לא אמרתי זאת.
אמרתי, שההשוואה בין חייו של פלוני ברשותו שלו לבין חייו של פלוני ברשות אחר היא מצחיקה. אותי. כי מה ששלי הוא שלי. בדיוק כמו שהגוף שלי ברשותי (לפחות זאת הנטייה הטבעית, ועל-פיה גם, פחות או יותר, המוסר ואז החוק), כך גם דברים אחרים, כגון הדעות והמחשבות שלי, ובעיני גם החיים. אז אף אחד לא אמר, אבל יותר הגיוני שזה שלי מאשר של מישהו אחר. למה יותר הגיוני? בגלל ההסבר לעיל. קצת פשטני, אבל אין לי כח להיכנס לפילוסופיה מורכבת. בסופו של דבר רוב אמות המוסר (ולפחות בשאיפה גם החוק) מבוססות על אינטואיציה וצרכים טבעיים בסיסיים אלה ואחרים. ביניהם שמה ששייך לאדם הוא ברשותו. אז הכל כן, והחיים לא? ניחא.