עמיר בטקס יום הזכרון לשואה ולגבורה.
אמנם באיחור, אך ישנן נסיבות מקלות.... "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם", סילסל בקולו הזמר עמיר בניון בטקס פתיחת אירועי יום השואה ב"יד ושם". הבחירה דווקא בבניון לשיר בטקס הזה אינה טריוויאלית. בניון הוא זמר מזרחי שהצליח לזכות בהכרת הממסד האומנותי והקהל. בהתבטאות מעוררת שאט נפש אמר עליו פעם ניצול השואה טומי לפיד, "לא אנחנו כבשנו את טול-כרם, טול-כרם כבשה אותנו". הפעם לפיד, שנמנה עם הנואמים, כיבד את שירתו. הבחירה בבניון היא איפוא אמירה ברורה: השואה אינה עניין פרטי של אשכנזים. בעיני הציונות היתה השואה ונשארה הצדקה מרכזית לקיום המדינה, ולכן אסור לה להצטמצם לזיכרונות משפחתיים מהשטייטעל: עליה להיות שייכת לישראלים כולם." (מתוך כתבה ב"הארץ", מאת:אורי שוורץ) זו פעם ראשונה שנכחתי בטקס יום הזכרון לשואה ב"יד ושם" (תודה לאחראים על כך...), וזו אחת החוויות הקשות, המלמדות והמרגשות שחוויתי אי פעם. לראות את האנשים האלה, שעברו מצבים שהמוח האנושי פשוט לא יכול לקלוט, עומדים לצידך, במקום הזה, ומעבירים אלינו את סיפורי הזוועות זו חוויה שאי אפשר לתאר במילים. מה שהפך את החוויה לקשה יותר היא עצם הידיעה על מצבם של ניצולי השואה כאן, בארצם, כביכול מקום המבטחים שלהם. לא ייתכן שהאנשים האלו, אחרי כל מה שעברו ושמסמלים כל כך הרבה עבורנו, לא יזכו ליחס וטיפול הולם מצד הרשויות!!! המחשבה על כך שרבים מהם עדיין חווים מצבים של רעב ועוני פשוט מקוממת וכואבת.