אני באמת צריכה לקרוא את זה מתישהו...
אבל אני מסכימה עם איילת, 10,000 זה סביר לכשלעצמו, אבל מכאן ועד באמת לקנות את זה... זה באמת שווה בעינייך כל כך הרבה?
אולי יש מהדורה אחרת באמת שהיא גם מיוחדת וגם עם מחיר הרבה יותר פרקטי? שווה לברר...
אז
אממ
מסתבר שבפקולטה שלנו יש כל שנה ביום הזכרון טקס הנצחה לסטודנטים מהפקולטה שנפלו, ויש מלגות לסטודנטים מצטיינים כך שכל מלגה היא על שם אחד הסטודנטים שנפלו. והמלגות מחולקות בטקס עם כל המשפחות וגם עם המשפחות השכולות.
אז היום המזכירה של הפקולטה שלחה לי מייל שקיבלתי את אחת המלגות האלה, שזה כמובן נחמד ומרגש, ואז היא שאלה אם אני מוכנה לשאת נאום בטקס, בשם כל הפקולטה (אין לי מושג למה שאלו דווקא אותי...). וזה מלחיץ אותי בטירוף. כי מצד אחד, אני ממש ביישנית ונלחצת מדברים כאלו. אם היו מביאים לי איזה משהו להקריא אז עוד פחות בעיה אבל אני צריכה גם לכתוב משהו. המזכירה הביאה לי כמה נוסחים של דברים שהקריאו בשנים הקודמות כדי שאני אסתכל ואולי זה יתן לי השראה והם ממש יפים ואני ממש לא רואה איך אני כותבת משהו שבכלל עומד בסטנדרטים האלה (בפועל אני יודעת שכל מה שאני אכתוב בתכלס יהיה בסדר ואף אחד לא יישב ויגיד וואו איזה נאום גרוע מי נתן לה לדבר. אבל עדיין, זה מלחיץ ולא עשיתי משהו כזה אף פעם ואני אפילו לא יודעת איך להתחיל). אז בינתיים אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואחזיר תשובה עוד כמה ימים. וכמובן שאף אחד לא יכריח אותי ושזה לגיטימי לסרב אם אני לא מרגישה עם זה בנוח, אבל מהצד השני אני לא מרגישה כאילו באמת אני יכולה לסרב לזה... זה כבוד גדול, וכשחושבים על קצת פרופורציות אז אנשים לחמו למען המדינה ונתנו את חייהם ואני מתפדחת מלכתוב משהו ולהקריא? מרגיש קצת שטותי.
וההורים שלי דווקא ממש מבסוטים מהעניין וטוענים שזה טוב לאתגר את עצמי ככה ושזה יעזור לבטחון העצמי.
בקיצור, לא יודעת.
סביר להניח שאני אסכים אבל אני קצת בחרדות לגבי כל העניין והחלק של הלכתוב נאום עכשיו.
ולא יודעת להחליט אם טוב שהציעו לי או שהלוואי שהיו מציעים למישהו אחר והייתי פשוט יושבת בקהל כמו שאר האנשים. נוטה לכיוון השני, אבל אולי באמת הגיע הזמן להתמודד...