תמיד הערכתי יותר את מי שלומד.
מהבחינה הזו, שבשבילי השכלה היא משהו שבכלל לא נתון לוויכוח שהוא חיוני ומהותי, ואני רואה אדם שלא בוחר לפתח לעצמו את המחשבה ואת העולם שבו הוא חי, כאדם מנוון, שתקוע במקום אחד. אולי זה נשמע פלצני או מתנשא, אבל לא אכפת לי. בנושא הזה אין לי שום כוונות להתנצל. כמובן שזה לא בהכרח גורף לגבי לימודים במוסד להשכלה גבוהה וזהו, למרות שאני כן חושבת שהמקום נותן הכוונה ופותח כיוונים שלא הייתי חושבת עליהם בחיים. אם יש מישהו שילמד כל החיים שלו מספרים, למשל, וזה באמת יקדם את דרך החשיבה שלו ואת האינטליגנציה שלו, מצידי שלא ייקח קורס אחד באוניברסיטה אפילו. העניין הוא שבד"כ זה לא כזה קורה. באותה מידה, גם מי שהולך לאוניברסיטה ו"קונה" את התואר בזה שהוא נרשם לקורסים קלילים ולא מגיע בכלל, לא ממש נחשב למשכיל בעיני. לדעתי ידע הוא דבר חשוב בדיוק כמו מחיה פיזית בסיסית של אוכל, למשל. אני לא רואה איך אני יכולה להיות בקשר (כל קשר) לאורך זמן, עם אדם שנשאר תקוע במקום מבחינה מחשבתית או מבחינת אינטליגנציה, עם אדם שאני לא אוכל לנהל איתו דיונים על דברים שאני אוהבת ושמעניינים אותי, ולהרגיש שהוא מבין אותי ושיש לו מה לתרום, ושזה מעניין גם אותו. וכן, אני לא מתביישת להגיד גם שאין לי על מה לדבר עם בן אדם לא משכיל שמה שמעניין אותו רדוד בעיני. שוב אני אגיד, לצורך ההבהרה- לא מדובר באדם עם השכלה פורמלית בלבד. אבל כן מדובר באדם שרוצה לקבל ידע ושעושה משהו כדי לפתוח דרכי חשיבה ולהעמיק את האינטליגנציה שלו.