רגע לפני שאני יוצאת
פונה לכולם ומבקשת שכולם יבינו שלכולם קשה. אין מקום כאן לתחרות "מי יותר מסכן" ולמי יש סיכוי טוב יותר למות, וגם אם יגיע מישהו עם הוכחות נחרצות שיש לו רק עד מחר לחיות, איני חושבת שמגיע לו כאן במה להשתלחויות. בואו ננסה כולנו לשמור על איפוק. וסתם ככה בקשה קטנטנה מעוד חיפאית שמבלה את ההפגזות האלה לגמרי לבד ונורא קשה לה והעור שלה נעשה דק וכל שטות מקפיצה וכל אמירה מתפרשת לרעתי והכל כואב והכל מכאיב אנא תבינו שהמצב לא רגיל נפגש אחרי המלחמה ונתחשבן שמרו על עצמכם