האמת הכואבת
בתור מכור לטלנובלות של ערוץ שלוש החל מ"לגעת באושר" ועד "משחק החיים", הרשו לי להציג פה את הביקורת שלי ל"מיכאלה". בעוד שאת העליבות של "לגעת באושר" היה ניתן לתרץ בכך שהם היו טירונים, אני לא מוצא שום סיבה הגיונית לעליבות של "מיכאלה". ואני לא אומר שלא היו רגעים טובים: כשדורין באה לרצוח את גרשון בסגנון "קיל ביל", אבל עדיין לטלנובלה הזו היה חסר משהו בסיסי. קשה לי להגדיר מה בידיוק היה חסר לה. כדי להבין אותי, צריך לדעת מה אני אוהב בטלנובלות של ערוץ 3. האמת - זה רק לשם השעשוע. מעט מאד פעמים זה מתוך הזדהות, זה אף פעם לא יכול לגרום לי לבכות. להפך, היה נורא מצחיק לראות את הניסיון ליצור דרמתיות במוות של משה. היו שחקנים טובים שציפיתי שיהיו טובים: שרון אלכסנדר, נירו לוי. היו שחקנים מעולים שממש לא ציפיתי שיהיו... שחקנים: חני נחמיאס. היו שחקנים גרועים שציפיתי מהם ליותר: לוסי דובינצ'יק. היו שחקנים גרועים שהם פשוט גרועים: דורין, (טלי שרון?), גיל פרנק. אפרת כהן, על אף כישרון הזמרה המבורך, התחילה גרוע ומעט (אבל ממש מעט) השתפרה. והיו את כל שאר שחקנים שהיו סתם שחקנים (כן, גם נתי רביץ הוא סתם) בסוגיית השחקנים הגעתי למסקנה נוקבת שצריך גישה מסויימת בשביל לשחק בטלנובלות. זה לא כ"כ פשוט. החומר הוא בד"כ מגוחך וצריך חוש משחק מאד מיוחד כדי לגרום לזה להישמע מציאותי. רבים מאד נכשלים. אז אני מתחנן מפני המפיקים של הטלנובלות, לחשוב טוב טוב לגבי הטלנובלה הבאה. ולהפסיק להתייחס לעצמם, כמו שדורין אטיאס הטיבה לציין ב"ספיישל" של גיא פינס (שגם הוא היה עלוב לעמת הספיישל של משחק החיים): "מפעל של טלנובלות", ויתחילו להיות מקוריים. בינתיים, לא תזיק לנו פארודיה על כל הטלונובלות ביחד. לפעמים הם עושים את זה מבלי לשים לב, אז אם הם באמת יכוונו לפארודיה, יכול לצאת משהו ממש מצחיק. ולסיום, למרות הביקורת, אני רוצה להודות לכל ההפקה והשחקנים של מיכאלה שהעסיקו אותי בחצי שנה האחרונה.
ולסיום סיומת - יעל שרוני ונירו לוי במשחק החיים הם דוגמא ומופת לאיך צריכות להיות טלנובלות.