תאמין לי, לחיות בישראל זה לא כזה מציאה גדולה.
תאמין לי, אני בת למשפחה שלא הרימה את המזוודות וברחה ברגע שפתחו לה את השער. המשפחה שלי מאוד אהבה לחיות איפה שחיינו ובאמת שניסינו כבר לעשות הכל על מנת לא לנסוע, ולמה נסענו? כי אבא שלי בא לשוק פעם והספיק לו הכסף ל-3 ק"ג תפוחי אדמה. מי שהיה הצלם הכי מוכר בעיר בזמנו. ולא, לא קרה כזה דבר לפני שהחזון הדמוקרטי של ילצין פרץ. ואני לא מבינה איך אפשר להלל את ילצין עכשיו. על מה בדיוק? על זה שסבתות בנות 80 זעקו למצלמות בחדשות בשנות ה-90, ואני מתכוונת לממש זעקו שאין להן מה לאכול!! שאין להן כסף לכיכר לחם ולחבילת סוכר!! על זה צריך להודות לילצין? אל תנסה עכשיו לעורר בי רגשות אשם עם העשרות מליונים. במקרה גם סבא רבא שלי נרצח באחד ממסעות הטיהורים של סטלין. אבל הגיע הזמן ללמוד כבר שבריה"מ לא נגמרת בסטלין.