"הגברים בוכים בלילה" זו קלישאה... ../images/Emo8.gif
בעצם - יש ויש... אני מניח שכמו אצל נשים... יש נשים שלא יפגינו רגשות וירוצו מייד לחפש זוגיות חדשה ולא ממש להתמודד ויש כאלו שיחליטו לקחת את הזמן כדי לעבור את הפרידה ולתת ללב להחלים לפני שממשיכים הלאה. יש גם גברים - יש את אלו שלא מעיזים להפגין רגשות או שלא מרגישים צורך להפגין רגשות וממשיכים כאילו כלום לא קרה - ויש את אלו שפרידה עבורם היא ריסוק מוחלט של הלב והנפש ולוקח לא מעט זמן עד שהם חוזרים לעצמם. לפני שנה נפרדה ממני אישה שמאד מאד אהבתי - וכן, אני לא מתבייש לומר שהתרסקתי לגמרי, וכל מי שהכיר אותי - גם כאן בלוס-אנג'לס בחיים המציאותיים שלי, וגם כאן בפורום ידע את זה וקרא את הדברים, היה מי שצחק, היה מי שליגלג (משני המינים...) וידעתי שזה שלב הכרחי בדרך הלאה. מי שעוד קראה את הדברים היתה אישה מאד מאד מיוחדת שהיתה אומרת לי אמירה מאד מאד חכמה: "לא אומרים לצ'יפס על האש 'נו!!!'"... היא קראה והבינה שגברים שבוכים ומפגינים רגשות לפחות חזקים מה-"גברגבר" שלא מפגין. אה, והיום היא בת הזוג שלי...
- אז למי שפוחד שיאר לבד... אתם אף פעם לא יכולים לדמיין מי יהיה או תהיה הזוגי הבא
. ואם תתנו לזמן לעשות את שלו, ותתנו לנפש שלכם את המצע והמרחב והתנאים להחלים (כי פרידה היא בהחלט פגיעה קשה...) - אתם תופתעו מה הלב שלכם יזמן לכם בעתיד. עשו מה שמרגיש לכם נכון ואל תדחפו את עצמכם לפני שמגיע הזמן - הלב לומד והוא יבחר בפעם הבאה יותר נכון... אולי הוא שוב יטעה, אבל בכל פעם זה יהיה אחרי שהוא החלים
והלב לא יפחד להתאהב שוב. עד היום זה היה סתם שיר ששמעתם ברדיו - הקשיבו לו - רק מי שהיה היכן שאנחנו נמצאים, יכול להבין את העוצמות של השיר הזה.