאמינה שלאף אדם לא מגיע להרצח בגלל דעותיו ואני המומה ששמונה שנים אח''כ עם ישרא לא למד כלום ממה שקרה ויש עדיין אנשים שמשחיטים את האנדרטה לזכרו...
 
...

מילא שמשחיטים את האנדרטה, אבל היום עדיין קיימים איומים על רצח של ראש הממשלה.
 

כפית15

New member
אני... ../images/Emo16.gif ../images/Emo141.gif

לא ממש יכולה להגיד אם אהבתי או לא את הדרך שלו, כי הייתי ילדה קטנה והדבר האחרון שהבנתי בו זה בפוליטיקה... לפי דעתי זה לא משנה גם אם הייתי מאמינה בדרכו או לא, המעשה הנוראי שנעשה הוא ללא הצדקה וזה ברור לכולנו! אני חושבת שעם השנים אני רק מעכלת את זה יותר ויותר ומבינה יותר את כל מה שקרה... אך עדיין לא את הסיבה לרצח הנוראי הזה! ביום חמישי, יש לנו יום זכרון ליצחק רבין בבית הספר, ואני מעבירה פעילות לילדים של שכבת ז'. אני מקווה שאצליח להעביר לפחות להם כמה דברים בנושא... ולסיכום "חבר אתה חסר" ובאמת, בתקווה שנדע ימים טובים יותר *אמן*
 
../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

אני הייתי קטנה (כיתה ד') כשזה קרה ולא היו לי דעות פולטיות,אבל בלי קשר לאם הסכמתי איתו או לא לרצוח בן אדם על רקע דעותיו הפוליטיות(וגם לרצוח בכלל) זה מעשה נוראנ ואיום!!!! וזה ממש מעציב אותי שאחרי 8 שנים שלא היו קלות למדינת ישראל(בכלל!) אנשים לא לומדים לקחים ועו מבזים את האנדרטה שלו...
 

Dawson girl

New member
../images/Emo16.gif

למרות שאני בהחלט לא בעד השמאל או בעד הדרך של רבין... אבל הבנאדם באמת ניסה. וזה המחיר. מדינה דמוקרטית להפליא.
 
../images/Emo16.gif

אני הייתי בכיתה ג' כשרבין נרצח, וגם לא ממש הבנתי בפוליטיקה. גם לא יותר מדי הכרתי את רבין ואת דעותיו (הזכרון הכי חזק שלי ממנו מהתקופה שהוא היה חי, היא תמונה מסויימת שלו שהיתה לי בראש שעד היום לא עוזבת אותי). אבל אני זוכרת את היום שהוא נרצח ואת כל התקופה שאחרי כתקופה מאוד טראומטית. בכל פעם שאני רואה את התמונות ושומעת את הקולות מאותו יום נוראי, זה מזעזע אותי מחדש. היום, כשאני יודעת ומבינה הרבה יותר על רבין ועל הדרך שלו, אני גם מסכימה איתו בהרבה דברים. אבל בלי קשר לדעות ולפוליטיקה, אני יודעת איזה בן אדם מיוחד הוא היה. עצוב מאוד שיש אנשים שלא יכולים לכבד את זכרו. אבל זה רק מראה לנו שאנחנו צריכים עוד להתאמץ הרבה כדי להשיג את המטרות שרבין קיווה להשיג, ושאסור לנו, אף פעם, לשכוח.
 

shiray

New member
../images/Emo16.gif

אני הייתי בת 8 כשזה קרה ואני עוד זוכרת איך הלכתי עם אבא שלי בערב לפני לחבר שלו והחבר סיפר שהוא הולך להפגנה אז היינו אצלו ממש כמה דקות ואז חזרנו הביתה ואני נרדמתי מוקדם ולמחרת קמתי ופתאום אני קולטת את ההורים שלי עם דמעות בעיניים שוכבים במיטה ורואים טלויזיה ושומעים שוב ושוב את ההודעה שהוא מת... ואז גם לא הבנתי בפוליטיקה אבל לא הרבה אחרי התחלתי להבין וזה רק גרם לי להעריץ את הבנאדם יותר ואז גם כאב לי יותר ויותר על הרצח הנוראי הזה. בנאדם שאת כל חייו הקדיש רק למען העם שחי פה, כדי שאם הוא היה בחיים והדרך שלו הייתה ממשיכה אז אולי לא הייתי מקבלת צו ראשון לא מזמן ואנשים לא היו אומרים שמבקשים מהם לבצע פעולות לא מוסריות ולא נפחד ללכת לעצרת לזכרו בגלל שמפחדים מפיגועים! והייתי ממש מזועזעת כששמעתי על מה שעשו לאנדרטה שלו. פשוט לא להאמין איך אנשים לא מסוגלים לכבד בנאדם שנרצח כדי להגן על הארץ שלנו ולגרום לעתיד שלנו להיות טוב יותר.
 

IMCU2

New member
../images/Emo16.gif

אני לא ארחיב, אני חושב שהמילה "עצבות" אומרת הכל...
 

natalyrst

New member
../images/Emo16.gif

"רצחו שלום בכיכר ראיתי מול עיני איך הוא נגמר והתברר שאיש דתי בלי אלוהים ראה יותר מידי שלטים ועוד חייך במעצר מתי אתם תבינו כבר
שהאשמה עלינו!
 
התפרסם בנענע..הגעגוע

קראתי והרגשתי כאילו אני קוראת משו שאני כתבתי בעצמי.. פחות או יותר מה שאני מרגישה.. שלום לתקווה אלון רז מתגעגע בלב שבור לאיש האחרון שהבטיח שעוד יהיה כאן טוב מאת: אלון רז 15:52 05/11/2003 מה אבד לנו, בערב ההוא, כשיצחק רבין ירד אל מותו מבימת הנואמים של כיכר מלכי ישראל? על מה אנחנו אבלים פעם בשנה, כשהדגל יורד לחצי התורן, כשלרגע אנחנו מתעטפים בדוק של שתיקה? יש מי שיאמר שהיה זה איש השלום שמת, מותיר אחריו מדינה נטולת מנהיגות אמיצה וחכמה, תועה בנתיבים של דם וחרדת קולות נפץ. אחרים יגידו שהיה זה הגיבור שנטש אותנו. האיש שכוח עמידתו מול אויבים מבחוץ הפך לאגדה. או אולי היתה זו התמימות שעזבה את ישראל לפני שמונה שנים. חשבנו שיש כאן דמוקרטיה חזקה, וכשראש ממשלה נבחר, אז הוא נבחר, ואם מישהו יסלק אותו הרי יהיה זה הרוב. ופתאום נראה הכל פריך כל-כך. אולי זו אשליית העם האחד שחסרה. אולי זה משהו אחר, אולי זה כל אלה, אני לא יודע. אני רק יודע מה קורה לי לפחות פעם בשנה, כשמשום מקום, ככה באמצע החיים שלי, הפנים הסמוקות של יצחק רבין מופיעות על מסך הטלוויזיה, והקול העמוק שלו מתחיל להתנגן קצובות. פתאום אני שוכח את זה שרבין היה ראש ממשלה. פתאום כל הרעש והמחלוקת נעלמים לי, מתפנים מהמחשבות, מותירים מקום רק לגעגוע ארוך לאיש שהיה לנו, לאבא שהלך. שמונה שנים עברו, והכל הולך לעזאזל. נדמה כאילו יגאל עמיר פער ביריותיו חור בתיבת הפנדורה של החברה הישראלית. שמונה שנים, וכל שנה אנחנו מרגישים אבודים יותר, נטושים יותר, נבוכים יותר. לפעמים מול העיתון, או סתם ברחוב, כשכל הייאוש הזה אופף אותך, התחושה ההיא של "הלכה לי המדינה" שצפה מול עוד שחיתות ועוד טיפשות ועוד קפאון, נשאר רק להתגעגע לאיש האחרון שעוד הבטיח שיהיה כאן טוב. היום, כשהפוליטיקאים ינאמו והפרשנים יפרשנו, אני שוב אביט במסך הטלוויזיה, אחכה לקול המונוטוני ההוא. שוב אחכה לפנים הקפואות, עם הניצוץ הממזרי בזוויות העין והפה, שיספק לי את מנת התקווה הזמנית שלי. ואז, כשהפנים האלה ימוגו והקול יתפוגג, כששוב תשתלט המציאות על ההכרה, נישאר לנו רק עם כאב שאין לו מרפא.
 

LillipooT

New member
../images/Emo16.gif אומנם האיחור.. ../images/Emo60.gif

אך היה לי חשוב גם לקחת חלק בשרשור זה..
 
למעלה