אכן הייתי תאוותנית...
רק מאיפה את יודעת?! לא נראה לי שהיית בסביבה באותם ימים....
(זה ודאי ברור רק לותיקי הפורום, אלו שאינם- אינם מפסידים דבר). ואם נדבר לנושא- זה שטויות? האמת היא שאת היחידי שדחיתי על סמך מראה ממש הייתי לוקחת היום בשתי ידיים ומנשקת עד אין קץ. כן, הוא גם יודע את זה, רק שכשהבנתי את זה (וההבנה היתה לפני שנתיים בערך, אז תארי לעצמך מתי היה הקשר עצמו, וכמה שנים אני כבר משלמת על טעות...) וניסיתי ליצור איתו קשר- הוא כמובן נורא שמח לשמוע אותי (כי מניאקית מעולם לא הייתי...) אבל הוא היה תפוס (ותאמיני לי שחיכיתי בשקט בצד כמה חודשים עד שהבנתי שהתפיסות שלו רצינית, ואני יכולה רק לתת לעצמי להשכח, וזו הטעות, וזה התשלום...) חוצמזה, ההנחה שעל טעויות משלמים מסתמכת על ההנחה שיש דבר כזה "גורל" או "צדק היסטורי", או במילים בוטות יותר: "כח עליון שמתערב במעשינו", ואני, ככל שהזמן עובר מאבדת אמון בקיומו של כזה (כבר שמעתי את עצמי אומרת לא פעם אחת אפילו: "וזו ההוכחה שאין אלוהים", כן, גרשון, אתה רואה לאיזה ימים הגענו?!), אז למה שאני אאמין שמישהו עומד להענישני באורח היסטורי על מעשים שעשיתי כשהייתי ילדה קטנה ומפונקת? ויותר מזה, אם כבר יש אלוהים, הוא לא אמור להיות רחום וחנון, ולקבל את זה שאני חוזרת בתשובה ממעשיי הנלוזים, ולא להענישני שנתיים על חטא אחד ויחיד??? ומעבר להכל, בכל הסיפור הזה, התכוונתי יותר לאנשים שהסתכלתי לכיוונם- תמיד משכו את עיני ואת מחשבותיי טייסים חתיכים, לפחות עד שהבנתי שהם כלים ריקים (במקרה הספציפי שהכרתי, ואין כאן שום הכללה) עדיין זה לא אומר שהוצאתי למישהו את הרוח מהמפרשים- בגלל שהוא לא היה טייס או לא חתיך. חוצ מאותה פעם בזויה, ותאמיני לי שלא היה לו מושג שזו הסיבה. היו יכולות להיות סיבות אחרות, קרו דברים שהפכו את רצוני לעזוב ללגיטימי, וכך הוא לא חשד אפילו שזו הסיבה. כך שמעולם לא באמת פגעתי במישהו באופן הזה. למדתי מנסיון יחיד, שאפילו לא היה ממש נסיון. טוב, ההודעה הזו הופכת להיות ארוכה מדי, אבל אני בכל זאת רוצה לרשום את זה: *הכללה* כמה קל לבוא ולהגיב על כל הודעה במילים "הכללות!" ולצאת כנגד המחשבה שצצה במוחו של הכותב ושאותה הוא העלה על הכתב. אבל אם אדם מסוים מרגיש בדרך מסוימת, שום ביטוי כמו "הכללה" לא יפתור לו את התחושות, וןלא יגרום לו לשנות את דעתו. דו שיח, נסיון להציג אפשרויות אחרות, ולא סתם לנסות להוציא את עצמנו מהכלל, כי מה זה בעצם? בא בחור, רואה שאני מכפישה את שם כל הבחורים באשר הם, והוא מתבאס, ולכן ממהר לנסות להוציא את עצמו מהכלל: "איזו הכללה!!!" ובזה מבחינתו זה נגמר. מה שנקרא- אגו. תעזבו שניה ת'מקרה הפרטי של עצמכם, ותנסו להגיב לרגשותיו של האדם, לא להוציא את עצמכם בסדר.