יום השואה

אין ספק שעמיר היום נתן ביצוע גדול לשיר הליכה

לקיסריה והוא התאים בידיוק לשיר את השיר והוא יודע להתאים את עצמו לכל מעמד ומקום שהוא נמצא בו עם השירה שלו
 

טל טל 20

New member
איזה יופי להדליק כל בוקר את הרדיו

ולשמוע שיר אחר של עמיר אתמול נתקלתי ביגדל אלוקים חי ממש שמחתי והיום בעבודה בתיקון הכללי בעודי מעבירה תחנות.מושמעים שירים יפים בגלגלצ. לא זכור לי שיגדל אלוקים חי יצא כסינגל שתחנת רדיו יכולים להשמיע
 
לרגש עם חיוך לרגש עם דמעה..

יכולת מדהימה והוכחה ניצחת לקיום הבורא שנתן יכולת כזאת לאדם כמו כל אדם להצליח לרגש פעם עם חיוך ודמעות של אושר ופעם עם דמעת הכאב, נאמרו הרבה מילים וזה כבר נישמע מלוקק אבל את האמת הפנימית נראה לי שצריך ואפילו רצוי לומר. ושנזכה להיתרגש עם חיוך ורק דמעות של שמחה והלוואי שזה הכל עד לפה.
 

פו פו פו

New member
האם מדובר בשיא המעמד עבור עמיר בניון?

הכוונה כמובן לגבי ההשתתפות היום בטקס המרכזי של יום השואה במעמד רה"מ ומ"מ נשיא המדינה.
 
זה שיא המעמד לרה"מ ול...

ולמ"מ נשיא המדינה לשמוע את עמיר שר בפרוש, אפילו הם לא סמל למדינה בטח שלא מנהיגים וזכות להם לשמוע אדם כמוהו שר (מי שראה ערוץ 2 על מצב הניצולים בארץ יבין כמה "המנהיגים" שלנו הם מהיגים של עצמם ושל "כיסם" אותי לפחות הם מזמן לא מיצגים).
 
אלמוג אני איתך!

100% קלעת בול. תודה למי שנתן פה את השיר אלי אלי. ביצוע מהמם למרות שבהתחלה חשבתי שלא ילך לו טוב כי ראיתי אצלו מעט חוסר ביטחון אבל עמיר כמו תמיד נתן עוד הופעה מרשימה ומכובדת.
 

אתי Z

New member
עמיר בטקס יום הזכרון לשואה ולגבורה.

אמנם באיחור, אך ישנן נסיבות מקלות.... "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם", סילסל בקולו הזמר עמיר בניון בטקס פתיחת אירועי יום השואה ב"יד ושם". הבחירה דווקא בבניון לשיר בטקס הזה אינה טריוויאלית. בניון הוא זמר מזרחי שהצליח לזכות בהכרת הממסד האומנותי והקהל. בהתבטאות מעוררת שאט נפש אמר עליו פעם ניצול השואה טומי לפיד, "לא אנחנו כבשנו את טול-כרם, טול-כרם כבשה אותנו". הפעם לפיד, שנמנה עם הנואמים, כיבד את שירתו. הבחירה בבניון היא איפוא אמירה ברורה: השואה אינה עניין פרטי של אשכנזים. בעיני הציונות היתה השואה ונשארה הצדקה מרכזית לקיום המדינה, ולכן אסור לה להצטמצם לזיכרונות משפחתיים מהשטייטעל: עליה להיות שייכת לישראלים כולם." (מתוך כתבה ב"הארץ", מאת:אורי שוורץ) זו פעם ראשונה שנכחתי בטקס יום הזכרון לשואה ב"יד ושם" (תודה לאחראים על כך...), וזו אחת החוויות הקשות, המלמדות והמרגשות שחוויתי אי פעם. לראות את האנשים האלה, שעברו מצבים שהמוח האנושי פשוט לא יכול לקלוט, עומדים לצידך, במקום הזה, ומעבירים אלינו את סיפורי הזוועות זו חוויה שאי אפשר לתאר במילים. מה שהפך את החוויה לקשה יותר היא עצם הידיעה על מצבם של ניצולי השואה כאן, בארצם, כביכול מקום המבטחים שלהם. לא ייתכן שהאנשים האלו, אחרי כל מה שעברו ושמסמלים כל כך הרבה עבורנו, לא יזכו ליחס וטיפול הולם מצד הרשויות!!! המחשבה על כך שרבים מהם עדיין חווים מצבים של רעב ועוני פשוט מקוממת וכואבת.
 
למעלה