../images/Emo6.gif מקווה שאני אכן מעודדת
כלומר, בשורה התחתונה יש "יש" עצום וענק בדמות ארבעה ילדים חיים ובריאים
, אבל אני יודעת שהדרך שלנו לא רק מעודדת אלא גם מבהילה קלות, כי אני חברת "מועדון הקווארטט", כלומר, של אלו שחוו ארבעה אובדנים
. אז מה היה לנו
הריון ראשון שהתחיל תמים לגמרי, בשבוע 26 צרים מוקדמים וקצת דינמיקה צווארית, שמירה בשכיבה, רעלת הריון עם התבצקות ניכרת וירידת מים בדיוק בבוקר בו תוכננה השראת לידה (שבוע 38 פלוס 4 המכובד). הסופגניה
שהפכה אותי לאמא לתינוק של 2560 גרם כבר חוגגת ממש בקרוב יום הולדת 15
הריון שני ממש בהזמנה, בדיוק כשרצינו. יחסית תקין חוץ מהתכווצויות משבוע מוקדם וקצת דימום. טופלתי בפרוגסטרון, מה שכנראה נירמל יחסית את ההריון. בשבוע 38 פלוס 4, לאחר דרמה קטנה של בטן ש"נתקעה" בציר, מיעוט תנועות וניטור לא תקין נולד הגומבוץ במשקל שיא של 3060 גרם (צניחה חופשים בשליש אחרון מאחוזון 90 לאחוזון 40). גומבוץ הוא כבר עלם חמודות בן 12.
הריון שלישי ממש במועדו, רק מה חבל שיחד איתו נדבקתי הדבקות ראשונית ב-CMV
הייתי חולה מאוד, בשלבים המאוד קריטים של ההריון ובלב כבד מאוד עברנו לפני עשור הפסקת הריון. אובדן הריון, אובדן התמימות. ניפוץ של כל כך הרבה דברים שתקצר היריעה. ועדיין, כמובן שזה "מקרי לגמרי"
הריון רביעי אחרי המתנה שנגיף ה-CMV ירפה ממני. הבטחה מרופא ש"את כבר שילמת את חובך לסטטיסטיקה" ודקה אחר כך, בשקיפות העורפית בצקת עוברית ניכרת, 6 מ"מ שהפכו לאחר שבוע ל-7.5 מ"מ. עוד הפסקת הריון מטלטלת. לדעת הרופאים, איך לא, "צירוף מקרים".
הריון חמישי אחרי חלום המבטיח לי לידה טובה במועדה של תינקו קטן לאחר הריון מסובך. המופלטה, לזכותו יאמר, מגשים חלומות באופן יסודי: בכל בדיקה יש ממצא "חמוץ מתוק" (שקיפות לא משהו, נוזל פריקארדיאלי בסקירה מוקדמת, מעי אקוגני ולולאת מעי מורחבת בסקירה מאוחרת) שבוע 26 פלוס יומיים, בדיוק לפני שמונה שנים (פחות יום) אני קצת מצרצרת ומרגישה שמשהו "אחר". ניגשת למוקד. מוניטור תקין למדי. באולטרה סאונד מסתבר שאין בכלל מי שפיר. הרופאים במוקד כבר מדברים בצער על הפסקת ההריון. אני מסרבת. מסבירים שגם כפג קיצוני רוב הסיכויים שהראות כבר נפגעו נזק בלתי הפיך. בדרך נס המים חוזרים, מתחילה האטה בצמיחה תוך רחמית ולב מוגדל. בשבוע 38 פלוס 4 (מסורת היא מסורת!) נולד המופלטה במשקל 2500 גרם, מאושפז לשמונה ימים בשל "צרות של התחלה" שבדיעבד נגרמו גם בשל נוגדנים שהעברתי לו. הרופאים עדיין בתסריט ה"צירוף מקרים" אני כבר חושדת בבעיות שליה ומבקשת בדיקות לקרישיות יתר.
הריון שישי וקצרצר. הפלה טבעית בשבוע חמש. הריון קצר, אמור היה להיות נורת אזהרה ענקית, ועדיין הרופאים, רובם (למעט פרופ' קופרמינץ) מדברים על צירוף מקרים והעדר סיכון יתר בהריונות עתידיים.
הריון שביעי. לכאורה, ההריון הכי תקין שלי למעט המטומה קטנה שנספגת (בדיעבד, פרוז'קטור של אזהרה). בשבוע 25 פלוס השמיים נופלים מעלי: אין מי שפיר. בכלל. שבועיים של ניסיונות להלחם כנגד כל הסיכויים (וגם כנגד לא פחות עמידה מנגד והעדר טיפול ואדישות
). האבחנה של הרופאים אי ספיקת כליות סופנית. לטעמי אי ספיקת שליה. כך או כך, מנסים להגיע לשבוע 28 פלוס 0 במצב סביר, אבל ב-27 פלוס 3 הכל קורס, מצוקה עמוקה ביותר. אין כבר עבור מה להלחם. לידה איומה וקשה ושעה בודדה בה יואבי נח, קטן ודומם, בזרועותי
תמיד חשבתי ששבע הוא מספר המזל. אבל אחרי הריון שביעי שהסתיים בחודש שביעי (אחרי אשפוז בחדר שבע, בשנת 2007 ועוד ועוד) כבר לא חשתי ככה. הפתולוגיה, אגב, הראה שהכליות היו תקינות. השליה ממש לא. כעת גם בדיקות הדם הראו על APLA.
באמת שכבר כמעט והשלמתי אם זה שלא יהיה עוד הריון. היו כל כך הרבה סיבות ללמה לא ולמרות הכמיהה, מעט מאוד סיבות רציונליות, אם בכלל, ללמה כן. בדרך נס הגיע ההריון של המנטוס
ולימד אותי שוב על התגשמותם לטובה של ניסים. אחרי עורף מעובה של 5.4 מ"מ בשבוע 11 (המלצה להפסקת הריון) ואחרי הריון עתיר קלקסן, אנודומטרין ושאר בונוסים שכאלה, החל מיעוט מי שפיר בשבוע 31 פלוס. ימים קשים של מתח ושל מעקב הדוק. בשבוע 33 פלוס 1 מיעוט של תנועות, מסתבר שכבר כמעט ואין מים. אשפוז בניצוחו של פרופ' קופרמינץ ובחירת המועד האופטימלי ליילוד. בשבוע 33 פלוס 3 נולד המנטוס
. 1831 גרם של ארי קטן ולוחם. אחרי 16 יום בפגייה יצאתי הבייתה בידיים מלאות ובלב שהחל להתאחות. בעוד חודש המנטוס חוגג שלוש שנים להיווסדו
. אחרי הכל, וגם הרבה השגחה (תרתי משמע) אני אמא לארבעה ילדים חיים ובריאים. אז כן, זה סיפור עם שברון לב אחרי שברון לב ועוד, אבל זה גם סיפור על אהבה ותקווה ואמונה והשגחה וניסים. מצרפת תמונה
לא מאוד אקטואלית (מלפני שנה) אבל יש בה נס כפול: את המופלטה ואת המנטוס, ויש בה המון שמחה
מאחלת לכולן הריונות מלאים, תקינים ושלמים ולידות טובות במועדן, בידיים מלאות!